הכוח של "היום" – והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום
- המצב המסוכן ביותר הוא לא הבטלן אלא ה"נורמלי": ממוצע שמאושר על ידי החברה, עם יכולות מטורפות שלא מנוצלות.
- ההבדל בין חיים עם משמעות לחיים תקועים הוא רק פעולה - בצירוף המילה "עכשיו". גם לא להחליט זה להחליט.
- הפוקוס לא צריך להיות על המטרה, אלא על האדם שאתה הופך להיות בדרך אליה: מי שרוצה לשנות מציאות חייב לשנות אופי.
- משמעת עצמית היא שריר ודרך חיים: לעשות את מה שאתה יודע שצריך - כשאין חשק, כשאתה לבד וכשאף אחד לא מסתכל.
- העולם נברא בדיבור, ומילה רופפת היא מה שתוקע אנשים. כשהמילה שלך מול עצמך נהיית בטון - החיים מתחילים לזוז.
"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ" ככה נביא את עצמנו למצב של פעולה כאן ועכשיו, וככה נתגבר על הדחיינות שהורסת לנו את החיים, כי זו הדרך היחידה לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים.
"הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם...".
היום בע"ה נתחיל לפתור בעיה קשה מאוד, שיש לאחוז גבוה מהאנשים בעולם, והפתרון של הבעיה הזאת - יוביל אותנו להתחיל לחיות את החיים שאנחנו חולמים לחיות.
חולמים לפתוח עסק מצליח? זה הפיתרון.
הפרנסה קשה? זה הפיתרון.
הביטחון העצמי נמוך? זה הפיתרון.
המוטיבציה ברצפה? זה הפיתרון.
הפיתרון הזה יוביל אותנו להתחיל לכבוש יעדים ומטרות בחיים, ויתן לנו כוחות אדירים שאנחנו יודעים שקיימים בנו - אבל אף פעם לא ידענו איך להוציא אותם לפועל.
מהפיתרון הזה - יוצאים כל שאר הפיתרונות לכל הבעיות שיש לנו בחיים, ואני אומר את זה מניסיון אישי.
אין אחד שלא הרגיש את ההרגשה - שהוא מסוגל להגיע הרבה יותר רחוק - ושיש הרבה מעבר למה שקורה איתו היום, אבל הוא לא יודע מה הדרך - ואיך להוציא את זה לפועל.
אתה מודע לזה שאתה מסוגל להרבה יותר, אתה יודע שאתה יכול לעוף למרחקים, אתה מרגיש את זה בעצמות שלך - אבל משהו תקוע. משהו לא זז.
"מה הצעד הראשון?" "איך אני מתחיל?" "איך מתקדם מכאן, ושובר את המחסום הזה?" אז יש מרכיב אחד בכל מסע הצלחה של כל אדם, והמרכיב הזה הוא מרכיב הכרחי - שבלעדיו אין אפשרות להצליח בשום דבר.
כמובן שהמרכיב הזה חייב להיות מלווה עם עוד מרכיבים נוספים, אבל גם אם שאר המרכיבים קיימים - בלי המרכיב הזה – אי אפשר להצליח – וזה גורף.
המרכיב הזה רמוז כל כך הרבה פעמים בתורה, ולמרכיב הזה קוראים "היום".
"הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם...".
כשאני אומר "היום", אני מתכוון לבצע פעולות כאן ועכשיו. לא לדחות. לא למרוח. לא לחכות. לא "לחשוב על זה". לא "לישון על זה".
זה כמו להפליג בספינה.
יכולה להיות לנו הספינה המתקדמת ביותר, הגדולה ביותר, החזקה ביותר - ועם הצוות החכם והמנוסה ביותר בעולם – אבל אם לא נתחיל לשוט קדימה באופן אקטיבי ורצוף - אנחנו פשוט נסחף עם הזרם, וסביר להניח שנמצא את עצמנו מגיעים למקומות שאנחנו לא כל כך רוצים להגיע אליהם.
אין אופציה אחרת.
זו הדרך היחידה לחיות חיים מלאים בשפע רוחני וגשמי, ומי שחושב שיש דרך אחרת - יגלה בשלב מאוחר שהייתה לו אחלה ספינה, אבל לא היה לו יעד, וגרוע יותר - הקברניט היה עצלן, הוא לא הבין ולא ניצל מספיק טוב את הכוח של "היום", וכשתחושת הריקנות ותחושת החרטה ידפקו לו על הדלת - הוא יוכל להאשים רק את עצמו.
נתחיל עם 4 סוגים של אנשים בעולם:
הבטלנים. הנסוגים. הנורמליים, והמאסיביים.
כל אחד מאיתנו באופן אישי ולעצמו – יזהה באיזה מצב הוא פועל היום בשגרה שלו באופן קבוע, ובואו ביחד נבין איזה מבין המצבים האלו - הוא המצב המסוכן ביותר, ואיזה מהמצבים - הוא המצב האידיאלי והטבעי שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לחיות ולפעול בו באופן קבוע.
הבטלנים – אלו אותם אנשים שפשוט לא עושים שום דבר, ומאוד קל להבין למה לא הולך להם בחיים.
הנסוגים - אלו אותם אנשים שעושים פעולות - אבל בכיוון ההפוך. הם מחפשים להתרחק מאתגרים, להתרחק מסיכונים ולא מוכנים להתקדם לכיוון הפחד שמשתק אותם.
הנורמלים - אלו שעושים פעולות רגילות בווליום נורמלי כמו כולם. מה זה אומר? ממוצע.
משקיעים מספיק מאמץ כדי שלא יפטרו אותם, והבוס משלם להם מספיק שכר כדי שלא יתפטרו לבד. אין הגשמה עצמית, אין מאמץ מעבר, ואין ניצול יכולות.
המאסיביים - יחידי הסגולה ששואפים הכי גבוה שאפשר. אלו שמוכנים לעשות הכל - אבל הכל, לא מתפשרים ופועלים פעולות מאסיביות יוצאות מהכלל באופן קבוע.
בלי ויתורים עצמיים, בלי הנחות, בווליום הכי גבוה שאפשר ובלי לעצור!
באופן טבעי - כי ככה כולנו התחנכנו, מה שנראה לנו כמצב המסוכן ביותר – אלו הבטלנים או הנסוגים, והמצב הטבעי שנראה לרוב האנשים – הוא המצב הנורמלי - שבו רוב האנשים פועלים היום. ממוצע.
אז חברים, המצב המסוכן ביותר הוא המצב הנורמלי, כי זה המצב שמשאיר את האדם קטן, עם יכולות מטורפות שלא מנוצלות בכלל, והכי גרוע - זה מצב שמאושר על ידי החברה – ורוב האנשים קיבלו אותו כאופציית חיים מוגמרת. ממוצע. מעמד הביניים.
הנה דוגמה ל"נורמליים":
זה אחד הדברים הכי חשובים לכל בן אדם - שבלעדיו אין לבן אדם באמת חיים – וזה דבר שלא מלמדים אף אחד בבית ספר. אני באופן אישי חייתי ככה עד גיל מאוחר מאוד – ואני לא מצליח להבין איך הרגילו אותי לחיות ככה, ואיך החזקתי מעמד כל כך הרבה זמן מבלי לשים לב.
הדבר הזה נקרא "מטרות ויעדים".
מטרות ברורות, עם יעדים ברורים, עם משימות ברורות שמקדמות אותי בכל יום לפחות צעד אחד לכיוון המטרה שלי, אבל זה חייב לבוא בשילוב עם פעולה מאסיבית עכשיו. שוב – לא מחר, עוד שבוע או עוד חצי שנה! עכשיו!
לרוב הגדול של האנשים - אין מטרות לחיים, וגם אם יש – הן לא כל כך ברורות, ובגלל שאין להם מטרות ברורות לחיים, אין להם יעדים ואין להם משימות יומיות שהם מבצעים כל יום, ומן הסתם – הם לא רואים התקדמות בחיים, כי בלי משימות יומיות שאפשר לנהל - אין דרך למדוד את ההתקדמות.
נורמלי זה מצב מאוד מסוכן שקובר את האדם, משאיר אותו בינוני מינוס, וגם גורם לו להרגיש טוב עם זה.
אין ניצול יכולות, אין הגשמה עצמית, אין בחירה חופשית ואין באמת חיים.
יש הישרדות והיסחפות עם הזרם, ו"נורמליים" זה ממש לא המצב הטבעי שלנו.
אז נשאלת השאלה – אם נורמלי זה ממש לא המצב הטבעי שלנו, איזה מהמצבים הוא הטבעי?
תשובה: המאסיביים.
המצב הנורמלי שכל אדם חייב לחיות בו באופן רציף וקבוע בלי הפסקה - זה המאסיביים.
אין סיכוי שנראה עץ שאמור לגדול 30 מטרים לגובה - גדל עשרה מטרים ואומר לעצמו: "פששש איזה נוף יפה...מספיק לי כאן".
רק בני אדם מסכימים לעצמם להיות ממוצעים. רק בני אדם מסכימים לעצמם להתעצל ולהזרק על הספה. רק בני אדם מסכימים לעצמם למרוח את עצמם ואת החיים שלהם. רק לבני אדם יש את התכונה של דחיינות.
יוצאים לדרך ומסתכלים מסביב
בע"ה נדבר קצת על מטרות ברורות ויעדים ברורים, נבין איך אנחנו מגיעים אל הכוח החזק הזה שיקח את החיים שלנו למקום שאליו אנחנו שואפים, איך ננצל אותו לטובתנו ונוריד מעלינו את הדחיינות והעצלות, נדבר על היכולת שיש לכל אחת ואחת מאיתנו לדחוף קדימה וחזק באופן קבוע, אקטיבי ורציף בלי הפסקה, על היכולת לדחוף את עצמנו מעבר לנורמלי שכולנו מכירים – כדי להשיג את החיים יוצאי הדופן שכולנו רוצים - ועל האומנות של השילוב בין כל הדברים ביחד.
אם תבדקו אותי, אתם תגלו שכל אחד ואחת מאיתנו - הוא הממוצע של חמשת האנשים שאיתם הוא מבלה הכי הרבה, וכל אחד ואחת מאיתנו צריכים להסתכל סביבם ולשאול את עצמם:
"אם אני הממוצע של חמשת האנשים האלו, זה מה שאני מאחל לעצמי בחיים?
לשם אני שואף רוצה להגיע בחיים?" אם התשובה היא כן - תישארו שם, אבל אם התשובה היא לא - אתם חייבים בדחיפות להחליף סביבה, ואם אין לכם אופציה יותר טובה ממה שיש לכם היום - ואני ממש לא צוחק - תישארו לבד. זה עדיף לכם.
אין אחד שלא רוצה לחיות חיים מעבר לנורמל.
אף אחד לא קונה מוצר, שהפרסומת עליו נראית ככה: "המוצר שלנו הוא ממוצע מאוד. הוא נותן עבודה ממוצעת. הוא מנקה בצורה רגילה פלוס מינוס - והתוצאות שלו סבבה".
תארו לכם פרסומת לסרט: "חדש בקולנוע! הסרט החדש "נחמד"!
שחקנים ממוצעים, ציוד ממוצע, תקציב סבבה, ותסריט נחמד..." - מישהו היה הולך לסרט הזה? אני מאמין שלא.
אז למה כולם מרשים לעצמם לחיות בצורה נורמלית? למה אנשים לא לוקחים את עצמם ואת היכולות שלהם כמה צעדים קדימה, דוחפים את עצמם הרבה מעבר למה שהם חושבים שהם מסוגלים, מוציאים מעצמם הרבה יותר ממה שהם משקיעים היום - ומגיעים לתוצאות מטורפות ולחיים שהם באמת רוצים לחיות? הרי זה עניין של בחירה.
האדם פשוט יכול לבחור שמרגע זה, הוא מתחיל לחיות את החיים שלו בביצועים גבוהים – בכל המישורים.
באמת שאני לא מצליח להבין, למה הרוב הגדול - חיים כמו חיות? קמים בבוקר, הולכים לעבוד, חוזרים להיות קצת עם הילדים – ומתים?
מידי פעם במהלך החיים - יש להם נקודות קטנות של חופשה פה חופשה שם, וזה מה שנותן להם כוח להמשיך לדחוף קדימה בצורה ממוצעת.
גם החיים של החיות בסאפרי נראים ככה.
סליחה! החיים של החיות בסאפרי נראים הרבה יותר טוב! החיות בספארי חיות הרבה יותר טוב מהאנשים האלו.
אריה קם בבוקר, יוצא לצוד, חוזר לאכול את מה שצד, יושב עם המשפחה שלו - וחוזר חלילה.
אני לא מצליח להבין איך בן אדם חי ככה? למה קיבלת שכל? מה אתה שונה מהנמר בסאפרי? הוא חי הרבה יותר טוב ממך! אין לו משכנתא, אין לו דאגות, אין לו ביטוח לאומי ומס הכנסה, אין לו בוס על הראש, ברוב הגדול של המקרים - האוכל שלו עובר לידו במהלך היום, והוא צריך לרוץ אחריו קצת כדי לשחרר רגליים - וזהו! ואתה? יש משכנתא, יש ביטוח לאומי, יש מס הכנסה, יש דוחו"ת, יש חובות, יש בוס על הראש, ואתה כל היום בלי סוף - רודף אחרי הפרנסה והאוכל שלך.
אני לא צריך להגיד לך איך נראה מהלך החיים שלך. פשוט תעצור שניה לחשוב.
אנשים לא חושבים, הם פשוט זורמים עם הזרם.
אחת הסיבות העיקריות שזה קורה, היא שאין כמובן מטרות ויעדים ברורים לחיים, אבל מעבר לזה - הבן אדם לא מממש את התכלית שבשבילה הוא הגיע לעולם. הוא פשוט חי כדי למות.
אין אופציה אחרת.
יש לבן אדם שתי דרכים לחיות את החיים שלו:
או לממש את מי שהוא, ולעשות הכל כדי להגיע לתכלית שבשבילה הקב"ה שם אותו בעולם, או לרדוף אחרי כסף. אין עוד אופציה.
אחד שמשקיע את רוב היום שלו, את רוב החשיבה שלו, את רוב הזמן שלו ואת רוב הכוחות שלו בלעשות כסף, זה אדם שבחיים לא יגיע למימוש התכלית שלו בעולם, וסביר להניח שהחיים שלו יהיו חיים קשים שמלאים בצרות ובתחושת ריקנות שלא תעזוב אותו, וגם אם הוא יהיה עשיר כקורח, לאחר שהוא יתרגל לרמת החיים הגבוהה - הוא יחווה תחושות ריקנות וחרטה גדולים מאוד שלא יעזבו אותו עד ליום האחרון, רק בגלל העובדה שהוא רדף אחרי כסף ולא אחרי משמעות ותכלית.
אותו אחד יחיה באופן קבוע עם ההרגשה והידיעה שהיה מסוגל להגיע רחוק מאוד ושיש הרבה מעבר למה שקורה איתו היום, אבל הוא לא ניסה בכלל לגלות מה הדרך ואיך להוציא אותה לפועל, בגלל שהוא היה טרוד בלעשות כסף.
אנשים קמים בבוקר, חיים חיים "נורמליים" בלי תכלית אישית ובלי יעדים שהם בעצמם בחרו לחיים שלהם, ואחר כך הם מתפלאים שלא הולך להם בחיים - וכל החיים שלהם מלאים רק בצרות.
תבינו חברים, מי שרוצה לחיות חיים מלאים עם משמעות, חייב להבין שזו הדרך היחידה. אם יש כאן מישהו שרוצה להרגיש מילוי וסיפוק אמיתי ממה שהוא עושה – זו הדרך היחידה.
אם יש כאן מישהו שרוצה חיים מלאים גם בשפע רוחני וגם בשפע גשמי, והוא שואף להגיע לנקודה שבה הוא מתפרנס רק ממלאכה שהוא אוהב - ולא מעבודה שהוא חייב בשביל לשרוד - זו הדרך היחידה.
תפסיק למרוח את עצמך – ותחליט
בכל רגע, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעמוד מול צומת דרכים, שבה אנחנו יכולים לקחת החלטה שתשנה לנו את החיים.
עכשיו תדמיינו לעצמכם, שאתם עומדים מול צומת כזאת בחיים שלכם, ואתם צריכים לקחת החלטה שתשנה לכם את החיים.
תבינו חברים, כל יום - כולנו עומדים בצמתים כאלו, שבהם הבחירות וההחלטות שלנו מגדירות את מי שאנחנו, ומגדירות לנו את כל החיים, והעניין כאן – זה לא רק לקחת את ההחלטה, אלא לקחת את ההחלטה הנכונה.
כמובן שאנחנו לא מדברים כאן על החלטות קטנות כמו מה לאכול בארוחת הצהריים - למרות שגם זה חשוב וגם זה מגדיר לנו את החיים, אלא אנחנו מדברים על ההחלטות שמפחידות אותנו. ההחלטות שדוחפות אותנו קדימה. ההחלטות שמוציאות אותנו מהמקום הנוח הזה שאנחנו קבורים בו מבלי לשים לב.
בכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח אדיר, אבל ברוב המקרים - הכוח הזה לא נמצא בשימוש, ואנשים לא מנצלים אותו – בגלל שאותו אחד מפחד לקחת את ההחלטה שתוציא אותו מהמקום הנוח שהוא תקוע בו.
הכוח הזה שלא נמצא בשימוש, זו היכולת להכריח את עצמנו לעשות את מה שאנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעשות – גם אם כל ההרגשה שיש בנו – אומרת לנו וגם דוחפת אותנו לדחות את העשייה, או להתחמק ממנה.
הכוח הזה – זה הכוח שאיתו אנחנו אמורים להכריח את עצמנו לעשות את מה שאנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעשות - מבלי שמישהו ינפנף לנו עם איזה פרס או עם איזה תלוש משכורת בסוף החודש.
תבינו חברים, ההחלטות שלקחנו בעבר, הן אלו שיצרו לנו את המציאות העכשוויית, ואם אנחנו רוצים לשנות לעצמנו את המציאות העכשווית – אנחנו חייבים להתחיל לקחת החלטות נגד ההחלטות שלקחנו עד עכשיו.
החלטות שמוציאות אותנו מאזור הנוחות. החלטות שנוגדות את מה שאנחנו חושבים שנכון בגלל שהן יותר נוחות וקלות לנו. החלטות שהן לא פשוטות – אבל דוחפות אותנו קדימה וגורמות לנו לתחושת פחד, חוסר נוחות – ואולי לפעמים גם פיקפוק באמונה שלנו בעצמנו.
תחשבו שניה על הפעם האחרונה שהיה לנו משהו שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות - אבל לא רצינו לעשות אותו.
זה יכול להיות שיחה שהיינו צריכים לעשות עם מישהו – אבל רצינו להתחמק ממנה כי הנושא לא היה כל כך נעים.
אולי איזה פרויקט שהיה נראה גדול מידי שאי אפשר להוציא לפועל.
אין אחד שלא מגיע לצומת הזאת של ההחלטה, אבל לצערי - הרוב הגדול מעדיף שלא לקחת את ההחלטה הזאת, וברוב הגדול של המקרים - אפילו מנסה להתחמק ממנה.
אלו הרגעים שבהם עומדות בפנינו שתי החלטות: החלטה קצת יותר קשה שתשנה לנו את החיים, או החלטה יותר קלה שפשוט גורמת לנו להגיד: "נעשה את זה מחר..."..."נחשוב על זה עוד קצת...", "אני רוצה לישון על זה...".
כשאנחנו לא לוקחים את ההחלטה האמיצה שתשנה לנו את החיים, ואנחנו מתעצלים, דוחים ובסוף בוחרים בהחלטה היותר קלה – ה"עוד מעט" הופך להיות מחר.
מחר הופך להיות מחרתיים.
מחרתיים הופך להיות "עוד שבוע" - ואנחנו מוצאים את עצמנו מורחים לעצמנו את החיים,
ומה שהיה קודם חור קטן באדמה - הופך להיות בור עמוק מאוד שיהיה מאוד קשה לצאת ממנו.
מחשבון בנק מאוזן - זה הופך להיות מינוס גדול.
מעלייה של שני קילו במשקל - זה הופך להיות עודף של 20 קילו.
מעבודה זמנית של כמה ימים בקטנה - זה הופך להיות ותק של כמה שנים - והנה, אותו אחד מוצא את עצמו חי חיים שלמים של עבדות שמלאים בצרות ובעיות שהוא לא בחר – אבל עדיין הוא חייב לפתור, שבסופם - לא מחכה לו שום דבר מיוחד.
חברים - גם לא לקחת החלטה, זה נקרא להחליט.
להחליט שלא להחליט.
בעניין הצרות – יש לכל אחד ואחת מאיתנו שתי אופציות:
או שהחיים יפילו עלינו צרות ובעיות שאנחנו לא באמת רוצים - ושנהיה חייבים לפתור,
או שאנחנו אלו שנבחר לעצמנו את הבעיות - ונמצא בשבילן את הפתרונות.
במילים יותר פשוטות: או שאנחנו נבחר את הדרך, או שהחיים יכפו עלינו אותה.
ברגעים האלו של ההחלטות הקטנות - ההבדל בין חיים מלאים עם משמעות ושפע רוחני וגשמי - לחיים עם צרות שתקועים במקום - הוא רק פעולה.
ההבדל בין חיים מלאים עם משמעות ושפע רוחני וגשמי - לחיים ריקים עם תחושת ריקנות וידיעה שיש הרבה מעבר למה שקורה איתי - אבל אני לא יודע איך להוציא את זה לפועל - הוא רק פעולה.
אנשים חושבים יותר מידי ונאבדים בפרטים הקטנים.
לא לחשוב יותר מידי. לא לאבד את עצמנו לפרטים הקטנים. לא לטחון את המוח במחשבות שתוקעות אותנו, כי הבלוף היחיד שתוקע לכולנו את החיים - זו המחשבה שיש לנו מה להפסיד, וכשאדם מבין שאין לו שום דבר בעולם הזה, וכל מה שיש לו – ניתן לו בחסד גמור ובהשאלה מהקב"ה - והחיים שלו יכולים להגמר כאן ועכשיו, אז המחשבה שיש לנו מה להפסיד - הופכת להיות לא רלוונטית.
אדם אחד מחזיק עכשיו סכום כסף ביד, ויש לו שתי אופציות: או לרכוש ספר, קורס או כל דבר שיכול לקדם אותו היום בחיים, או לשמור את הכסף ולאגור אותו – והוא בוחר לשמור ולאגור – ואותו אחד יוצא עם הרכב מהחנייה – ומישהו חס ושלום נכנס בו עם משאית וגומר לו את החיים.
איפה הערך של הכסף? הלך.
איפה מחשבה של "מחר אני אתחיל"? נגמרה.
שלא תבינו לא נכון - אני לא אומר להיות חסר אחריות ולהשתולל, אבל ביחד עם זאת - יש לכם עכשיו אופציה להתקדם? אז תתקדמו! תתחילו לפעול עכשיו!
רק פעולה בצירוף של המילה "עכשיו" - היא הבסיס לכל הצלחה, והיא הבסיס של כל התכלית של האדם בעולם.
"...ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוהים לעשות".
המון אנשים מדברים איתי ואומרים לי: "אבל ההוא שמצליח נולד עם כישרון", "ההוא נולד עם ידע", "יש לו משפחה עשירה" - והאמת היא שכבר נמאס לי לחזור על אותה המנטרה עם אותו הסוג של האנשים, שכל מה שהם מחפשים בחיים זה תירוצים ל"למה לא" במקום למצוא את כל הסיבות ל"איך כן", ואותם אנשים לא מבינים - שהם לא צריכים 200 תירוצים כדי להישאר תקועים במקום. מספיק להם רק תירוץ אחד.
זה לא משנה אם יש לאדם כישרון מולד, וזה לא קשור לחכמה וידע, כי פעולה עקבית בלי הפסקה, שמגובה עם משמעת עצמית חזקה - תמיד תנצח כישרון – גדול ככל שיהיה.
אם אדם כישרוני לא ימשיך לפתח את עצמו ואת הכישרון שלו בלי הפסקה - הוא - והכישרון שלו - ישארו מאחורה - אבל יש כוכבית מאוד חשובה: שימו לב שהאדם שנולד עם כישרון מסויים, הכישרון הזה שיש לו - זה משהו שהוא מחובר אליו עם הלב שלו, וזה משהו שאותו אחד יהיה מוכן לעשות מבלי שישלמו לו כסף על העשייה – כי זה מה שהוא אוהב, וזה מוביל אותי לנקודה מאוד קריטית.
תפסיק למרוח את עצמך – תכלית ברורה
ישנם 3 שלבים בתכלית החיים של בני אדם.
1. השלב הראשון: עבדים (הבטלנים).
אצל עבדים הרוחניות שלהם נמוכה מאוד, וזה מה שמוביל אותם להיות עבדים. הם חיים בכיוון לא נכון בכלל, לרוב הם עובדים בעבודה שאו שהם שונאים אותה, או שהם רגילים אליה, והם מפרשים את ההרגל הזה כ"אוהבים את העבודה", והם לא נמצאים בכיוון של דרך תכלית החיים שלהם. הם פשוט חיים כדי לשרוד.
איך מוכיחים להם שהם לא באמת אוהבים את העבודה שלהם? פשוט: שואלים אותם האם הם היו מוכנים להמשיך לעבוד באותה העבודה כל יום כל היום - עד סוף החיים שלהם - מבלי שישלמו להם שקל אחד, ומבלי שימחאו להם כפיים?
2. השלב השני: מעמד הביניים (הנורמליים).
אנשים עם רוחניות ממוצעת ובינונית. אנשים שאולי נמצאים בדרך לתכלית שלהם, באמת אוהבים את מה שהם עושים, אך עדיין לא חיים את התכלית שלהם בפועל, והם עדיין נמצאים בקטגוריית העבדים. הם לא משקיעים ולא השקיעו בעצמם את המקסימום, לא דחפו ולא דוחפים את עצמם לקצה גבול היכולת, ולא הביאו את עצמם לרמה רוחנית גבוהה מספיק שתביא אותם לניצול מקסימלי של מי שהם, והם עדיין לא מתפרנסים ממה שהם אוהבים.
ממוצעים.
3. השלב השלישי והאחרון: מלכים (המאסיביים).
יחידי הסגולה שחיים באופן שוטף ברמת ביצועים גבוהה. חיים בביצועים גבוהים.
אנשים שחיים את התכלית שלהם כל רגע מחייהם, הביאו את עצמם לרמה רוחנית גבוהה מאוד, שהביאה אותם לניצול יכולות מקסימלי. מתעוררים לפני כולם. הולכים לישון אחרי כולם. משקיעים כל טיפת זמן שלהם בעצמם ובהתפתחות האישית שלהם, כי הם מבינים שהם המפתח לכל.
אלו האנשים שמתפרנסים ממה שהם אוהבים לעשות, והם לא מרגישים שהם עובדים בכלל.
אנשים שמבינים שהצלחה בעולם הזה, נובעת אך ורק מהיכולת לדחות את מה שהם חושבים שהם רוצים עכשיו, לטובת מי שהם רוצים להיות אחר כך.
דוגמה: רונאלדו, שחקן הכדורגל. אדם שנמצא ברמה רוחנית גבוהה. אדם שחי את תכלית החיים שלו באופן שוטף ללא הפסקה. אדם שלקח את הכישרון שלו לשלבים גבוהים, מנצל מקסימום יכולות אישיות וחי את התכלית שלו באופן מקסימלי. מה שהופך אותו לאדם שחי את התכלית שלו, הוא העובדה שהוא משקיע את כל כולו בהתפתחות האישית שלו - ולא במשחק הכדורגל.
נכון שצריכים ידע, ונכון שכישרון היה אולי עוזר, אך כישרון וידע זה לא מספיק, כי הכוח טמון בשימוש נכון של הידע וברתימת הכישרון לטובת ההתפתחות האישית, ו"שימוש" או "רתימה" – אלו פעולות. ללא פעולות, הידע והכישרון לא שווים שום דבר.
בן אדם יכול להיות עם איי קיו מאוד גבוה ועם חכמת ספרים יוצאת דופן, אך ללא פעולה – זה כמו לקנות ספר ואף פעם לא לפתוח אותו, בדיוק כמו שהמשנה אומרת במסכת אבות, פרק ג' משנה ט': "כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת".
אז דיברנו עד עכשיו על העובדה שאנחנו נמצאים בעולם העשייה, ושללא פעולות – שום דבר לא באמת שווה, אז איך בפועל אנחנו מנצלים את הכוח הזה? איך בפועל אנחנו דוחפים את עצמנו לבצע פעולות – במיוחד ברגעים שלא באמת בא לנו?
הכוח נמצא בהבנה של ה"למה" (אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים) שנמצאת מאחורי ה"מה" (שאנחנו צריכים לעשות), והכל ביחד נשען על היכולת שלנו ללמוד לאמץ את חוסר הנוחות שבא ביחד עם הצמיחה, בגלל שאין מצב בעולם שצמיחה ונוחות יכולים להיות בעת ובעונה אחת.
בוא נחשוב לרגע על מטרה או על חלום שיש לנו, שאנחנו מורחים אותם כבר הרבה זמן ולא עושים לגביהם שום דבר, כי כל המטרה שלנו ברגע זה – זה להפוך את ה"אני יכול" - ל"אני אעשה", אבל מה שכן – בואו ביחד נבין עוד נקודה אחת עיקרית: תכלית זו לא מטרה.
תכלית זה לא יעד נכסף, וזה לא מקום שאנחנו צריכים להגיע אליו, כי כשאדם מגיע לתכלית שלו - הוא סיים את התפקיד שלו בעולם, וכנראה שהוא יצטרף לצדיקים בעולם העליון.
אתם מכירים את המשפט הזה: "אושר הוא לא יעד. אושר הוא הדרך"? בדיוק אותו הדבר לגבי התכלית.
תכלית זה לא יעד נכסף. תכלית היא דרך חיים שלמה.
תכלית היא למצות את היכולות שלך כל יום מחדש, שמתוך כך רמת הרוחניות שלך עולה בצורה משמעותית בכל יום מחדש, ומתוך כך נחשפים בפניך היכולות והחוזקות שלך, אתה מבין מי אתה ולמה אתה מסוגל – וכך אתה מוציא את זה לפועל.
מה זה אומר "לממש את התכלית"? זה אומר בפשטות - להפוך את התכלית שלי לאמיתית, כי אם התכלית שלי היא להיות שחקן כדורגל מצליח ומוכר בכל העולם, אבל אני לא מתאמן ולא דוחף את רמת הכושר שלי לקצה גבול היכולת, זה אומר שאני לא מממש את התכלית שלי. אני לא הופך אותה לממשית.
אם אני אוהב מאוד לשיר, והתכלית שלי זה לשמח אנשים על ידי שירה – אבל אני לא יודע תווים, אני לא יודע סולמות ואני לא יודע לשיר בצורה מקצועית – זה אומר שלא ממשתי את התכלית שלי, ולא הפכתי אותה לממשית.
מימוש התכלית האישית של האדם, שינוי המציאות הגשמית ושינוי משמעותי של החיים שלנו יקרו בפועל רק על ידי לימוד, גדילה והתפתחות אישית - באופן אקטיבי ורצוף בלי הפסקה, וכל זה חייב להיות מבוסס על משמעת עצמית חזקה ויציבה.
זה מסע חיים שלא מתאים לכל אחד. זה מסע חיים שמתאים לאלו שמוכנים לעשות הכל. יחידי הסגולה המאסיביים. אלו שיכולים להתחייב להכנס למצב של "נעשה ונשמע". אלו שמחוייבים לעשייה - ולא משנה מה יש לעשות. אלו שלא מוצאים תירוצים ומחפשים דרכי מילוט שיחזירו אותם חזרה למצרים. למקום של עבדות. למקום הקשה, למקום הצר – אבל ביחד עם זאת – למקום הנוח, הישן והמוכר.
נעשה ונשמע זה כוח ששמור ליחידי סגולה שמחוייבים לממש את עצמם. חייבים לממש את מי שהם. חייבים לממש את הכוחות שהם קיבלו, והם מחוייבים לעשות הכל – אבל הכל – כדי לחיות את החיים שהם רוצים, בוחרים ואוהבים לחיות – ולא את החיים שהם חייבים כדי לשרוד.
זה מסע חיים עוצמתי שמתאים לאנשים שמוכנים לבצע את העבודה שהרוב הגדול לא מוכן לבצע, ושלצערי – האחוז הגדול של האנשים מנסים להתרחק ולהתחמק ממנה, אבל לא אנחנו.
אלו שנמצאים איתי עכשיו, הם אנשים שונים. אנחנו אנשים שונים.
אנחנו סוג האנשים שמוכנים להסתכל לאתגר בעיניים, ולהגיד לעצמנו: "אני הרבה יותר חזק ממך, ולא משנה איזה אתגר יבוא מולי – אני לא מוכן יותר לחיות כמו עבד – ואני רוצה לחיות את שאר החיים שלי כמו שאני רוצה לחיות!".
אף אחד לא אומר שזה יהיה קל, כי אם זה היה קל – כולם היו עושים את זה – ולא היה לקב"ה את מי להוציא ממצרים.
אז קל זה לא יהיה, ויש מצב שבהתחלה זה יהיה אפילו קשה - אבל מצד שני – להיות עבד, ולחיות חיים קשים שהרוב הגדול שלהם מלא בבעיות שאנחנו לא באמת רוצים להתמודד איתן - ולגלות בסוף החיים שלא מחכה לנו שם שום דבר מיוחד – זה הרבה יותר קשה.
אני מבטיח לכם – שווה להשקיע את כל מה שיש לנו – כולל כל שניה מהזמן שלנו וכל שקל מהכסף שלנו – כי בצד השני של המשמעת העצמית ושל הפעולות – ואפילו הכי קטנות שאנחנו עושים כאן ועכשיו לכיוון החיים שאנחנו רוצים לחיות – מחכים לנו החיים שתמיד חלמנו לחיות.
אלו חיים שאנחנו אלו ששולטים בגורל שלנו – ואנחנו מפסיקים להיות הקורבנות של המצבים שנכפו עלינו.
מהצד השני של המשמעת העצמית מחכים לנו החיים שתמיד רצינו לחיות, ומהצד השני של מה שקורה איתנו עכשיו – מחכים לנו רק צער וחרטה, המשקל של הצער החרטה הוא הרבה יותר כבד מהמשקל של המשמעת העצמית.
תתחילו עכשיו
חברים, אני בעצמי עברתי את הדרך הזאת, ואני ממליץ לכם בחום – תתחילו עכשיו!
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב"!
תתחייבו עכשיו בפני עצמכם שאתם מתחייבים לשינוי משמעותי ואתם יוצאים ברגע זה למסע של החיים שלכם – כי האופציה השנייה זה עבדות!
תתחייבו למשמעת העצמית שלכם – כי האופציה השניה זה חיים קשים בלי בחירה חופשית!
תתחייבו לחיות את החיים שאתם באמת רוצים לחיות, ובואו תראו שיש לנו את הכוח לעשות את זה – כי בדיוק כמו שהרבה פעמים אנחנו יודעים להכריח את עצמנו לבצע משימות שאנחנו לא כל כך רוצים לבצע בעבודה היומית שלנו שכנראה אנחנו לא כל כך אוהבים – ככה אנחנו יכולים להכריח את עצמנו כאן ועכשיו – להוציא לפועל ולעלות על הדרך שתוביל אותנו לחיים שאנחנו באמת רוצים לחיות.
אני חייב להבין - למה שבן אדם יוותר על החלומות שלו? למה שבן אדם יבחר במודע לוותר על החיים שלו? אני חושב שיש לזה סיבה פשוטה: הוא בטוח שאת החיים אנחנו צריכים לשרוד, והוא בטוח שהדרך היחידה לעבור (לא לחיות) את החיים האלו – היא רק על ידי עבודה קשה מאוד, ואני אומר - שהוא צודק.
"אדם לעמל יולד". באנו לכאן כדי לעשות. "אשר ברא אלוהים לעשות" – אבל השאלה – איזה עמל? השאלה מה לעשות? האם אנחנו אלו שנבחר את המלאכה שלנו, נתכנן את הדרך שלנו – ובסוף נגיע ליעדים שאנחנו קבענו לעצמנו - או שהחיים יכפו עלינו את העבודה שלהם, לא יהיו לנו שום מטרות ברורות לחיים, ובסוף החיים לא יחכה לנו שום דבר מיוחד?
האם אנחנו נבחר לעבוד על עצמנו, על האופי שלנו, על חיזוק המשמעות העצמית שלנו, על חיזוק הביטחון העצמי שלנו, על חיזוק הדימוי העצמי שלנו, על חיזוק האמונה שלנו ועל חיזוק המוטיבציה שלנו - או שנעבוד קשה כמו חמורים כדי להרוויח כמה פרוטות בודדות שיספיקו לנו רק לשרוד את החיים?
תבינו אחים ואחיות יקרים, שום דבר בעולם הזה לא שייך לנו, וכל מה שיש לנו כאן – ניתן לנו בהשאלה – ובסוף יקחו את זה מאיתנו, אבל משום מה עדיין - הבלוף הכי גדול שמונע מרוב האנשים לחיות את החיים שהם באמת רוצים לחיות - ותוקע הכי הרבה אנשים בעולם מלהתקדם בחיים – זו רק המחשבה שיש להם מה להפסיד, אבל ברגע שנופל לאדם האסימון ששום דבר בעולם הזה לא שייך לו – גם לא החיים שלו - ויש מצב שהקב"ה יחליט שמחר הוא כבר לא ישאר בעולם - כל הפחדים, כל החששות, כל החסמים – וגם החסם של הכסף – הכל יורד והכל הופך להיות לא רלוונטי.
זה נקרא "התאבדות".
"התאבדות" זה כוח עוצמתי מאוד, וכמו כל כוח שיש בעולם – הוא הולך לשני הכיוונים: גם לכיוון השלילי, וגם לכיוון החיובי.
אם חס ושלום אדם לוקח את הכוח הזה לכיוון השלילי – נגמרים לו החיים באותו הרגע, אבל אם בן אדם לוקח את הכוח הזה לכיוון החיובי - מתחילים לו החיים באותו הרגע.
"התאבדות" זה הכוח שהפעיל את הנס של קריעת ים סוף, וזה הכוח שיביא לכם את הנס הפרטי שלכם.
רק בן אדם שנכנס עכשיו ומבין שאין לו באמת מה להפסיד – יצליח בדרך שהוא בוחר, וכל השאר ישארו עבדים.
המגבלות היחידות שקיימות בחיים שלנו, אלו רק המגבלות שאנחנו שמים על עצמנו.
כל תינוק נולד רק עם שני פחדים עיקריים: הפחד מרעש חזק, והפחד מנפילה. כל שאר הפחדים זה בלוף. אלו פחדים שאנחנו המצאנו - וממשיכים להמציא לעצמנו.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ - הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם..." – ממה אתם מפחדים? תתחילו עכשיו את מסע החיים שלכם, ותתחילו לראות ניסים גלויים כבר בהתחלה – אבל חייבים להתחיל! "...הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם..." – שוב המילה "היום" חוזרת!
אחת הסיבות העיקריות שאנשים לא מצליחים להשיג מטרות שהם הציבו לעצמם, היא שהפוקוס שלהם היה ממוקד על הכיוון הלא נכון, ובגלל שהם הציבו לעצמם מטרות - ולא הצליחו להגיע אליהן – זה מוביל אותם לאבד את המוטיבציה, לאבד את האמונה ולאבד את הביטחון עצמי.
תבינו חברים, מטרות זה דבר חשוב מאוד, אבל רוב הפוקוס שלנו לא צריך להיות על המטרות, הוא צריך להיות על האדם שאנחנו צריכים להפוך להיות כדי להצליח להשיג את המטרות האלו.
הפוקוס שלנו צריך להיות על עצמנו. על האופי שלנו, כי אם אדם רוצה לשנות לעצמו את המציאות - הוא חייב לשנות לעצמו את האופי.
תחשבו על זה רגע:
המציאות שלנו היא תוצאה ישירה של מי שאנחנו. של האופי שלנו - ומי שרוצה לשנות לעצמו את המציאות - חייב לשנות לעצמו את האופי. למה? פשוט מאוד:
מחשבות מובילות לרגשות, רגשות מובילים לפעולות – פעולות הופכות להרגלים – והרגלים מייצרים לנו את המציאות.
המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו - זה האופי שלנו, ואם האופי שלנו זה מה שהוביל אותנו לכל הבעיות שיש לנו עכשיו - אותו האופי לעולם לא יוכל להוציא אותנו מזה, ולכן אני חוזר:
אם אדם רוצה לשנות לעצמו את המציאות - הוא חייב לשנות לעצמו את האופי - ואין דרך אחרת.
כל הפואנטה בלהשיג מטרות - היא לא בלהשיג המטרה, אלא היא במי שאנחנו הופכים להיות בתהליך של השגת המטרה.
הפואנטה היא האמונה שאנחנו מחזקים, הביטחון העצמי שמתייצב, החוכמה שאנחנו צוברים, הלימוד שאנחנו לומדים - והאופי החזק שאנחנו בונים בדרך.
נו...אתם מוכנים להתחיל את מסע החיים שלכם?
משמעת עצמית
אין אדם שלא יכול להצליח בחיים. יש אדם שלא באמת רוצה, ואותו אדם פשוט מוותר לעצמו, מוותר על עצמו ומוותר על החיים שלו.
אני מאמין שכולנו יכולים להצליח בחיים, ובגלל שאני מאמין שכולנו יכולים – אתם יכולים פשוט להצטרף למסע האישי שלי ביחד איתי - צעד אחרי צעד, יום אחרי יום - עד שביחד נגיע למימוש מקסימלי של הפוטנציאל שלנו, אבל אסור לנו לשכוח: כל המסע הזה חייב להתחיל מתוך התחייבות, אובססיביות ומשמעת עצמית חזקה מאוד.
משמעת עצמית זה הכוח העוצמתי שמוביל לשינוי אמיתי בכל תחום בחיים.
משמעת עצמית זה המנוע השקט שמניע כל הצלחה.
זה הכוח הפנימי שמוציא אותנו מהמיטה החמה כשהיום עדיין לא עלה, כשכולם עדיין ישנים - וכשבחוץ חורף קר.
משמעת עצמית זה להמשיך לחתור קדימה בכל הכוח, למרות שנראה שכל התנאים וכל העולם בחוץ - נגדנו.
זה הכוח העוצמתי הזה שאומר לנו להמשיך לדחוף חזק, כשהכל מסביב מסמן לנו לעצור.
משמעת עצמית זו לא תכונה. זו דרך חיים. זה אופי.
תדמיינו לרגע עולם שבו לכל בני האדם יש משמעת עצמית חזקה ויציבה.
עולם שכל האנשים עומדים מאחורי כל הבטחה שהם מבטיחים לעצמם.
תדמיינו את התוצאות שכל אחד ישיג, את ההישגים והמטרות שכל אחד יכבוש, את השינויים המדהימים שכל אחד ואחת יעשו.
זה נשמע חלומי נכון? נשמע ורוד מידי...נכון?
אז תבינו חברים, העולם הורוד הזה מתחיל בנו. בכם. בי.
זה מתחיל ברגע שאנחנו מחליטים לקחת את השליטה על החיים שלנו..
זה מתחיל ברגע שאנחנו לוקחים אחריות על כל המעשים שלנו, ולא משאירים אותם לידיים של מה שקורה בחוץ.
זה מתחיל ברגע שאנחנו בוחרים בצד של ההחלטות ולא בצד של התירוצים.
זה מתחיל ברגע שאנחנו נעמוד על שלנו, ונגיד "לא" לדברים שמזיקים לנו, ו"כן" לדברים שעוזרים לנו לגדול, להתפתח ולהגיע למטרות שלנו.
זה מתחיל ברגע שאנחנו מתחייבים לעצמנו, ועומדים מאחורי ההתחייבות הזאת.
זה הרבה יותר קל לחיות עם משמעת עצמית כשיש בוס או מישהו אחר שמפקח על מה שאנחנו עושים, אבל משמעת עצמית אמיתית - זה לעשות את מה שאתה יודע שאתה צריך לעשות - כשאין לך באמת חשק לעשות, כשאתה לבד וכשאף אחד אחר לא מסתכל.
משמעת עצמית אלו ההחלטות שאנחנו מחליטים עם עצמנו ברגעים השקטים האלו כשאנחנו לבד בחדר עם עצמנו, וההחלטות האלו הן מה שמגדיר את מי שאנחנו באמת.
התגמול של משמעת עצמית חזקה, זה לא רק הביצוע של הדברים שהתחייבנו אליהם.
התגמול של משמעת עצמית חזקה - זה השקט הנפשי והעוצמה הנפשית שמגיעים עם הידיעה שאנחנו בשליטה מלאה על המעשים שלנו.
זו הרגשת המילוי העצמי שמגיעה בסוף היום אחרי שהסתכלנו אחורה על היום שלנו – וביצענו את כל מה שהתחייבנו לבצע.
התגמול של משמעת עצמית חזקה זה הביטחון העצמי שגדל בכל פעם שאנחנו עומדים מאחורי ההבטחות שהבטחנו לעצמנו.
אי אפשר להעריך את הביטחון העצמי החזק שמגיע עם המשמעת העצמית, וזה ישפיע על כל תחום בחיים שלנו.
נכון. משמעת עצמית זה אתגר לא קל, ומשמעת עצמית זה שריר כמו כל שריר שיש לנו בגוף.
זה שריר שחייב אימון וחזרה באופן קבוע בלי הפסקה, וכמו כל שריר - זה שריר שיכול להתעייף, יכול להרגיש מתוח ולפעמים גם תפוס, אבל אלו סימנים מצויינים שאומרים לנו שהשריר מתפתח, גדל והופך להיות חזק.
בכל פעם שאנחנו דוחפים חזק נגד הפיתוי שאומר לנו להרים ידיים ולעצור, אנחנו לא רק מתקדמים עוד צעד אחד לכיוון המטרה שלנו – אלא אנחנו גם בונים לעצמנו את השריר של המשמעת העצמית.
אנחנו מלמדים את עצמנו שאנחנו יכולים לבצע פעולות שהיו נראות לנו קשות בהתחלה, ושאנחנו יכולים להתגבר על מכשולים שצצים בדרך - וזה לבד - ניצחון מתוק והרגשה טובה שאי אפשר לתאר.
זה נקרא חיים מלאים.
תחשבו שניה על ההרגשה שהייתה לכם בפעם האחרונה שאתם זוכרים שדחפתם את עצמכם חזק מחוץ לאיזור הנוחות בלי לוותר.
זה יכול להיות איזה פרויקט שעבדתם עליו עד שעת לילה מאוחרת.
זה יכול להיות פיתוי חזק שאם הייתם נופלים בו - הוא היה מדרדר את ההתקדמות שלכם כמה צעדים אחורה.
איך הייתה ההרגשה אחרי שהתגברתם על הפיתוי?
איך הייתה ההרגשה שהצלחתם לסיים את הפרויקט?
אולי הגעתם למצב שהייתם מותשים, אולי עייפים - אבל ההרגשה היותר חזקה הייתה הרגשת המילוי. הרגשת הסיפוק. הרגשה של: "יש לי מילה! אני עומד מאחורי מה שאני מוציא מהפה".
זו הרגשה שאי אפשר לתאר אותה במילים.
המילה של האדם מול עצמו - זה הנכס הכי חשוב שלו, ואם לאדם אין מילה מול עצמו - אין לו באמת חיים.
אז משמעת עצמית זה כוח מאוד חזק שאומר לנו שאנחנו יכולים לכבוש כל יעד וכל מטרה שאנחנו רוצים, ומשמעת עצמית זה מקור שממלא אותנו בביטחון עצמי ובאמונה עצמית, אבל יש עוד תכונה מאוד חשובה שמאפיינת משמעת עצמית חזקה, וזו היכולת לדחות סיפוקים מיידים, והיכולת לראות את התמונה היותר רחבה.
עלינו להבין שהכאב שמגיע עם המשמעת העצמית, הוא כלום ושום דבר לעומת הכאב של החרטה שמגיע בשלב מאוחר יותר.
הכוח הבאמת החזק שוכב ביכולת לבחור בהרגשת הסיפוק והמילוי לטווח הרחוק, מאשר לבחור בנוחות של הטווח המיידי.
זה המקום שבו הרוב הגדול של האנשים נופלים ונכשלים, כשהם מבלבלים בין הדרך הקלה והמיידית - לבין הדרך הנכונה והיציבה לטווח הרחוק.
אנחנו חייבים לזכור שמשמעת עצמית זה ממש לא אומר שאנחנו צריכים לחיות חיים מוגבלים.
משמעת עצמית זה לחיות חיים מאוזנים ויציבים.
זה לדעת מתי לעבוד קשה ולדחוף בלי הפסקה, ומתי לנוח ולקחת פסק זמן לעצמנו כדי להיטען מחדש.
כולנו פלוס-מינוס נחווה את אותן החוויות בחיים, וכולנו פלוס-מינוס נתמודד עם אותם האתגרים, וההבדל בין אלו שמצליחים בחיים לבין אלו שפחות - זה סך הכלים הרוחניים שאיתם הם מתמודדים עם הסיטואציות.
על כולנו יורד וירד אותו הגשם. השאלה – איזו מטריה יש לנו ביד.
כולנו בני אדם, ושלא נטעה לחשוב - שאדם עם משמעת עצמית חזקה לא נכשל, לא נופל ולא חוטף כאפות בדרך, אבל ההבדל בין אדם עם משמעת עצמית חזקה, לאדם בלי משמעת עצמית - זו היכולת לקום מיד אחרי שהוא חטף את הכאפה - ולהמשיך קדימה בכל הכוח.
מה שעושה את ההבדל הגדול, זו התגובה שלנו לגבי הנפילות והכשלונות שכולנו נחווה בדרך.
האם אנחנו נותנים להם להפיל אותנו ולהשאיר אותנו על הקרקע?
או שאנחנו מבינים שכל הצלחה בנויה אך ורק מכשלונות, ואנחנו משתמשים בכשלונות הללו כמדרגות לעבר המטרות שהצבנו לעצמנו, ולעבר ההצלחה שאליה אנחנו שואפים להגיע?
כל נפילה, כל כישלון וכל אתגר, זו הזדמנות נוספת לתרגל משמעת עצמית, לקום, לנער את האבק ולהמשיך קדימה עם מעט יותר נחישות.
בואו נבין ונפנים ביחד, שמשמעת עצמית זה המפתח שמשחרר את הפוטנציאל שלנו, משחרר את הכוחות שיש בנו – ויש הרבה כוחות, וזה הכלי שאיתו אנחנו מסתתים וסוללים לעצמנו דרך יציבה לחיים שעליהם אנחנו חולמים.
משמעת עצמית זה הגשר בין איפה שאנחנו נמצאים עכשיו, לבין איפה המקום שאליו אנחנו שואפים להגיע.
אין יעד רחוק מידי, אין מטרות גדולות מידי, ואין חלומות שאין להם אחיזה במציאות.
עם משמעת עצמית הכל הופך להיות בר-השגה, הכל הופך להיות הרבה יותר נגיש, וכל רצון שלנו הופך להיות פוטנציאל להגשמה, וכדי לכבד ולהוציא לפועל כל החלטה שיוצאת לנו מהפה, אנחנו חייבים לעטוף אותה עם משמעת עצמית שבלתי ניתנת לערעור.
כדי להתחיל לכבוש יעדים ולהגשים חלומות, מכאן עלינו לקחת החלטה אמיצה לחזק את המשמעת העצמית שלנו בכל יום, בכל בחירה ובכל החלטה שאנחנו לוקחים, וברגע שאנחנו לוקחים על עצמנו את ההחלטה האמיצה לחזק משמעותית את המשמעת העצמית שלנו - מצטרפים לחגיגה זוג תאומים בלתי-רצויים בעליל...
עצלות ודחיינות
עצלות ודחיינות אלו הגנבים המתוחכמים ביותר של זמן, והאוייבים המקצועיים ביותר של ההתקדמות בחיים.
האלו השדונים הקטנים שהקימו מאחזים יציבים על הכתפיים שלנו, ולא מפסיקים ללחוש לנו באוזן אמירות כמו: "אחר כך...", "מחר...", "יש לך זמן...", "כשיהיה לך מספיק כסף...", מתישהו ב...".
"אחר-כך" – זה גנב החלומות הראשי, ו"מתישהו ב..." – זה רוצח הפוטנציאל המקצועי.
עצלות ודחיינות זה בדיוק כמו חול טובעני, כי ככל שאנחנו נכנעים להם, כך אנחנו שוקעים עמוק יותר, וכך הרבה יותר קשה לנו להשתחרר מהם.
כמה פעמים קרה לכם בחיים שאמרתם: "אתחיל את זה מחר", רק כדי לגלות שמחר - יש לכם סט גדול יותר של תירוצים?
זה לופ מסוכן שגורם לנו להיתקע בחיים, ומונע מאיתנו מלהתקדם קדימה, אבל החדשות הטובות, הן שלאחר שנפלנו בעצלות ובדחיינות, באותה המהירות – אנחנו יכולים להשתחרר.
איך?
פעולה.
פעולה מידיית.
פעולה מאסיבית.
לפעול באותו הרגע.
נכון. זה יכול להיות אולי מעט קשה, אבל מה האופציה השנייה? להישאר קטן? להישאר מסכן? להישאר בכיין? להישאר עם חיים אומללים?
זה קשה להיות עם משמעת עצמית, אבל זה גם קשה להיות קטן ומסכן.
שוב – עניין הבחירה.
אנחנו אלו שבוחרים את הקשה שלנו, ואסור לנו לשכוח שכל הצלחה גדולה ככל שתהיה, התחילה בצעד קטן, ואסור לנו לשכוח שהצעד הקטן הזה – הוא זה שבסוף יוביל אותנו להצלחה הגדולה.
רק צעד אחד קטן ברגע זה - כבר משנה את כל התמונה, וברגע שאנחנו מתחילים להתקדם - אנחנו זוכים למתנה גדולה מאוד מהקב"ה, ומהמתנה הזאת אנחנו נזכה לשאוב כוחות עצומים באופן שוטף.
למתנה הזאת קוראים מומנטום, ומומנטום זו מילה באנגלית שבאה מהמילה "Moment".
רגע. ברגע שאדם יודע לנצל את הרגע, והוא משכיל לבצע את הפעולה שהוא יודע שצריך לבצע באותו הרגע (ואני אומר את זה מניסיון אישי) - הוא זוכה לעזרה רוחנית מהקב"ה (אנחנו קוראים לזה מומנטום), ועם העזרה הזאת - אין משהו בעולם שהוא לא יכול להשיג.
אז מאיפה אנחנו מתחילים? הצעד הראשון הוא להציב לעצמנו מטרות ברות השגה.
רגע רגע...יש לכם מטרות לחיים, נכון? בלי מטרות זה לא באמת נקרא חיים. זה נקרא הישרדות וכיבוי שרפות, כי במקום שאנחנו נתקדם (גם אם לאט לאט) לכיוון יעד ברור, אנחנו מסתובבים סביב הזנב של עצמנו, מתמודדים עם אינספור בעיות שלא תכננו להתמודד איתן ושבסופן לא מחכה לנו שום דבר מיוחד, מה שלבסוף יוביל אותנו למצב שבו נמצא את עצמנו מגיעים לנקודה בחיים שלא שאפנו להגיע אליה.
"אלה שמספיק משוגעים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שישנו אותו" (סטיב ג'ובס).
בהמשך נציב לעצמנו מטרות הרבה יותר גדולות והרבה "פחות הגיוניות", ואותן נחלק למשימות ברות השגה. אך כדי לאמן את עצמנו למשמעת עצמית, עלינו קודם להתחיל בלהציב לעצמנו מטרות "הגיוניות" וברות השגה.
מטרות ש"מדליקות" אותנו. מטרות שמושכות אותנו. מטרות שמגרות אותנו ומחדירות בנו מוטיבציה.
כשהמטרה ברורה, הפוקוס שלנו הופך להיות הרבה יותר חד, והדחיינות לאט לאט מאבדת מהכוח שלה.
לאחר שהצבנו לעצמנו מטרה ברורה וברת השגה, וכתבנו אותה על דף, השלב השני הוא לחלק את אותה המטרה למשימות ברות ביצוע בטווח המיידי, אבל שימו לב: המשימות צריכות להיות כל כך קטנות וכל כך קלות, כך שזה יהיה כמעט מגוחך אם לא נבצע אותן.
אל תשכחו שכרגע אנחנו מסגלים לעצמנו יכולות חדשות, מטמיעים הרגלים חדשים, ומפתחים לעצמנו את השריר של המשמעת העצמית, כדי שנזכה להוריד מעלינו את מחלות הדחיינות והעצלות - וזו הסיבה שהמשימות צריכות להיות כל כך קטנות וקלות לביצוע, כך שלדחיינות לא יהיה מקום להכנס.
ומה עם העצלות?
העצלות פורחת ומשגשגת רק במקומות שאין בהם 'למה' משכנע מספיק.
רוב האנשים בעולם מחפשים את ה"איך" לעשות דברים, עוד לפני שהם חשבו על ה"למה" לעשות אותם מלכתחילה.
בלי "למה" ברור וחזק, יהיה לנו מאוד קשה להתקדם, כי אין לנו באמת סיבה לקום ולעשות. ה"למה" זה המנוע שידחוף אותנו לעשות גם בלי חשק.
אין אחד בעולם שלא חייב שתהיה לו סיבה טובה למעשים שלו.
ה"למה" חייב להיות כל כך חזק, עוצמתי ומשכנע, כך שהוא יוכל למשוך אותנו מחוץ לפעולות הנוחות שאנחנו רגילים לעשות, ויוביל אותנו לבצע פעולות שלא הכרנו עדיין.
ה"למה" ישמש אותנו כמו מצפן בתוך הערפל של העצלות והדחיינות, יראה לנו את התמונה הגדולה, ויזכיר לנו באופן קבוע מה הסיבה שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, אבל אנחנו חייבים לזכור - שלא הכל חומרי בחיים, וכולנו בני אדם.
אנחנו מתרגלים לחומר מהר, ולכן לא הכל סובב סביב כסף, מכוניות, בילויים או הנאות.
תעמוד בנדר שנדרת לעצמך
העניין העיקרי הוא לכבד את עצמנו ואת המילה שיוצאת לנו מהפה, כי אחת הסיבות העיקריות ללמה אנחנו לא מתקדמים בחיים כמו שהיינו מצפים להתקדם, למה אנחנו לא מצליחים להשיג דברים שהיינו רוצים להשיג בחיים שלנו, או למה החיים שלנו תקועים במקום - היא מילה רופפת שלא שווה הרבה.
"אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרו, כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה." (במדבר ל' ג').
הקב"ה ברא את העולם רק בעזרת הדיבור: “ויאמר אלוהים יהי אור", ורק אחר כך נוצר האור בפועל.
"ויאמר אלוהים יהי רקיע", ורק אחר כך נוצר הרקיע.
"ויאמר אלוהים יקוו המים", ורק אחר כך נוצרו המים.
למה מופיעה בתורה כל כך הרבה פעמים המילה "ויאמר"? תפסו ראש:
השורש של המילה "ויאמר" זה "א.מ.ר", ו"א.מ.ר" זה ראשי התיבות של כל היסודות שמהם מורכבת כל המציאות הגשמית שאנחנו רואים: 'א' - אדמה ואש, מ' - מים, ו'ר' - רוח.
אז בפשטות, העולם הזה נברא רוחני, ורק לאחר מכן באה ההתלבשות הגשמית.
אז לפני שמשהו גשמי בחיים שלנו יקרה בפועל, הוא חייב לבוא קודם כל בצורה רוחנית, והכוח הרוחני החזק ביותר שיש לו את היכולת לברוא דברים גשמיים - זה רק הדיבור.
אז כשאדם רוצה להפוך חלום רוחני למציאות גשמית, ולברוא דברים חדשים לחיים שלו, הכלי שאיתו הוא צריך להשתמש הכי הרבה - זה רק הדיבור. אפילו האמונה שלנו תתחזק בצורה משמעותית, אם נשכיל לדבר אותה החוצה.
"הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר..." (תהלים קטז' י').
ברגע שנתחיל לדבר את הדברים החוצה, נתחיל לראות את זה במציאות, אבל עדיין - אנחנו רואים לא מעט אנשים שמדברים את מה שהם רוצים - ועדיין דברים לא כל כך הולכים כמו שצריך. שימו לב: "אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ־הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל־נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרו, כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה." (במדבר ל' ג').
"אִישׁ כִּי־יִדֹּר נֶדֶר לַה'", הפסוק הזה מדבר על כל מה שיוצא לנו מהפה - כל יום, לא רק נדרים. ואיך הפסוק ממשיך? "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה." מה זה "לא יחל דברו"? "לא יחל דברו", זה לא יהפוך את הדיבור הרגיל שלו לחול - למשהו שלא שווה כלום.
"אני משלם לך מחר!", והוא רודף אחריך כבר חצי שנה.
"אני אעזור לפלוני", ובסוף פלוני מוצא את עצמו עובד לבד.
"תשלח לי קישור, אני עכשיו מתחיל את הקורס" - ובסוף אתה נשאר עם החיים הקשים שלך.
אין קודש במה שיוצא מהפה.
המילה לא שווה שום דבר, והפה מלא בחול.
אחים שלי יקרים, זה חשוב מאוד!
ברגע שקודם כל המילה שלנו מול עצמנו תהיה מילה בטון - לא משנה מה אמרנו, ולא משנה אם זה מתאים לנו או לא, ונעמוד מאחורי כל מה שיוצא לנו מהפה, גם כשלא נוח לנו - החיים שלנו יתחילו לזוז לכיוון הנכון, כי כל העולם נשען רק על הדיבור, ובלי הדיבור – אין שום קיום לעולם.
אז כדי שיהיה לנו "למה" מספיק חזק, המילה שלנו מול עצמנו צריכה להיות מספיק חזקה, וזה יבסס לנו את הכבוד העצמי שלנו מול עצמנו.
לעמוד במילה שלנו.
בכל פעם שאנחנו מתגברים על דחיינות, בכל פעם שאנחנו בוחרים נכון ומבצעים פעולה למרות שלא כל כך "בא לנו", אנחנו בונים את הדימוי העצמי שלנו.
בכל פעם שאנחנו מבצעים פעולה, זה כאילו שאנחנו לוחשים לעצמנו באוזן: "אני שווה את המאמץ". "החלומות שלי שווים את המאמץ".
אחת הפעולות שמביאה איתה הרגשת מילוי טובה, זה לעמוד מול המראה, ולהסתכל על עצמך בידיעה שעמדת מאחורי המילה שלך, אך יש עוד נדבך חשוב מאוד בדרך שלנו.
הסביבה שסביבנו.
לסביבה שסביבנו יש תפקיד חשוב מאוד בהתגברות שלנו על דחיינות ועצלות, ועל ביסוס המשמעת העצמית שלנו.
עלינו להקיף את עצמנו באנשים או אפילו בחפצים, שיזכירו לנו באופן קבוע את המטרות שלנו, ומומלץ מאוד שאותם האנשים שסביבנו, יאתגרו אותנו למטרות שלנו, ויתנו בנו מוטיבציה ואפילו סוג של תחרותיות בריאה.
אסור לנו לעולם לשכוח, שברוב הגדול מאוד של המקרים - אנחנו השתקפות ישירה והממוצע של חמשת האנשים שסביבנו, ואם אנחנו רוצים להיות מוצלחים בחיים, עלינו להקיף את עצמנו בסביבה שיודעת להוציא מאיתנו.
שגרה יומית קבועה שבנויה כמו שצריך, ומונחת על יסודות חזקים, היא המבצר שיגן עלינו מפני הדחיינות והעצלות, כי ברגע שיש לנו שגרה קבועה ויציבה, אנחנו יותר לא צריכים לבזבז זמן ואנרגיות על לחשוב או להחליט מה הצעד הבא שצריך לבצע, אלא זה כבר מוכן לנו.
זה מפנה את הזמן, את האנרגיות ואת המוח שלנו לפרודוקטיביות וליצירה של דברים חדשים.
עלינו להבין מהו שורש הבעיה שמביא אותנו לדחיינות.
למה אנחנו דוחים? ממה אנחנו מנסים להימנע בעזרת הדחיינות?
ברוב הגדול של המקרים, דחיינות היא בסך הכל סימפטום של פחד.
זה יכול להיות פחד מכישלון, פחד מהצלחה, או אפילו פחד מהיציאה מאזור הנוחות.
כך או כך, עלינו להבין מהיכן הדחיינות מגיעה אלינו, וכך נדע להתמודד איתה טוב יותר, ולפתור אותה מהשורש.
כולנו בני אדם, כולנו עשויים מעפר, וכולנו ניפול ברשת של העצלות והדחיינות, וכשזה קורה - אל תהיו קשים עם עצמכם, ותזכרו, שגם אם נפלתם ברשת של הדחיינות והעצלות - אל תתנו לשתי התכונות הנוראיות הללו לבנות לכם איזור נוחות ביחד איתן.
תכירו בהן, תזהו אותן, תלמדו מהן ותתחילו לפעול באופן מיידי מבלי לדחות.
אל תתייאשו, כי כל התגברות על כל עצלות או דחיינות הכי קטנה - היא עוד מכת מחץ ועוד ניצחון על הדחיינות, ועלינו להוקיר ולחגוג כל ניצחון בדרך, כי הנצחונות הללו אולי נראים לנו קטנים, אך הם הלבנים שאיתם אנחנו בונים את היסודות של ההצלחה.
הלבנים של ההצלחה
"הרגל הוא פעולה שהגוף עושה יותר טוב מהמוח".
הרגלים.
הפעולות הקטנות האלו שאנחנו בקושי שמים לב אליהן, ושחוזרות על עצמן כל יום באופן קבוע.
אם אנחנו מסתכלים על כל הרגל בנפרד, הוא יכול להראות לנו חסר משמעות, אבל אם נסתכל על כולם ביחד - ההרגלים שלנו הם מה שהובילו אותנו למציאות הקיימת שלנו עכשיו, וכמו שכבר אמרנו, אם אדם רוצה לשנות לעצמו את המציאות - הוא חייב לשנות לעצמו את ההרגלים.
לכל הרגל בנפרד, ולכל ההרגלים ביחד יש כוח עצום על החיים שלנו, והם מחזיקים בכוח לשינוי של החיים שלנו.
זה המקום שבו ההתפתחות האישית שלנו נובלת או פורחת.
כל חוט בנפרד נראה לנו חסר משמעות, אך כולם ביחד יוצרים אריג חזק מאוד של החיים שלנו.
בסופו של דבר, האיכות של כל חוט בנפרד, יוצרת לנו את האיכות של החיים שלנו.
הרגלים טובים יובילו אותנו לחיים עוצמתיים וטובים, בזמן שהרגלים רעים יובילו אותנו לחיים קשים וריקים, בדיוק כמו שטיח זול שארגו אותו בזלזול משאריות של חוטים.
תחשבו על זה רגע, כמה מהימים שלנו על האדמה, אנחנו מבזבזים על טייס אוטומטי?
אדם קם, מעביר את היום שלו עם שגרת היום הקבועה והמוכרת שלו שלא באמת מקדמת אותו לכיוון של יעד ברור, ולפני שהוא שם בכלל לב - היום שלו נגמר, השבוע שלו נמחק, החודש שלו נעלם, השנה שלו מתאדה – והנה עפו להם 20 שנים – והוא נמצא כמעט באותו מקום, רק עם 3 ילדים בתוספת – ורשימת חשבונות שלא נגמרת.
תתארו לעצמכם שכל השגרות הללו, היו מכוונות לכיוון אחד, ומניעות את אותו האדם למטרה אחת ברורה. זה כוח עוצמתי וחזק מאוד שמשנה חיים שלמים, אבל איך יוצרים אותו? איך אנחנו יוצרים הרגלים טובים?
זה מתחיל קודם כל במודעות.
הצעד הראשון הוא לבחון את היום שלנו לפרטי פרטים, ולהבין איזה הרגלים מניעים את כל היום שלנו, ואחרי שהבנו איזה הרגלים מניעים אותנו, עלינו לשאול את עצמנו: "האם ההרגלים האלו משרתים אותי לעבר המטרות שלי, או שהם מעכבים אותי ותוקעים אותי במקום?".
רמת העירנות הזאת, היא הצעד הראשון לשינוי משמעותי.
ברגע שאנחנו מזהים את ההרגלים שעלינו לשנות, עלינו להתחיל לשנות אותם באופן מיידי, אך עלינו לשים לב - להתחיל בקטן.
אסור לנו ליפול בחארטות שאנחנו רואים ברשתות החברתיות על כל מיני אנשים שאתמול היו אף-אחד, ובין לילה הפכו להיות אנשים מצליחים.
אין דבר כזה הצלחות בין רגע.
שינוי אמיתי ויציב בין רגע, זה כמו שאדם שבחיים שלו לא התאמן בחדר כושר, כבר באימון הראשון שלו - ינסה להרים משקולת ששוקלת 250 קילו.
סביר להניח שהוא ישבור לעצמו את הגב, וגם אם תהיה לו הצלחה מזערית - זה לא משהו שאפשר לסמוך עליו, וזה לא בר-קימא.
עלינו להתחיל בקטן.
בשינויים קטנים שאנחנו יכולים לנהל כדי שנוכל להתרגל אליהם יותר בקלות, ואיתם לאמן את השריר שבעזרתו נתגבר על הדחיינות והעצלות.
רוצים להגביר את הכושר? אל תתחילו ישר בשעה בחדר כושר.
תתחילו ב-10 דקות הליכה ביום.
הצלחות קטנות בונות מומנטום, ומומנטום חזק מוביל להצלחות היותר גדולות.
עלינו לקחת בחשבון שיצירה והטמעה של הרגל חדש, זה לא רק על ידי עשייה.
זה גם על ידי "מחיקה" של מה שלמדנו והטמענו בעצמנו בעבר.
זה על ידי שבירת השרשרת, דפוסי ההתנהגות וההרגלים הישנים שלנו שלא מקדמים אותנו לשום מקום.
זו הנקודה שבה נכנסת המשמעת העצמית.
אותה המשמעת העצמית שדיברנו עליה קודם.
זה הרגע שבו המשמעת העצמית עוזרת לנו לקבל החלטות שמתיישרות בקו אחד עם המטרות החדשות שלנו, גם כשזה לא נוח לנו - וזה יהיה לא נוח.
לשנות הרגלים זה לא נוח, אבל 'נוח' זה האויב הכי גדול של צמיחה והתפתחות אישית.
ועם חוסר הנוחות – יש תכונה אחת עיקרית - שחייבת לבוא יד ביד עם המשמעת העצמית: עקביות.
עקביות זו התכונה העיקרית ביצירה של הרגלים חדשים.
מה שמעצב את החיים שלנו, אלו לא הפעולות שאנחנו עושים מידי פעם - אלא מה שאנחנו עושים באופן קבוע ובעקביות שלא מתפשרת, ומן הסתם – בדרך להצלחה - אנחנו נהיה חייבים להקריב הרבה מאוד הקרבות בדרך.
זה יכול להיות וויתור על ישיבה שבועים עם חברים שלא מקדמים אותך לשום מקום, או אפילו לקום שעה אחת יותר מוקדם ממה שאנחנו רגילים.
ההקרבות האלו יכולות להראות לנו משמעותיות מאוד באותו הרגע, אבל אם מסתכלים על התמונה הגדולה - על הצלחה צריך לשלם, וזה כנראה המחיר.
מצד אחד – אחת ההקרבות שכנראה נצטרך להקריב – אלו אנשים שנראים לנו חשובים בחיים שלנו, אבל בפועל – הם אנשים שתוקעים אותנו ומושכים אותנו אחורה, וביחד עם זאת – כשאנחנו מרחיקים מעלינו אנשים שלא באמת תורמים להתקדמות שלנו בחיים – כדאי מאוד שנתחיל להקיף את עצמנו באנשים שכן תורמים לשינוי ההרגלים האלו, כן עוזרים לנו לסגל את אותם ההרגלים – וכן מקדמים אותנו למטרות שלנו.
אין דרך אחרת. אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו מאוד מושפעים מהאנשים שנמצאים סביבנו, ואם אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים עם משמעת עצמית נמוכה, עם דימוי עצמי נמוך ועם אופי של קורבנות – יהיה לנו מאוד קשה – אם בכלל – לסגל לעצמנו הרגלים חדשים וחזקים, אבל אם אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים בעלי משמעת עצמית גבוהה, עם דימוי עצמי יציב ועם שאיפות גבוהות - יהיה לנו הרבה יותר קל והרבה יותר פשוט לסגל לעצמנו הרגלים חדשים וטובים.
אנחנו חייבים להבין שהרגלים חזקים ואיכותיים ולא רק משפיעים לנו ישירות על הפעולות ולא רק מקרבים אותנו לכיוון המטרות שלנו, אלא הרגלים חזקים ואיכותיים גם מחזקים משמעותית את הדימוי העצמי שלנו בעיני עצמנו, וגורמים לנו להגיד לעצמנו: "זה מי שאני".
הרגלים חזקים ואיכותיים עוזרים לנו משמעותית לבנות זהות יציבה של אנשים שלוקחים אחריות, שחותרים למצויינות, שפועלים פעולות ומעריכים משמעת עצמית בצורה נכונה.
יהיו ימים שיהיו קשים. יהיה זמן שיהיה לא פשוט, ויגיעו הרגעים שבהם ההרגלים הישנים ינסו לחזור חזרה לחיים שלנו, ובנקודות האלו – זה קריטי מאוד לזכור טוב טוב מהו ה"למה" שבגללו התחלנו בכלל את הדרך הזאת.
מהן המטרות הראשיות שלנו, מהם החלומות שלנו, מהו חזון החיים שאנחנו מאחלים לעצמנו – ואנחנו חייבים להזכיר לעצמנו שכל הרגל וכל התקדמות הכי קטנה שלא תהיה – זה עוד צעד אחד לכיוון חזון החיים והחלומות שלנו, וכשאנחנו נופלים – ואין אחד שלא יפול בדרך – כדאי שנזכור שצמיחה והצלחה זה לעולם לא קו ישר או מדד שרק עולה.
יהיו הרבה מאוד עליות, ולידן יהיו גם הרבה מאוד נפילות.
יום אחד למעלה, ויום אחד למטה.
יום אחד מלא בהצלחות, ויום אחד מלא בעיכובים – ומה שחשוב – זה לא הנקודה שבה מעדנו ואולי גם הפילה אותנו, אלא הנקודה החשובה היא לדעת לאסוף את עצמנו מהר, לקחת אומץ – ולקום על הרגליים.
כולנו חוטפים ונחטוף מכות בחיים שלנו, ומה שמבדיל בין אדם מצליח לאחד שפחות - הוא לא חוזק המכה שהוא יכול לספוג.
אלא מה שמשנה בסופו של דבר, הוא באיזו מהירות הוא יכול לקום אחרי שהוא חטף את המכה, ובכל פעם אחרי שחוטפים את המכה – וקמים – זה אומר שאנחנו מכבדים את ההחלטה שלקחנו, אנחנו מחזקים משמעותית את המילה שלנו מול עצמנו, אנחנו מחזירים לעצמנו את האמונה העצמית שלנו ואנחנו מייצבים יותר את המשמעת העצמית שלנו.
כשאנחנו בונים לעצמנו שגרת יום יציבה - אנחנו בעצם בונים לעצמנו בסיס חזק שמשמש כמו שלד שתומך בהרגלים שלנו.
שגרת יום יציבה מעניקה ליום שלנו מבנה, קצב התקדמות ומסגרת, שמקלים עלינו לאמץ הרגלים חדשים ולהיפרד מההרגלים הישנים.
תחשבו על זה כמו פיגומים בחיים.
כשאנחנו בונים הרגלים חדשים, הפיגומים האלה תומכים בנו ומכוונים אותנו כלפי מעלה, לכיוון המטרות שלנו, וכשאנחנו עובדים על יצירת ההרגלים האלו, זה מאוד קריטי לא לשכוח להיות סבלניים כלפי עצמנו. הרגלים לא בונים ברגע. הטמעת הרגלים חדשים דורשים זמן, חזרה, והרבה התמדה - אבל התגמול שווה את המאמץ.
תתארו לעצמכם שאתם מתעוררים בוקר אחד, ומבינים שההרגלים שפעם נאבקנו מולם בכל הכוח - הם עכשיו חלק ממי שאנחנו. חלק מהאופי שלנו.
בואו נאמץ את הכוח של ההתמדה, נפתח את ההרגלים שמקדמים אותנו בחיים, ונבין שהם כלי העבודה שבונים ומעצבים לנו את המציאות.
אותם הכלים יכולים לבנות אותנו ויכולים להרוס אותנו.
אם נבחר את ההרגלים שלנו בצורה חכמה, נחזק אותם, נתחזק אותם ונשפר אותם באופן קבוע ושוטף בלי הפסקה, אנחנו נראה בחוש איך הם משנים לנו את החיים יום אחרי יום.
הדבר העיקרי שעליו עלינו להתמקד, היא המחשבה (והידיעה) שההרגלים שלנו הם אלו שמעצבים לנו את העתיד ואת המציאות העכשווית. הבחירות שאנחנו עושים, השגרה שעליה אנחנו מקפידים - הם לבסוף הכלי שאיתם אנחנו כותבים את סיפור החיים שלנו, ויש בפנינו שתי אופציות: או שאנחנו כותבים סיפור כישלון, דחיינות, עצלות ודיכדוך, או שבע"ה אנחנו כותבים סיפור של הצלחה, סיפור של צמיחה, סיפור של התקדמות וסיפור חיים עשיר ומלא בתכלית.
עם ההרגלים הנכונים - אין גבול למה שאנחנו יכולים להשיג בחיים, והתנאי הוא - שאנחנו נמשיך בכל הכוח לבנות את ההרגלים האלו צעד אחר צעד ויום אחרי יום - עד שהם יובילו אותנו לחיים מלאים עם משמעות ותכלית שתמיד חלמנו לחיות.
שאלתם על ניסיונות? כאן הקב"ה נכנס לפעולה.
אתגרים
ברגע שנתחיל להטמיע הרגלים חדשים, יתחילו ניסיונות, והניסיונות האלו בוחנים אותנו האם אנחנו נחושים לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים לחיות, או ששוב - אנחנו משקרים לעצמנו.
כולנו נעבור את זה, ונגיע לשלב שכביכול הקב"ה ישאל אותנו: "האם זה מה שאתה באמת רוצה, או שאתה מנסה לבדוק אולי תצליח?".
איך אנחנו מוכיחים לקב"ה שאנחנו באמת רוצים? אנחנו לא מרימים ידיים לעולם. אנחנו מסמנים את המטרה – ונעים לכיוון שלה בכל הכוח.
יהיו קשיים? ברור.
יהיו אתגרים? ברור.
ניפול בדרך? כמובן.
נרים ידיים? לעולם לא!
במסע המטורף הזה של הטמעת הרגלים חדשים וחיזוק המשמעת העצמית, כולנו נחווה כישלונות, ואני מציע לכולם שכדאי מאוד שנשנה גישה לגבי הכישלונות: עד עכשיו הורגלנו לראות אתגרים כמכשולים, אבל מכאן - אנחנו מתחילים לראות אותם כהזדמנויות!
הזדמנויות לגדול, ללמוד, לצמוח ולהתחזק במהירות.
אתגרים הם חלק בלתי נפרד מהצלחה, והבסיס של כל הצלחה - בנוי אך ורק מנפילות ואתגרים. אלו החיים וזה טבעי לחלוטין – בדיוק כמו המשקולות בחדר הכושר.
אם לא נרים אותן, לעולם לא נפתח את השריר.
כשאנחנו מתמודדים עם אתגר, הבחירה נמצאת אצלנו בידיים: או להתקפל, ללכת אחורה, להרים ידיים ולתת לפחד לשתק אותנו, או לעמוד בצורה יציבה וחזקה – ולהמשיך לדחוף קדימה בכל הכוח.
בכל פעם שאנחנו בוחרים לעמוד מול אתגר ולהסתכל לו בפרצוף עם נחישות, אנחנו לא רק מתגברים עליו - אלא אנחנו בונים חוסן נפשי חזק ויציב, מחדדים בצורה משמעותית את היכולות שלנו לפתרון בעיות, ובנוסף - אנחנו מוסיפים לארגז הכלים שלנו – עוד כלי עוצמתי וחזק שיעזור לנו להתמודד עם מצבים שהחיים יזמנו לנו.
אני חייב לשאול שאלה אמיתית. תחשבו שניה על ההישגים הכי גדולים שאתם מכירים: המצאות גדולות, ספורטאים שהשיגו מדליות זהב, אנשים שפתחו חברות ענק מוצלחות וכדומה – ועכשיו תסתכלו על עצמכם, ותשאלו את עצמכם: נראה לכם שאחד מההישגים האלו, נולד מתוך איזור נוחות? מתוך ויתור עצמי? מתוך עצלות? אין סיכוי!
עכשיו תסתכלו יותר לעומק: תחשבו שניה על הספורטאי שהשיג מדליית זהב, אבל תחשבו עליו ועל הרגע שבו הוא רק התחיל את הדרך שלו. הרגע שבו הוא החליט את ההחלטה שהוא מתחיל להתאמן – והשאיפה הגדולה שלו – זה מדליית זהב.
אין לי ספק שבאותו הרגע - מדליית הזהב הייתה נראת לו רחוקה שנות אור ממנו.
אין לי ספק שכשהוא התחיל - היו לו אין ספור רגעים שבהם הוא רצה להרים ידיים. אין ספור רגעים שבהם הוא נכשל, נפל, שבר רגליים, נפצע, ישב על הרצפה ובכה את החיים שלו – אבל כל זה – לא גרם לו להרים ידיים, ויותר מזה:
אותו ספורטאי שרק התחיל את הדרך שלו, היה חייב לעבור תהליך שיהפוך אותו לאדם אחר לגמרי ממי שהוא היה כשהוא רק התחיל, והשינוי הזה – הוא שיוצר את ההצלחה בחיים שלנו.
אנחנו לא יכולים להישאר עם אותן המחשבות, אותן הפעולות, אותם ההרגלים, אותה ההתנהגות, אותו הדיבור, - ואפילו לא עם אותה ההליכה ואותה לחיצת היד – ולצפות שהחיים שלנו ישתפרו וישתנו באורח פלא.
כדי שהחיים שלנו ישתנו – אנחנו חייבים להשתנות!
כל ההישגים הגדולים שציינו קודם, נולדו רק מתוך קושי, מתוך אתגר, מתוך משמעת עצמית – או מתוך צורך לפתור בעיה הרבה יותר גדולה מאשר לפתור איזה מינוס פרטי בחשבון הבנק.
כשהמטרה של האדם הרבה יותר גדולה מכסף - הפעולות, המחשבות - ואפילו כל החיים הופכים להיות עם הרבה יותר משמעות.
אמרנו כבר:
יהיו קשיים? ברור!
יהיו נפילות? ברור!
נרצה לוותר ולהרים ידיים? ברור - זה חלק מהתהליך, אבל דווקא מתוך כל המאמץ והקשיים האלו - נוצרת הגדולה האמיתית, ויש שאלה שמטרידה לא מעט אנשים: איך הופכים אתגרים להזדמנויות?
תשובה: גישה. הסתכלות שונה על מצבי החיים, כי בפועל - הכל בחיים זה גישה.
אחד רואה אתגרים כמעצור לחיים, והשני רואה אותם כמקפצה.
הכל זה עניין של גישה.
אם אנחנו מסתכלים על אתגר מסויים עם משקפיים של פחד וספקות, באופן אוטומטי הוא יהפוך למחסום.
"חרדת אדם יתן מוקש".
"אשר יגורתי, יבוא לי".
אבל אם נסתכל על אותו האתגר דרך עיניים של לימוד והתקדמות, באופן אוטומטי הוא יהפוך להזדמנות.
נתחיל בלקבל אתגרים לחיים שלנו, ומיד לשאול:
"מה הקב"ה רוצה ללמד אותי כאן? איך זה יכול לשפר אותי ולקחת אותי לפחות עוד צעד אחד קדימה?".
אם חשבתם לרגע שהאנשים המצליחים בעולם הם אנשים שמעולם לא נתקלו באתגרים – יש לכם טעות.
הם אלו שהתמודדו עם הכי הרבה אתגרים, הכי הרבה קשיים והכי הרבה בעיות.
הם אלו שהתמודדו, למדו והשתמשו באתגרים כמדרגות לעלות לשלבים הבאים.
הם מבינים שמהצד השני של כל אתגר - יש הזדמנות להתקדם, להשתפר, לצאת הרבה יותר חזקים והרבה יותר חכמים.
אין צורך לייפות את זה יותר מידי, כי איך שלא נסובב את זה - התמודדות עם אתגרים זה לא כל כך פשוט, אבל יש לי שאלה: ככה או ככה – נתמודד עם אתגרים בחיים. השאלה היא האם אנחנו אלו שבוחרים לנו את האתגרים, ומסתכלים עליהם מהזווית הנכונה, או שהחיים שיפילו עלינו אתגרים רנדומליים שלא בחרנו – ובכל מקרה נצטרך להתמודד איתם?
התמודדות עם אתגרים זה דורש מאמץ, אומץ, נחישות, ורצון עז לצאת מאזור הנוחות.
תזכרו: הפריצה הגדולה ביותר תקרה רק בקצה של אזור הנוחות שלנו.
כשנדחף את עצמנו מעבר למה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, זה הרגע שבו נמצא לא רק את ההצלחה שאליה אנחנו שואפים - אלא גם משמעות, מילוי וסיפוק.
מרכיב נוסף להצלחה בהתמודדות עם אתגרים הוא גמישות. חייבים להיות גמישים בכל מה שנוגע לאתגרים, כי איך שלא נסובב את זה – אתגרים באים כדי להרים אותנו וכדי לכוון אותנו לדרך חדשה ויותר נכונה לנו – וכדי לקבל את הדרך החדשה ולהפטר מהדרך הישנה – אנחנו חייבים להיות סופר-גמישים.
בנוסף, בעולם שמשתנה כל הזמן, היכולת להסתגל לסיטואציות חדשות – זה כוח שאין לו תחליף.
כשאנחנו עומדים מול אתגר, כדאי מאוד שנשאל את עצמנו:
"איך אני יכול לראות את האתגר הזה מזווית הראייה הנכונה שמקדמת אותי ולא עוצרת אותי?"
"אילו אסטרטגיות חדשות שמקדמות אותי למטרות שלי - אני יכול ליישם כאן ועכשיו?".
גמישות במחשבה ובפעולה שלנו, מאפשרת לנו להתמודד עם אתגרים בצורה הרבה יותר טובה, ולהפוך מה שנראה כמחסום - למדרגה.
זה כור ההיתוך שבו מתגלה ה"אני" הגדול ביותר שלנו.
כל אתגר שאנו מתגברים עליו, מעצב עוד קצת את היצירה הגדולה שנקראת "חיים".
אסור לנו לשכוח שיהלומים עוברים תהליך של חום גבוה, לחץ גבוה - ולבסוף גם חיתוך, וזה בדיוק התהליך שאנחנו נצטרך לעבור במידה ואנחנו רוצים להיות 'יהלומים'.
נכון, זה תהליך לא פשוט, אבל ביחד עם זאת - כשיהלום מגיע לסוף התהליך, הוא הופך לבלתי ניתן לשבירה.
מכאן, ההמלצה שלי היא להתחיל להתייחס לאתגרים, לנפילות ולקשיים כמדרגות שמובילות אותנו אל היעדים שלנו, ובמקום לחפש איך להתחמק מהם - נתחיל לצפות להם בכיליון עיניים.
נתייחס אליהם כאילו הם שאלות שמחכות לתשובה.
חידות שמחכות לפתרון, וכשנפתור אותן - נחגוג את הצמיחה ואת ההתקדמות שהן מביאות איתן, ונשתמש בהן כדלק להמשך המסע לעבר ההצלחה שאליה אנחנו שואפים.
האתגרים הם חלק מהחיים שלנו - ואין לנו שום אפשרות להימנע מהם.
זה הכלי היחיד שאיתו הקב"ה יכול לקדם אותנו בחיים, והדרך שבה אנחנו מגיבים לאתגרים האלו - היא שמעצבת והיא שתעצב את המשך החיים שלנו.
הם יכולים להיות מעצורים, והם יכולים להיות מדרגות. אנחנו מחליטים.
עלינו לבחור לראות באתגרים את ההזדמנויות הנסתרות, כדי לחזק את החוסן שלנו, לחזק את היכולת שלנו להסתגל למצבים חדשים - ולחשוף את הכוח שיש בנו - ויש המון!
זו גישה שהופכת את האדם - לאדם חזק מאוד שמבחינתו – אין בעולם אתגר שהוא גדול מדי, ואין מכשול שהוא מאיים מדי.
מתחילים משהו חדש? מצוין!
בואו ניקח את כל מה שאמרנו עד עכשיו, ולא נתייחס לזה כעל משהו רעיוני שרק נזרק באוויר - אלא נסתכל על זה כעל אורח החיים החדש שלנו, ומרגע זה - נגזור ונפעל הפעולות שנבצע שיקדמו אותנו בחיים.
זה הרגע שלך.
זה הרגע שבו אנחנו בוחרים לעשות צעד נוסף ומשמעותי מאוד לכיוון החיים שאנחנו באמת רוצים ובוחרים לחיות. זה הרגע שבו אנחנו לוקחים את כל המידע – ומורידים אותו מעולם המחשבה - לעולם המעשה.
הכוח של המשמעת העצמית, ההתגברות על הדחיינות והעצלות עם הכוח המטורף של "היום", החוזק שמגיע עם ההרגלים החיוביים, והיכולת להפוך כל אתגר ולראות אותו כהזדמנויות - כל אלה הם הכלים שיש לנו בידיים כאן ועכשיו, ומה שנשאר לנו - זה רק להשתמש בהם בחכמה.
מהו הצעד שאתם בוחרים לעשות היום?
מהו הצעד שאתם יכולים לעשות היום?
מהו הצעד הבא - אפילו הקטן ביותר, שיקרב אותך אל המטרות שלך?
אולי זה להציב מטרה חדשה?
אולי לבנות תוכנית?
או אולי להחליט לשבור דפוסי התנהגות ישנים - אחד אחרי השני?
לא משנה מה בחרת, העיקר להתחיל לזוז קדימה ולא לעצור.
תעשו את הצעד הזה, ותתחילו בביטחון מלא שאתם הרבה יותר חכמים והרבה יותר חזקים ממה שהייתם לפני שספגתם את מה שלמדנו כאן.
זה נדוש אבל נכון: ספר שלם תמיד התחיל במילה אחת, ומסע של אלף קילומטר התחיל במטר הראשון.
תחזיקו את הראש למעלה, תשמרו על המבט קדימה - ותדאגו באופן קבוע לראות את החלומות והמטרות שלכם מול העיניים, כי הם לא סתם תקוות חולפות - הם היעדים שמחכים שתכבשו אותם.
כל צעד שאנחנו עושים - אפילו הקטן ביותר, מקרב אותנו לעבר החיים שעליהם אנחנו חולמים ושואפים לחיות, וכל צעד, כל אתגר וכל ניצחון - מעצבים אותנו להיות האדם שאנחנו אמורים להיות - וכן! המילים מדוייקות!
אלו האנשים שאנחנו אמורים להיות, וכל התפקיד שלנו בעולם הזה – זה רק לחשוף את מי שאנחנו על ידי התפתחות אישית קבועה בלי הפסקה!
"מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" (משלי כ' ה').
זה יקרה רק תוך כדי עשייה, התקדמות, מאמץ והתגברות.
אז חבק את התהליך, חבק את המסע, וחשוב מכל – חבק את הצמיחה שמגיעה איתו. חגוג את הניצחונות שלך, למד מהכשלונות, ותמיד שמור את עיניך על המטרות שלך. הדרך להצלחה אינה קו ישר; היא דרך מתפתלת מלאה בהזדמנויות ללמידה. חבק את ההזדמנויות האלה – אלה הן החוויות שיובילו אותך לגדולה.
תאמינו בעצמכם וביכולות שלכם לקחת שליטה על החיים שלכם ולנתב אותם בדיוק לאן שאתם שואפים.
אלו החיים שלכם.
אף אחד לא יבוא להציל אתכם, אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילכם - ואף אחד לא יחיה אותם בשבילכם.
תאמינו בעצמכם וביכולות שלכם ליצור SHIFT אמיתי בחיים שלכם ובחיים של כל מי שסביבכם.
אל תשכחו שאדם צריך להתבייש למות אם הוא לא תרם כלום לאנושות, ולכן זיכרו:
העולם מחכה לתרומה הייחודית שלכם, לכישרון שלכם, לחלומות שלכם ולאנרגיות שלכם.
יש לכם את כל מה שאתם צריכים כדי ליצור את החיים שאתם רוצים.
זה הזמן לפעול, ולהפוך את החלומות שלכם למציאות.
ואם בכל זאת תשאלו למה רוב האנשים נשארים במקום - ברוב המקרים התשובה היא: מטרות ויעדים. אין להם מטרות ויעדים, ואם יש להם מטרות ויעדים - המטרות והיעדים שלהם קטנים ועלובים, שלא גורמים להם לפחד ולחשש, לא מוציאים אותם מאזור הנוחות - ובטח ובטח שלא עוזרים להם לקום מהרצפה כשהם נכשלים.
אנחנו חושבים שיצאנו ממצרים לפני 3,300 שנה, אבל הרבה לא מבינים שמצרים זה לא רק מקום פיזי - אלא מקום תודעתי, והרבה אנשים עדיין נמצאים שם - ולא רק נמצאים שם - אלא שואפים לחזור לשם כל יום.
הדרך היחידה לחיות חיים טובים, מאושרים ומלאים בשפע רוחני וגשמי - היא רק על ידי זה שנבין מי אנחנו, מה באנו לעשות כאן - ואיך להוציא את זה לפועל בצורה הטובה ביותר - וזה חייב להיות היום! לא מחר, לא שבוע הבא - ולא "תן לי לישון על זה לילה". היום. ההזדמנות שלנו היא רק עכשיו.
"וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ" - לא אתמול, לא מחר. היום. זה כל הסוד, וזה כל הכוח.
NEVO - הסוכן שיעלה אותך על הדרך לצאת מכל הבעיות בחייםהוא מאבחן במהירות למה החיים שלך תקועים וחסומים, ומייעץ לך בכל תחומי החיים: פרנסה, זוגיות, עסקים, פחדים, החלטות וכו' - 24/6 - מבלי לחכות לאף אחד.
☀️השיפט היומיצעד אחד קטן כל בוקר, עם אייל
🔴השידורים החייםבזמן אמת, עם שאלות מהקהל
