אתה חייב לצאת מאזור הנוחות. הנה הפסוק שמוכיח את זה.

1. הסדר בפסוק הוא הסדר בחיים: קודם "לך לך", ורק אחר כך "ואברכך".
2. אם נוח לך, אתה כביכול מלא, ומי שמלא לא יכול לקבל דברים חדשים.
3. עד שלא יצאת מהסביבה שלך, הסביבה כאן כדי להישאר.
4. "זרוק אליי ואני אסתדר" זו לא דרך לקבל ברכה, זו דרך לקבל חבטות.
5. משנה מקום משנה מזל: שינוי מקום משנה את האנרגיה ומושך דברים חדשים.

זו הסיבה שבגללה אתה חייב לצאת מאזור הנוחות. הקב"ה אומר לאברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך" – קודם כל צא מאזור הנוחות שאתה נמצא בו. צא החוצה.

אחרי שיצאת החוצה אפשר להתחיל לדבר איתך, כי כשאתה באזור הנוחות שלך אי אפשר לדבר איתך. נוח לך מדי. נוח לך מדי בארץ הזאת שאתה נמצא בה, נוח לך במקום שאתה נמצא בו, ואם נוח לך – אתה לא יכול לקבל.

אם אתה יוצא מהסביבה שלך, משמע שעכשיו אתה מוכן לקבל סביבה חדשה. אבל עד שלא יצאת מהסביבה שלך – הסביבה כאן כדי להישאר.

הקב"ה אומר: "אם נוח לך, זאת אומרת שאתה כביכול כבר מלא, ואם אתה מלא – אני לא יכול לברך אותך בדברים חדשים!" כדי שהקב"ה יוכל לברך את אברהם אבינו בכל, כמו שכתוב: "וה' ברך את אברהם בכל", הוא אומר לו קודם כל ודבר ראשון: "צא מאזור הנוחות שלך! צא מהמקום הישן שאתה שקוע בו, כי אין בו דברים חדשים, ורק אחרי שתצא ממנו אני יכול לברך אותך!"

אתה רוצה לקבל, אבל כשאתה במצב של רגל על רגל, "זרוק אליי ואני אסתדר עם זה" – ככה לא מקבלים. ככה מקבלים חבטות.

אתה תקבל כשתראה לי שאתה באמת רוצה. וכשתראה לי שאתה באמת רוצה, זה אומר שיצאת מאזור הנוחות שלך: יצאת מהבית של אמא, יצאת מהבית של אבא, יצאת מהארץ שאתה רגיל אליה, יצאת מהסביבה שלך. ופתאום, אחרי שאתה יוצא – בום! דברים נפתחים!

זו גם הכוונה של "משנה מקום משנה מזל". כשאתה משנה את המקום שלך, האנרגיות שלך משתנות ואתה מתחיל למשוך לעצמך דברים חדשים. כשהאנרגיה חדשה – דברים נפתחים.

אז זה הסדר, וזה לא מקרי: קודם "לך לך", ורק אחר כך "ואברכך". הברכה לא מגיעה למי שמלא ונוח לו, היא מגיעה למי שפינה מקום. כל עוד אתה יושב במקום הישן ומחכה שמשהו חדש ייפול עליך, אתה מחכה לשווא, כי אין שם מקום לחדש להיכנס.

אז תשאל את עצמך: איפה אני נוח מדי? איזו ארץ, איזה בית, איזו סביבה מחזיקים אותי מלא ולא מוכן לקבל? ותעשה את הצעד הראשון החוצה. זה הפסוק, זו ההוכחה, וזו הדרך: צא – ואז תתברך.