מכירת יוסף: למה יוסף סיפר את החלום השני למרות שידע שהם שונאים אותו?

1. "ויבא יוסף את דבתם רעה אל": לשון הרע ורכילות מגיעות קודם כל אל מידת הדין, ורק אחר כך לאוזן של האדם.
2. יוסף ידע שהאחים שונאים אותו ובכל זאת סיפר גם את החלום השני. הוא נשאר הוא, ללא פילטר, גם מול המשפחה.
3. ככל שאתה יותר מוכר יהיו לך יותר שונאים. זה לא סיבה לעצור, כמו שזה לא עוצר אף ראש ממשלה.
4. אדם עושה את מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו. זו הנגיעה האישית שמחריבה חיים שלמים.
5. בכל הדרך מהבור לכלא יוסף לא התלונן פעם אחת, כי הוא ידע שהכל יד ה' והכי טוב בשבילו.

בכל המהלך של מכירת יוסף בפרשת וישב יש כמה נקודות עוצמתיות מאוד, נקודות שיכולות לשנות תפיסה שלמה וחיים שלמים של בן אדם. לפני שנכנס אליהן, בואו נעבור על השתלשלות האירועים בקצרה.

יוסף מביא את דיבת אחיו אל אביהם. זה לא כתוב במפורש, אבל ייתכן שכבר מכאן הם מתחילים לשנוא אותו. לאחר מכן יעקב מכין ליוסף כותנת פסים, בגלל שהוא אוהב אותו יותר מכל האחים, וכאן כבר מפורש שהם שונאים אותו.

מכאן יוסף חולם את החלום הראשון על השיבולים, והולך לספר לאביו ולאחיו. האחים מנגד מוסיפים לשנוא אותו: "ולא יכלו דברו לשלום". הם רוצים לדבר איתו לשלום, אבל לא יכולים, משמע שהשנאה כבר חזקה מאוד. אחר כך מגיע החלום השני על הכוכבים. כאן כבר לא כתוב כלום על עניין השנאה, אבל אין ספק שהאחים מוסיפים עוד על השנאה אל יוסף. כאן הם כבר ממש שונאים אותו.

למרות שהוא יודע שהם שונאים אותו, יוסף עדיין מקשיב לאבא שלו שאומר לו: "לך נא ראה את שלום אחיך". במילים אחרות: בוא ננסה לתקן את עניין הדיבה, לך תבדוק מה שלום האחים שלך, אם הכל בסדר איתם, ותעדכן אותי. ולמרות שהוא יודע שהם שונאים אותו, הוא הולך. ולא רק שהוא הולך, הוא גם מחפש אותם ושואל אנשים אחרים אם הם ראו אותם: "את אחי אנכי מבקש".

כשהוא מגיע אליהם הם מפשיטים אותו מהכותנת וזורקים אותו לבור עם נחשים ועקרבים. לאחר מכן הם מוציאים אותו מהבור ומוכרים אותו לישמעאלים, הישמעאלים מוכרים אותו למדיינים, והמדיינים מוכרים אותו למצרים. במצרים אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו והוא מסרב. בגלל שהוא סירב היא מספרת עליו שקרים, ופוטיפר מכניס אותו לכלא.

לאחר שהוא יושב תקופה בבית הסוהר, שר המשקים ושר האופים חוטאים, ופרעה מכניס גם אותם לכלא. בוקר אחד יוסף רואה שהם זועפים, שואל אותם למה, והם מספרים לו שהם חלמו חלום. הם מספרים ליוסף את החלומות, יוסף פותר לכל אחד את החלום שלו, ועל הדרך מזכיר בקטנה את השתלשלות האירועים שבעקבותיה הוא הגיע לכלא: "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור". במילים אחרות: מההתחלה האחים שלי הכניסו אותי לבור, מכרו אותי לישמעאלים, הישמעאלים למדיינים, המדיינים למצרים, ובמצרים העלילו עלי עלילות שווא, ובגלל זה אני בכלא.

הנקודה הראשונה שממנה אני רוצה להתחיל היא: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם".

שימו לב: כתוב "ויבא יוסף את דבתם רעה", ולא כתוב "ויוציא דיבה" או "ויספר דיבה" וכדומה. "ויבא" משמע שהאחים עשו מעשים רעים, ויוסף בסך הכל סיפר את זה לאבא שלו. אני חס ושלום לא בא ממקום של לשפוט אף אחד, ובטח שלא את יוסף או את האחים שלו. אפשר להגיד שהייתה כאן רכילות או אולי אפילו לשון הרע, אבל הנקודה שאני לומד מכאן ורוצה להעביר ממה שכתוב היא עד כמה חמור עניין הרכילות והלשון הרע.

שימו לב טוב. כתוב: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", אבל אני שם פסיק במקום אחר: "ויבא יוסף את דבתם רעה - אל", וכאן אני עוצר.

יש שני שמות, או שתי מידות, שבהן הקב"ה מתגלה בעולם: מידת הרחמים ומידת הדין. כשכתוב שם הוי"ה, י' ה' ו' ה', זה אומר שהקב"ה מתגלה במידת הרחמים. אבל כשכתוב "אלוקים", כמו "ויאמר אלוקים יהי אור", זה אומר שהקב"ה מתגלה במידת הדין. ומה כתוב אצלנו בפרשה? "ויבא יוסף את דבתם רעה אל". משמע שכשבן אדם מוציא דיבה, מדבר לשון הרע או מרכל, המקום הראשון ששומע ושמקבל את הלשון הרע הוא ה"אל", ישר אל מידת הדין, ורק אחר כך האדם שאליו מדברים את הלשון הרע, "אביהם".

הנקודה השנייה היא: ללא פילטר. מה זה אומר?

יוסף מקבל את כותנת הפסים והאחים מתחילים לשנוא אותו. יוסף מביא את דיבת אחיו אל אביהם, ולדעתי כאן הם מוסיפים עוד על השנאה. אחר כך הוא חולם את החלום הראשון. ויוסף לא טיפש, הוא יודע שהם כבר שונאים אותו והוא יודע שזה יגרום להם לשנוא אותו עוד יותר, אבל עדיין הוא הולך ומספר להם את החלום. כמובן שהם מוסיפים עוד שנאה: "ויוסיפו עוד שנא אתו".

לאחר מכן הוא חולם עוד חלום. במצב כזה כל בן אדם אחר לא היה מספר את החלום השני לאחים שלו, במיוחד כשהוא יודע שהם כבר שונאים אותו, ובמיוחד שהוא כבר סיפר להם חלום אחד שבגללו הם הוסיפו עוד שנאה. אבל יוסף בכל מקרה הולך ומספר גם את החלום השני.

מה שאני לומד מכאן הוא שיוסף דואג להיות הוא ולהגיד את מה שהוא חושב, בלי שום קשר למה שחושבים עליו, בלי שום קשר למה שיגידו עליו ובלי שום קשר למה שיפעלו נגדו. הוא הולך עם האמת שלו ועם האמונה שלו עד הסוף, גם כשמדובר במשפחה שלו.

מכאן אפשר ללמוד עד כמה חשוב להישאר אמיתי ולשמור על האותנטיות שלי, לא משנה מה אחרים חושבים עלי, גם אם אני יודע את זה. "תמים תהיה עם ה' אלהיך".

ככל שאדם הופך להיות יותר מוכר ויותר מפורסם, באופן טבעי יהיו לו יותר שונאים. אין מה לעשות. תסתכלו על כל ראש ממשלה או על כל נשיא: בדרך כלל חצי מדינה שונאת אותו וחצי מדינה אוהבת אותו. זה עוצר אותו מלהמשיך קדימה? לא. אכפת לו מה אחרים חושבים עליו עד לרמה שבגלל זה הוא יפסיק להתקדם? ממש לא.

בנוסף, לרוב אנשים יגידו או לא יגידו דברים בגלל שהם חושבים על "מה אחרים יגידו עלי" או "מה אחרים יחשבו עלי". זה נקרא נגיעה אישית. נגיעה אישית מחריבה חיים שלמים. בסיפור "הרב שוויתר על מיליון דולר" אני מסביר בדיוק איך נגיעה קטנה יכולה להרוס חיים שלמים. נגיעה קטנה יכולה לטשטש לנו את כל ההיגיון, ומכאן רוב ההחלטות שאנחנו נעשה יהיו לא נכונות.

יש משפט שאומר: "אדם לא עושה את מה שהוא חושב ולא את מה שאחרים חושבים עליו. אדם עושה את מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו".

אנחנו חייבים לשמור על עצמנו אמיתיים ואותנטיים, להגיד מה שאנחנו חושבים ולעשות מה שאנחנו רוצים, בלי שום קשר למה שהסביבה שלנו חושבת או אומרת עלינו, גם אם היא המשפחה שלנו. מצד אחד לא צריך לפגוע באף אחד בדרך, אבל מצד שני, ממש לא לעצור בגלל דעות של אנשים אחרים.

והנה הנקודה השלישית. שימו לב שבכל השתלשלות האירועים, מההתחלה ועד לסוף הפרשה כשיוסף פותר לסריסים את החלומות שלהם, יוסף לא מתלונן ולא מזכיר אפילו פעם אחת ששיקרו עליו, שהתנכלו אליו או שמכרו אותו. המקום היחיד שבו הוא מזכיר את זה הוא רק כשהוא בעצמו עושה טובה למישהו אחר, כשהוא פותר להם את החלומות. רק אז הוא מזכיר, וגם שם הוא מזכיר את זה תוך כדי שהוא עוזר למישהו אחר ועושה איתו חסד: "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה. כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור".

יוסף לא מזכיר פעם אחת את עניין השנאה של האחים שלו או את עניין המכירה ועד כמה שזה היה לא הוגן. לאורך כל הדרך הוא יודע שהכל יד ה', ושכל מה שקורה לו זה הכי טוב בשבילו.

אגב, המפרשים אומרים שבגלל שהוא אמר "כי אם זכרתני" וביקש מהסריס שיעזור לו, זה נקרא שהוא נפל באמונה, ובגלל זה הוא נשאר, אם אני לא טועה, עוד שנתיים בכלא. תחשבו על זה: האיש שלא התלונן על בור, על מכירה ועל עלילת שווא, נתפס דווקא על בקשת עזרה קטנה מבשר ודם. כזה גבוה הרף של אמונה שמצופה ממי שכבר הוכיח שהוא מסוגל.

אז מה אני לוקח מכל הסיפור הזה? שלוש נקודות. הראשונה: לשון הרע ורכילות מגיעות קודם כל אל מידת הדין, ורק אחר כך לאוזן של בן האדם, ולכן תשמרו על הפה. השנייה: להיות אני, ללא פילטר, להגיד את מה שאני מאמין בו גם כשאני יודע שזה לא יאהבו, וגם כשזו המשפחה שלי. השלישית: לא להתלונן ולא להתעסק במי עשה לי עוול, אלא לדעת שכל מה שקורה לי הוא יד ה' והכי טוב בשבילי.

לפני שאנחנו מתחילים לנוע קדימה בכל תחום בחיים, אנחנו חייבים קודם כל לראות את כולם בעין טובה, להיות אמיתיים ואותנטיים עם עצמנו, להחזיק באמונה חזקה ושלמה בעצמנו ובמה שאנחנו עושים, ולדעת שכל מה שקורה איתנו זה מה שהקב"ה רוצה, וזה הכי טוב בשבילנו. יוסף ירד לבור ויצא ממנו משנה למלך מצרים, לא בגלל שהדרך הייתה הוגנת, אלא בגלל שהוא לא הפסיק להיות יוסף לרגע אחד. תהיו אתם, עד הסוף.