ככה תהיה עשיר מופלג: תהפוך את המעשר לחומש

1. ברכה היא הכפלה: האותיות ב-ר-כ הן כפל של האות שלפניהן, והציווי הוא להכפיל את מה שקיבלת ולתת אותו לאחרים.
2. "פרו ורבו" מתייחס גם לברכה האישית שקיבלת מהקב"ה: אותה אתה חייב לשכפל ולא לשמור רק לעצמך.
3. "עשר תעשר" הוא כפל לשון: לא רק מעשר אלא חומש, ולא רק כסף אלא גם הכישרון שלך.
4. מי שמבקש טיפ על עבודה שלא עשה, כמו המלצר, לא יכול לצפות שהקב"ה ישלם לו על מינימום שלא עשה.
5. שום דבר לא שלך, הכל בהשאלה. מה שתוקע אנשים הוא רק הדמיון שיש להם מה להפסיד.

למה הקב"ה לא עוזר לי בחיים? ומהי הדרך הסלולה שהקב"ה נתן לנו כדי להיות עשירים מופלגים, בהבטחה?

יום אחד אני יושב באיזו מסעדה ומחכה למלצר שיגיע. לקח לו עשרים דקות להגיע אלי. "מה תרצה להזמין?". אני אומר לו: "כריך עם בשר מפורק, צ'יפס בטטה וקולה זירו". המלצר לקח את ההזמנה שלי ונעלם. אחרי ארבעים דקות הוא מגיע, ואני רואה שהאוכל קר, והבשר, בלשון המעטה, מקולקל.

לא נגעתי בכריך, ולא היה לי יותר מדי זמן, כי שרפתי במסעדה כבר שעה מאז שנכנסתי. אז אכלתי רק את הצ'יפס, קראתי למלצר ואמרתי לו: "תקשיב אחי, לבשר יש ריח לא טוב בכלל, אז לא אכלתי את הכריך. אין לי זמן לחכות שתחליפו, אז אני אשמח לקבל את החשבון". המלצר הנחמד הלך וחזר עם החשבון, ודאג גם להדגיש לי בקול ברור: "החשבון לא כולל טיפ".

אני מסתכל על החשבון, ואני רואה שהם חייבו אותי על הכל, גם על הכריך המקולקל. לא דיברתי מילה. קמתי מהכיסא, הבאתי למלצר את כל התשלום, ובדרך החוצה אני שומע אותו אומר: "מה, אין טיפ?". חברים, תזכרו את הסיפור הזה להמשך, ותקשיבו טוב: איך משחררים חיים שתקועים במקום, ומהי הדרך לעשירות מופלגת.

נתחיל עם הבסיס. כולם מכירים את סוד האותיות מאחורי המילה "ברכה", והנה תזכורת: המילה "ברכה" מורכבת משורש האותיות ב-ר-כ, והאותיות האלו הן האותיות היחידות שהן הכפל הגימטרי של האות שלפניהן. האות ב' שווה בגימטריה 2, והיא כפל של האות א' ששווה 1. ר' בגימטריה זה 200, והיא הכפל של האות ק' ששווה 100. וכ' בגימטריה זה 20, והיא הכפל של האות י' ששווה 10.

אז ברכה בחיים זו הכפלה, אבל הכפלה של מה? פה מתחילה הפרקטיקה. כולם חושבים שברכה בחיים זה לקבל יותר ממה שיש לנו עכשיו, הכפלה של מה שיש לנו בחיים, בדיוק כמו המילה "ברכה". אבל כאן, לדעתי, כולם טועים.

שימו לב: "ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה". בתחילת הפסוק כתוב בבירור שהקב"ה נותן לכל אחד שנולד ברכה אישית ותכלית אישית משלו, ובהמשך הפסוק הקב"ה מצווה אותנו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה". מה זה "פרו ורבו"? נכון, הרבה מפרשים אומרים שפרו ורבו זה ילדים, אבל יש עוד נקודה קריטית מאוד שכולנו מפספסים: חוץ מילדים, הציווי "פרו ורבו" מתייחס לברכה שהקב"ה נתן לכל אחד ואחת מאיתנו בתחילת הפסוק, "ויברך אותם אלוהים".

בפשטות: קיבלת ברכה מהקב"ה? אותה אתה חייב לשכפל, ואותה אתה חייב לתת לאחרים. לקחת את הברכה שקיבלנו, לשכפל אותה ולתת אותה לאחרים, זו הברכה האמיתית. אל תשמור את מה שאתה מקבל רק לעצמך. אגב, גם ילדים זה לקחת את מה שקיבלנו מהקב"ה ולשכפל, כדי שתהיה המשכיות.

אבל שימו לב: הציווי הוא לקחת את כל מה שאנחנו מקבלים בחיים, גם את המעשר להפוך לחומש, לשכפל ולתת לאנשים אחרים. וזו הסיבה שהקב"ה השתמש בכפל לשון: "עשר תעשר... ובחנוני נא בזאת". למה רק פה הוא התיר לנו לנסות אותו? בגלל שההכפלה שהוא מצווה אותנו היא לא רק על המעשר, אלא על כל מה שיש לנו בחיים. גם את המעשר שלך תכפיל, תהפוך לחומש ותיתן לאחרים. גם את הכישרון שלך תכפיל ותיתן לאחרים.

והנה עוד שתי סיבות ללמה הקב"ה התיר לנו לבחון אותו בזה. אחת: אתה גם עוזר לאחרים, וזו הסיבה העיקרית שבשבילה באת לעולם. ושתיים: אתה מממש את התכלית של מה שהקב"ה ביקש, וכשאתה מממש את התכלית של מה שהקב"ה ביקש, זה הופך להיות מידה כנגד מידה. אתה עוזר לו לממש את התכלית שלו? הוא יעזור לך לממש את התכלית שלך.

זוכרים את המלצר מההתחלה? הטעות הגדולה שהוא עשה, שהיא גם הטעות שכמעט כולנו עושים, היא שהוא ביקש טיפ על עבודה שהוא לא עשה כמו שצריך. ויש כאלו במצב הרבה יותר גרוע: הם מבקשים תשלום מלא על עבודה שהם לא ביצעו בכלל. אם אנחנו לא עושים את המינימום שהקב"ה מבקש מאיתנו, למה שהוא "ישלם" לנו על זה?

אז חברים, הסיבה העיקרית שאנחנו מרגישים שהחיים שלנו תקועים במקום היא שאנחנו בטוחים שמה שנמצא אצלנו ביד שייך לנו. לא. לא הילדים שלך, לא אשתך, לא העבודה שלך, לא הרכב, לא הבית, לא הכסף, לא הזמן, וגם לא הגוף שלך שייכים לך. הכל ניתן לנו בהשאלה, ואין לנו כאן שום דבר. אפילו את השעה הזאת עכשיו קיבלנו מהקב"ה, ורק השאלה היא במה אנחנו משקיעים את השעה הזאת: רק בעצמנו, או גם באחרים?

הקב"ה אומר בפשטות: "אתה דואג לעצמך ואתה בוטח רק בעצמך? אז תסתדר לבד, ואל תבוא אלי בטענות". בדיוק כמו שרבינו בחיי אומר בחובות הלבבות: "ואם הוא בוטח במשהו אחר חוץ מהאלוהים, הקב"ה מסיר השגחתו מעליו ועוזב אותו ביד מי שבטח עליו". אתה בוטח בבוס שלך שהוא יפרנס אותך? אתה משוכנע שבגלל שעבדת קיבלת צ'ק בסוף החודש? אז תסתדר לבד.

חברים יקרים שלי, קודם כל תתחילו לדאוג לאנשים אחרים בכל מה שאתם עושים. וזו המסקנה המצמררת שלי: כל החיים שלנו הם חסד גמור, שום דבר לא באמת שלנו, והדבר היחיד שתוקע אנשים הוא רק הדמיון שיש להם מה להפסיד בחיים. מי שמבין את זה משחרר אחת ולתמיד את המחסום שתוקע אותו בחיים, וגם את עניין הפרנסה.

ואני כבר אומר לכם: הקב"ה נותן למאה אחוז מבני האדם את ההזדמנות להפוך לעצמם את החיים, אבל רק אחוז אחד מתוך המאה יודע לנצל אותה כמו שצריך. תהיו האחוז הזה: קחו את מה שקיבלתם, תכפילו אותו ותיתנו אותו הלאה. זו הדרך הסלולה לעשירות מופלגת.