מה היה קורה אם היית רואה את כל התמונה?

1. משפט שדה מהיר למה שאתה רואה מגיע מהגאווה ומהאגו, כי אתה לא מחזיק את כל הראיות ואת כל הסיבות.
2. הרבה מהמאורעות שנראים לך שליליים באו רק לטובתך; אתה רואה רק את החלק הרע, ורק באותו רגע.
3. אילו ראית את כל התמונה, לא היית כועס על הפסד, על עסקה שנפלה או על רכבת שפספסת, כי הכל היה ברור כשמש.
4. מי שיודע שכל מה שמגיע אליו נשלח בכוונה תחילה, אין לו על מה להתעצבן; ואם השולח אוהב אותו, על אחת כמה וכמה.
5. כמו שאתה נותן לאבא שלך 50 שקלים בלי להסס, כך אתה יכול לסמוך על אבינו שבשמיים גם כשזה נראה כהפסד.

אנחנו רגילים לדון ולשפוט מצבים בצורה מהירה וחותכת, ובזה אנחנו נכשלים. הכישלון הזה מתבטא בכמה אופנים, והבולט שבהם הוא שאנחנו עושים משפט שדה מהיר למה שאנחנו רואים, בלי לדעת באמת את כל הראיות ואת כל הסיבות לדבר. הפעולה הזאת מגיעה מצד הגאווה והאגו שלנו, כי אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל. אבל הגרוע מכל הוא שאנחנו מניחים ש"ככה אנחנו", שזה "הטבע שלנו", וחיים איתו כפי שהוא. ולא כך הדבר.

הרבה מהמאורעות שעוברים על האדם במהלך חייו נראים לו כמאורעות שליליים ופוגעים, אבל לאמיתו של עניין המאורעות האלה באו עליו רק לטובתו. הבעיה היא שהוא רואה רק את החלק הרע, ורק באותו זמן נתון.

אנחנו שומעים חדשות לבקרים, מפי האנשים עצמם, שקרה להם מקרה כלשהו שבאותו רגע נראה להם כמקרה הגרוע ביותר, ושבגללו באותו הרגע חרב עליהם עולמם, ובסוף התברר שהמקרה הזה היה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים. כמו אותו יהודי יקר ששכח את תיק התפילין שלו בשדה התעופה והתעקש ללכת ולהביא אותו, גם כשזה עלה לו בהפסד של עסקה גדולה ובפספוס של אותה טיסה. הטיסה הזאת מעולם לא הגיעה ליעדה. זה היה המטוס השני בפיגוע של מגדלי התאומים.

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, וגם אף אחד לא מבקש מאיתנו לדעת. אנחנו רק צריכים לחיות בשלווה, בנחת, בידיעה ברורה ובאמונה שלמה שיש מי שמנהיג את העולם, והוא זה שיודע הכי טוב מה טוב בשביל כל אחד ואחד מאיתנו.

אילו היינו רואים את כל התמונה בשלמותה, לא היינו כועסים כשהיינו "מפסידים" סכום כסף, כי זה לא הפסד. לא היינו כועסים כשלא הצלחנו לסגור את העסקה שחלמנו עליה. לא היינו כועסים כשהיינו מפספסים את האוטובוס או את הרכבת. לא היינו כועסים על שום דבר שהיה קורה לנו, כי הכל היה ברור כשמש.

סיפור ששמעתי מאחד הרבנים בדורנו חיזק אותי מאוד בדבר הידיעה שהכל מאיתו יתברך. היה אדם שהיה רגיל בכעס עד מאוד, וכל דבר, אפילו הכי קטן, היה גורם לו לכעס הכי גדול. עם הימים, לאחר שהתחתן, אשתו כבר לא יכלה יותר לחיות בסביבתו בגלל הכעס ששלט בחייהם. וכמו שידוע (פסחים קיג:): "שלשה חייהם אינם חיים: הרחמנים, הרתחנים, ואניני הדעת", כלומר הרחמנים יותר מדי, הכעסנים, והמפונקים. יהיה מה שיהיה, קבעה לו אשתו פגישה עם הרב, כדי שיפתור לו ולה את בעיית הכעס ששולטת בביתם.

הגיע יום הפגישה. הבעל נכנס לטרקלין חדרו של הרב וישב בנחת בחדר ההמתנה, כשדלתו של הרב פתוחה לרווחה. ראה הרב שהגיע הבעל, קרא לשמשו ואמר לו: "גש לאדון שיושב בחדר ההמתנה, ותעשה מעשים שיכעיסו אותו עד מאוד לפני שהוא נכנס אליי", ושלח אותו. מיותר לציין שוב שדלתו של הרב הייתה פתוחה, והבעל שמע הכל.

הלך השמש לאדון בחדר ההמתנה והחל להציק לו בכל מיני דרכים, והאדון יושב רגוע. השמש מציק, והוא נשאר בשלו. התעייף השמש, מכיוון שלא העלה כלום בידו, וחדל מלהציק.

קרא הרב לאדון להיכנס אליו ושאל אותו שאלה אחת: "איך קרה שלא התעצבנת מכל מה שהשמש עשה לך?" ענה האדון: "שמעתי שאתה שלחת אותו אליי להרגיז אותי". אמר לו הרב: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, זו היא בדיוק הנקודה! אם תדע בכל חייך שכל מה שמגיע אליך נשלח אליך בכוונה תחילה, ממילא אין לך על מה להתעצבן. ויותר מכך, אם תדע שמי ששולח לך את מה שמגיע אליך אוהב אותך ועושה את הכל לטובתך, על אחת כמה וכמה!"

יצא האדון מחדרו של הרב והחל לעמול על תיקון מידת הכעס.

אם נדע ונחיה בהבנה מלאה שכל מה שקורה לנו וכל מה שנשלח אלינו נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא שאוהב אותנו, ממילא נקבל הכל באהבה, למרות שאנחנו לא רואים את כל התמונה, ולמרות שלכאורה זה נראה לנו כדבר רע.

אם אבא שלנו יבוא אלינו ויבקש מאיתנו 50 שקלים, ניתן לו בלי להסס. למרות שזה מרגיש כהפסד, בתוך תוכנו אנחנו יודעים שנקבל את זה חזרה בריבית דריבית. אז כמו שאנחנו סומכים על אבינו בעיניים עצומות, למרות שבהתחלה זה נראה לנו כהפסד, כך אנחנו צריכים לסמוך על אבינו שבשמיים. מי ששולח לך את מה שקורה לך אוהב אותך, ומי שיודע את זה באמת, מקבל הכל באהבה.