למה אברהם אבינו גילה רק במצרים שאשתו יפה? המשפט שמסביר חוסר פרנסה

1. אברם ידע ששרי יפה הרבה לפני מצרים. רק הפחד לאבד אותה הוציא לו את ההערכה מהפה.
2. אדם מתחיל להעריך משהו רק כשהוא מרגיש שהוא עומד לאבד אותו. זה טבעי, אוטומטי, ומסוכן.
3. חוסר הערכה למה שיש לך הוא שורש של חוסר פרנסה וחוסר שפע, והוא מרחיק אותך מהקב"ה.
4. אין זמן טוב יותר להעריך משהו מהרגע שהוא נמצא אצלך בידיים. אל תחכה להספד.
5. גם עם כל הצער שסביבנו, יש המון על מה להודות. צריך רק לפתוח את העיניים.

יש דבר אחד שכמעט כולנו עושים, באופן טבעי ואוטומטי, בלי לשים לב: אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו בידיים. וזה מוביל אותנו לחוסר פרנסה ולחוסר שפע, ויותר מזה, אין לי ספק שזה גורם לקב"ה להתרחק מאיתנו מאוד.

יש עניין עצום על אברהם אבינו, שאז עוד קראו לו אברם, ומשום מה אני באופן אישי לא שמעתי אף אחד מדבר על זה. אותי זה מצמרר רק לחשוב על זה. ואני כזה קטן, אבל אני לא יכול להתווכח עם מה שכתוב בתורה.

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה - וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ - הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ".

לכל הדעות, אברהם אבינו היה אדם גדול מאוד, בדרגות שאי אפשר לשער בכלל. דמות מעוררת השראה עם אמונה בלתי מתפשרת, מנהיג עצום ואדם עם מידת חסד ברמה שכנראה לא נזכה להיתקל בה עוד פעם. אבל עדיין, אדם. אדם שממנו אנחנו יכולים ללמוד המון, ויש נקודה אחת עיקרית שמאוד בלטה לי. מהנקודה הזאת אני באופן אישי למדתי המון, במיוחד איך לשחרר שפע רוחני וגשמי, ואיך להתקרב מאוד לקב"ה.

כשקראתי את הפסוק הזה, ואחר כך קראתי את הפירושים עליו, עלו לי כמה שאלות פשוטות, והתשובות שקיבלתי מהפירושים לא סיפקו אותי מספיק. למה רק עכשיו הוא הבין שהיא אישה יפה? "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". הוא בן 75, זה לא צעיר. מה, עד עכשיו הוא לא ראה שהיא יפה?

יש מפרשים שאומרים שבגלל שהוא היה צנוע מאוד הוא לא הסתכל באשתו, ועכשיו כשהם ירדו למצרים הוא ראה את ההשתקפות שלה על המים, ואז אמר: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". וזה נשמע לי מאוד הגיוני, כי זה אברהם אבינו, בואו, זה לא עוד אחד מהרחוב. אבל עדיין משהו כאן לא התיישב לי, כי לי היה ברור שאברם ידע שאשתו שרי אישה יפה. אז החלטתי לחפור עוד קצת, עד שהגעתי למסקנה הזאת. תקשיבו טוב: אין לי ספק בכלל שאברם ראה את אשתו לפני כן, ואין לי ספק שהוא ידע שהיא אישה יפה. וכשראיתי שזה כתוב ביחד עם זה שהם מתקרבים למצרים, וכשקראתי את הפסוק שבא אחר כך, נפל לי האסימון.

בואו נקרא את שני הפסוקים ביחד: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה - וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ - הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים - וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ - וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".

תקשיבו טוב: אברם כן הכיר אותה, וכן ידע שהיא אישה יפה. ועכשיו, בגלל שהם ירדו למצרים, מקום צר ומסוכן, "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה", ובגלל שאברם חשש לחיים שלו, "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים - וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ", הוא העריך אותה הרבה יותר. ורק עכשיו הוא הוציא את זה מהפה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ".

רק כשאדם מרגיש שהוא הולך לאבד משהו שקרוב אליו, או משהו שיש לו בידיים, הוא מתחיל להעריך אותו.

למה לחכות לרדת למצרים? למה לחכות שחס ושלום יקרה משהו נוראי כדי שתתחיל להעריך את אשתך? למה לחכות שהילד חס ושלום ישכב בבית חולים כדי להגיד לו שאתה אוהב אותו? למה לחכות שיגייסו את הבעל שלך למילואים, ורק אז תיזכרי שהוא בעלך ולא מישהו שבא נגדך?

אל תחכו חס ושלום להספד. אין זמן יותר טוב להעריך משהו מהרגע שהוא נמצא אצלנו בידיים. אסור לנו לחכות שתגיע הסיטואציה שתגרום לנו בכוח להעריך את מה שקיבלנו.

וזה בדיוק הקשר לפרנסה ולשפע. מי שלא מעריך את מה שכבר יש לו, סוגר בעצמו את הצינור, כי למה שיתנו לו עוד? ומי שמעריך ומודה על מה שיש לו היום, פותח את השער לשפע, ומתקרב לקב"ה בלי לחכות למצרים.

אז תעריכו, תגידו תודה לקב"ה, ותקומו עכשיו לרקוד על כל הטוב שהקב"ה עושה לנו. ועם כל הצער של מה שקורה סביב כולנו היום, יש המון על מה להודות. אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים.