פרעה וגלות הדעת: למה אתם יודעים שאפשר אחרת ולא זזים?

1. גלות מצרים לא הייתה רק עבדות פיזית. לפי רבי נחמן השעבוד האמיתי היה שעבוד הדעת.
2. פרעה זה אותיות הפרעה: מי שמפזר לכם את הפוקוס עד שלא תדעו מי אתם, יכול לשלוט בכם בקלות.
3. "תכבד העבודה על האנשים": כשאתם קבורים בעבודה, אין לכם זמן לעצור ולחשוב על שינוי כיוון.
4. דיבור בגלות זה לדבר את המילים של הבוס ולחשוב את המחשבות של הסביבה, ולשכנע את עצמכם שככה זה החיים.
5. קטנות דמוחין זה לראות רק איך שורדים את החודש. אתם לא עייפים פיזית, אתם מותשים רוחנית.

הרבה אנשים יודעים שהם יכולים לחיות חיים הרבה יותר טובים מהחיים שלהם עכשיו, ועדיין קשה להם לעשות את השינוי הזה. קשה להם לפתוח את העסק שהם חולמים עליו, קשה להם להתפטר מעבודה שהם שונאים, קשה להם להגיד "לא" במקומות שהם יודעים שהם חייבים להגיד "לא", והם ממשיכים לסבול בשקט בחיים שהם לא באמת רוצים לחיות. והשאלה שלי היא: למה?

למה אנשים יודעים שהם יכולים לחיות חיים הרבה יותר טובים ממה שהם חיים עכשיו, והם לא עושים עם זה כלום? תקשיבו טוב: בקבלה ובחסידות יש מושג שנקרא "גלות הדעת".

אנשים בטוחים שגלות מצרים הייתה גלות פיזית. רק עבדות קשה, וזהו. וזו טעות נוראית.

רבי נחמן מברסלב אומר דבר מצמרר על מה שקרה במצרים. הוא אומר שהשעבוד האמיתי לא היה העבדות הקשה או העייפות של הגוף, אלא השעבוד האמיתי היה השעבוד של הדעת. פרעה, באותיות הקבלה, זה אותיות הַפְרָעָה.

"בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם". אם אין דרך ברורה עם חזון, שום עם לא יכול להתקיים. התפקיד של פרעה היה לייצר הפרעה ותסבוכות בחיים ובדעת, ולפזר את הפוקוס של בני האדם, כדי שלא ידעו בכלל מי הם ומה הם רוצים מהחיים שלהם. כי כשאדם לא יודע מי הוא ומה הוא רוצה, קל מאוד לשלוט בו ולהפוך אותו לעבד.

עכשיו, פרעה זה בדיוק כמו היטלר ימח שמו, ולצערי זה בדיוק כמו הממשלות שיש לנו היום.

מה הייתה המטרה הראשית של פרעה? "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". כל המטרה של פרעה הייתה להשאיר את האנשים קבורים עמוק בעבודה, כדי שלא יהיה להם זמן לעצור, להבין מי הם ומה הם רוצים, ולחשוב בכלל על שינוי כיוון.

מה הייתה המטרה של היטלר ימח שמו וזכרו? בדיוק אותה המטרה. על ידי זה שהוא הפיל על היהודים עבודה קשה מאוד, הוא הביא אותם למצב שהם לא יכלו בכלל לחשוב על שום דבר אחר, חוץ מ"מה אני אוכל לארוחת צהריים" או "מה אני נותן לילדים שלי לאכול לארוחת צהריים". וזה בדיוק מה שהממשלות עושות: דואגות להפיל על האנשים כמה שיותר גזרות, להשאיר את האנשים קבורים כמה שיותר עמוק בעבודה, ואז אין להם בכלל זמן לחשוב על מי הם או על החיים שהם באמת רוצים לחיות.

בשורה התחתונה, כל המטרה היא לטשטש לכם את כל הרצונות, כדי שלא תדעו מי אתם ולא יהיה לכם בכלל זמן לעצור ולחשוב על מה שאתם רוצים. ותקשיבו טוב, כי ספר הזוהר אומר שכל זמן שבני ישראל היו במצרים, הדיבור היה בגלות. מה זה אומר שהדיבור היה בגלות? זה אומר שהאדם איבד את היכולת שלו לבטא את העצמיות שלו ואת מי שהוא באמת. הוא כבר התחיל לדבר את המילים של הבוס שלו, לחשוב את המחשבות של הסביבה שלו, לעשות רק מה שאומרים לו, והוא משכנע את עצמו ש"הכל בסדר, ככה זה החיים".

בנוסף, תורת החסידות מסבירה שהקליפה הכי קשה של מצרים היא מֵצָרִים, מלשון מיצרים וגבולות. כל המנגנון של מצרים הוא לקחת את היכולות שלכם, את החלומות הכי גדולים שלכם, את הרצונות שלכם, את האין סוף שהקב"ה נתן בכם ואת המהות שלכם כאדם בוחר, ולהכניס את כל זה לתוך תבנית צרה של תלוש משכורת, של "מה יגידו עליי", ושל חיים קטנים ועלובים שלא שווים כלום.

חברים, אתם לא עייפים פיזית. אתם מותשים רוחנית. כשאתם מנותקים מהקב"ה, אתם מנותקים מהתכלית שלכם, וכשאתם מנותקים מהתכלית שלכם, המוח שלכם נכנס למצב שנקרא "קטנות דמוחין". קטנות דמוחין זה מצב שבו אתם מצליחים לראות רק את "איך אני שורד את החודש הזה". וכשאדם נמצא במצב הזה, הוא מוותר באופן יזום על הרצונות שלו, על מי שהוא, ועל החיים שהוא באמת רוצה לחיות.

אז הנה התשובה לשאלה ששאלתי בהתחלה. אתם לא זזים לא בגלל שאתם חלשים ולא בגלל שאין לכם יכולת. אתם לא זזים כי הדעת שלכם בגלות: מישהו דאג שתהיו עסוקים מדי, קבורים מדי ומוטרדים מדי מכדי לעצור רגע ולשאול מי אתם ומה אתם באמת רוצים. ויציאת מצרים האישית שלכם מתחילה בדיוק שם, ברגע שאתם עוצרים, מחזירים לעצמכם את הדיבור ואת הרצון, ואומרים בקול מה אתם רוצים מהחיים שלכם.

תעצרו היום, ולו לכמה דקות, ותענו לעצמכם על השאלה הזאת באמת. מי שיודע מי הוא ומה הוא רוצה, אף פרעה כבר לא יכול לשעבד אותו. תתחילו לחיות את החיים שאתם בוחרים, אוהבים ורוצים לחיות. בעזרת ה' הרבה הצלחה.