פרשת לך לך: איך אתה קורא לילד שלך?

1. למילים שיוצאות מהפה יש השפעה גדולה, ולכן מדברים רק כשחייבים ואומרים רק מה שחייבים.
2. השם של האדם משפיע על כל חייו: אישי, בריאותי, כלכלי, ילדים, הצלחה והשפעה.
3. הפסוק אומר "אתה לא תקרא", כלומר הכוח של השם נמצא אצל מי שקורא בו, המשפחה והסביבה.
4. שם שני הוא חלק מהשם, ויש לקרוא לילד בשמו המלא ולא רק בחציו.

בראשית יז, פסוק טו: "וַיֹּ֤אמֶר אֱ-לֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃"

מה אני לומד מהפסוק הזה? קודם כל, שלמילים שאנחנו מוציאים מהפה יש השפעה גדולה מאוד. המסקנה שלי היא שעלינו לשמור על פינו ולהשתמש בדיבור כמה שפחות. לדבר רק כשחייבים לדבר, ולומר רק מה שחייבים לומר.

הדבר השני שאני לומד הוא שלשם של האדם יש משמעות גדולה מאוד. השם משפיע על כל חייו: בפן האישי, הבריאותי והכלכלי, האם יוליד או לא יוליד, האם יצליח, האם ישפיע, וכן הלאה.

שים לב לדיוק בפסוק. לא כתוב "לא תִּקָּרֵא" ולא "לא יִּקָּרֵא", אלא כתוב "(אתה) לֹא־תִקְרָ֥א". משמע שמה שמשפיע על האדם הכי הרבה בשמו הוא הדרך שבה בני משפחתו הקרובים, חבריו וסביבתו קוראים לו בפועל.

ולכן, אם קראנו לילד בשם מסוים, עלינו לוודא שאנחנו מבטאים את השם כמו שצריך: בלי הוספה של אותיות, בלי החסרה של אותיות, ובלי שמות חיבה באופן קבוע. ואם קראנו לילד בשם שני, עלינו להקפיד לקרוא לו בשמו המלא, כולל שמו השני.

המוסר השכל פשוט: הקב"ה לא אמר לאברהם "שמה ישתנה", הוא אמר לו "אתה לא תקרא". האחריות על השם נמצאת בפה של מי שקורא בו, כלומר אצלך. המילים שאתה מוציא מהפה, ובמיוחד השם שבו אתה קורא לבן או לבת שלך, הן לא פרט טכני. הן חלק מהכוח שמעצב את החיים שלהם. אז מהיום, תשמור על הפה, ותקרא לילדים שלך בשמם המלא והמדויק.