השיחה עם ההיגיון שהעירה אותי מתרדמת

1. מחשבות יוצרות רגשות, רגשות יוצרים פעולות, ופעולות יוצרות את המציאות שלך.
2. הרגל נבנה מחיבור חלש במוח שחוזרים עליו שוב ושוב עד שהוא הופך לחיבור חזק. הרגל זו פעולה שהגוף עושה יותר טוב מהמוח.
3. מודל אפר"ת: האירוע ניטרלי, הפרשנות שלך מעירה רגש, והרגש מכתיב את התגובה. פרשנות שגויה מפספסת הזדמנויות.
4. ביטחון עצמי הוא להיכנס לחדר ולדעת שאתה לא צריך להשוות את עצמך לאף אחד. הוא לעולם לא תלוי בגורם חיצוני.
5. כשיש מטרה ברורה מול העיניים, עבודה שאתה לא אוהב הופכת למדרגה זמנית בדרך אליה.

אתם מכירים את זה שיש לכם יום מטורף, מלא במוטיבציה, ואתם מרגישים שאתם יכולים לטרוף את העולם? לכולנו יש ימים כאלו. אבל לי זה ממש הפריע, כי הימים האלו היו באים פעם ב... ובימים שהייתי מרגיש שאין לי חשק לכלום, שהייתי ממש צריך את הימים האלו, הם לא היו מגיעים, וגם לא הייתי יודע איך להחזיר אותם. לא הייתה לי שליטה על זה. יום ככה, יום ככה. זה היה משאיר אותי עם הימים האלו שאין לי חשק לקום מהמיטה, ימים שהייתי אומר לעצמי: "רק עוד עשר דקות מתחת לשמיכה..." ובסוף נשארתי גם שעה.

היום זה שונה. היום אני די שולט בזה, והיום אני יכול להגיד שכל יום שלי מלא במוטיבציה. אני יכול להגיד שאני אוהב את העבודה שלי, למרות שבהתחלה לא אהבתי אותה. אני יכול להגיד שאני אוהב את החיים שאני חי, והייתי רוצה לשתף אתכם, כדי שגם אתם תוכלו להגיע לנקודה שבה אתם מלאים באנרגיות ובמוטיבציה גבוהה כל יום.

אז אם יש לכם ימים עייפים כאלו, ימים שאין לכם חשק לכלום, או שאתם לא כל כך אוהבים את העבודה שלכם ואתם מרגישים שאתם חייבים שינוי מרענן לחיים שלכם, אני רוצה לשתף אתכם בחלק קטן מאוד מהשיחה הנוקבת שהייתה לי עם ההיגיון שלי. תדעו שרק בזכות השיחה הזאת הצלחתי להתעורר מתרדמת שלא הייתי מודע אליה בכלל. תרדמת שכמעט גמרה לי את החיים מבלי ששמתי לב. רק בזכות השיחה הזאת הצלחתי, ואני עדיין מצליח, למלא את עצמי כל יום במוטיבציה גבוהה מאוד, גם אם אני מתעורר באותו הבוקר בלי מוטיבציה בכלל. רק בזכות ההיגיון הזה הצלחתי להגשים בחיים דברים שלא חלמתי שאי פעם אעשה. תקשיבו.

אני: אני חייב לשאול אותך: איך יכול להיות שלאדם אחד המציאות זוהרת ומאירה פנים, ולאדם השני לא? ואם המציאות לא מאירה לנו פנים, יש סיכוי שאנחנו יכולים לשנות את המציאות הזאת?

היגיון: התשובה היא חד משמעית: כן. "מחשבות יוצרות רגשות, רגשות יוצרים פעולות, ופעולות יוצרות את המציאות שלנו". תבין, בתור התחלה יש שני סוגי חיבורים במוח שלנו, שבסופו של יום הם אלו שיהיו אחראים על איך שהמציאות שלנו תיראה. לצורך העניין נקרא לשני החיבורים האלו Light Wired ו-Hard Wired, חיבורים חלשים וחיבורים חזקים. כשאנחנו מבצעים בעזרת הגוף פעולה חדשה שלא עשינו אף פעם, פעולה שהיא מחוץ לאזור הנוחות שלנו, אנחנו יוצרים חיבור פיזי וממשי בתוך המוח שלנו. אך החיבור הזה הוא חיבור רופף וחלש, לכן הוא נקרא Light Wired. בכל פעם שאנחנו חוזרים על אותה הפעולה החדשה, נוצר חיבור חלש נוסף על החיבור הראשון שיצרנו. כשאנחנו חוזרים על אותה הפעולה מספיק פעמים, מתווספים עוד ועוד חיבורים על החיבור הראשון, והם הופכים להיות חיבור חזק מאוד, Hard Wired. לחיבור החזק הזה אנחנו קוראים "הרגל". תזכור: "הרגל זו פעולה שהגוף עושה יותר טוב מהמוח".

תבין, אייל, הכל מתחיל במחשבות. אך כדי לתקן ולשלוט במחשבות שלנו, עלינו לטפל קודם כל בגישה שלנו לחיים. עלינו ללמוד איך להתבונן מהזווית הנכונה על דברים שקורים לנו ביום-יום, איך לקבל, איך להכיל ואיך להתמודד נכון עם סיטואציות שקורות לכולנו בחיים.

אני: אני מבין ממה שאתה אומר שיש מצב שקיבלתי במהלך החיים הרבה הזדמנויות מצוינות שמאוד רציתי, אבל בגלל שההסתכלות שלי על הסיטואציות הייתה לא נכונה, גם לא ראיתי שזו הייתה הזדמנות טובה, כי פירשתי אותה לא נכון, וגם פספסתי אותה?

היגיון: על קצה המזלג, יש מודל מוכר שנקרא מודל אפר"ת, ראשי תיבות של "אירוע, פרשנות, רגש, תגובה". האירוע זו המציאות שלנו, והמציאות הזאת היא מציאות ניטרלית, לא חיובית ולא שלילית. הפרשנות היא איך שאנחנו בוחרים לפרש את הסיטואציה, באופן חיובי או באופן שלילי, ברכה או קללה. בעקבות הפרשנות אנחנו מעירים את הרגש שלנו, ומתוך הרגש שעוררנו אנחנו מגיבים.

אתן לך דוגמה ששמעתי מאדם חכם. האירוע: עובד אחד איחר לעבודה. הפרשנות: מנהל העבודה פירש את האיחור של העובד כחוסר כבוד כלפיו. הרגש: המנהל נפגע מחוסר הכבוד כלפיו, ועכשיו הוא כועס, שגם הכעס זה רגש. התגובה: המנהל מזמן את העובד לשיחת נזיפה חמורה מאוד, ואפילו לשיחת התראה לפני פיטורין, מבלי לבחון את פרטי המקרה לעומק ולברר מה גרם לעובד לאחר. במקרה הזה יכולות להיות המון סיבות לאיחור שימזערו, ואפילו יבטלו לגמרי, את הכעס של אותו המנהל. אך ברוב המקרים כל תהליך הפרשנות והרגש קורה אצלנו ממש מהר, באופן אוטומטי ובלתי מודע. מה שיותר כואב כאן זה שאנחנו מפספסים המון דברים בחיים בגלל פירוש לא נכון של סיטואציות, ובנוסף, יש סיכוי שההזדמנויות האלו לא יחזרו לעולם.

אני: הבנתי אותך. אני מרגיש שנכנסה בי הרגשה שאני יכול להתחיל לשלוט בחיים שלי, ואולי גם להצליח לזהות הזדמנויות טובות. רק הבעיה היא שאני לא מספיק מאמין בעצמי שאני מספיק טוב. יש בי מין פחד כזה להתחיל, וגם הביטחון העצמי שלי לא מי יודע מה. אני רוצה להתחיל דברים חדשים, אני רוצה להתקדם, אבל איך אני מעלה את הביטחון העצמי שלי, ומאיפה אני שואב עוד ביטחון אם אני פתאום אצטרך?

היגיון: יש לי המון להגיד על זה, וגם לתת לך עצות פרקטיות, אבל זה לא הזמן ולא המקום. במקום זה אגיד לך את זה במשפט אחד: "ביטחון עצמי זה לא להיכנס לחדר ולחשוב שאתה יותר טוב מכל מי שנמצא בו. ביטחון עצמי זה להיכנס לחדר ולדעת שאתה לא צריך להשוות את עצמך לאף אחד שנמצא שם". הרמז הגדול שאתה צריך לזכור הוא שהביטחון העצמי לעולם לא צריך להיות תלוי בשום גורם חיצוני, וגם אסור לו בתכלית האיסור להיות תלוי במשהו חיצוני. הכל נמצא אצלך. אני מקווה שזה ייתן לך כיוון ראשוני.

אני: רגע רגע רגע, אל תלך! אני צריך אותך! יש לי לפחות עוד שאלה אחת: אני עובד נורא קשה בעבודה שלי, ואני לא כל כך אוהב אותה. זה לא שאני שונא את העבודה, אבל בוא נגיד שאם היו מציעים לי לעבוד במשהו שאני אוהב, הייתי שוקל ברצינות לעזוב את מה שאני עושה היום, למרות שיש לי משכורת גבוהה ותנאים טובים. למה אני מרגיש ככה? למה אני לא אוהב את מה שאני עושה, ואיך אני מביא את עצמי למצב שכן יהיה לי חשק לעבוד?

היגיון: אדם שהולך לעבודה ולא מרוצה ממה שהוא עושה, זה יכול להיגרם מכמה סיבות, אך לדעתי הבולטת שבהן היא חוסר תכלית, או אי הצבת מטרות. אם תבדוק טוב טוב, אתה תגלה שלאדם שלא אוהב את העבודה שלו אין מטרות ברורות לחיים. הוא פשוט נושם, הוא לא באמת חי. תראה, אם הייתה לך מטרה ברורה מול העיניים, היה לך הרבה יותר קל והרבה יותר נעים ללכת לעבודה, ואפילו היית משקיע יותר. למה? מסיבה פשוטה: כשיש לך מטרה מול העיניים, העבודה שלך הופכת להיות רק מדרגה זמנית בדרך למטרה.

נגיד ואתה רוצה לפתוח עסק חדש, שעלות ההשקעה הראשונית שלו היא 100,000 שקלים. נגיד ואתה עובד בעבודה שאתה לא אוהב, ואתה מרוויח בה 10,000 שקלים בחודש, שמתוכם אתה יכול לחסוך 5,000 שקלים לטובת העסק שלך. החשבון מאוד פשוט: תוך 20 חודשים מהיום יהיו לך 100,000 שקלים ביד לעסק החדש. ברגע שאתה מציב מטרה ברורה, העבודה שאתה לא כל כך אוהב הופכת להיות אבן דרך בדרך למטרה שהצבת. זה שילוב של הסתכלות נכונה על החיים וגם של הצבת מטרות.

אני: וואלה! איזה יופי! אוקיי, אני אציב לעצמי מטרות ברורות, ואני אדאג לפרק את המטרות האלו למשימות ולתזמן אותן ביומן שלי. אבל יש לי עוד שאלה אחת קטנה: איך אני מתחיל? מאיפה אני מתחיל?

היגיון: אל תחכה עוד רגע אחד! אם הבנת עם עצמך שזה מה שאתה רוצה, פשוט תתחיל!

אני: תוכל לתת לי כיוון קצת יותר ברור, אולי קצת מוטיבציה, הוראות איך להציב מטרות בצורה נכונה? אני חייב לשנות את החיים שלי! תוכל לתת לי עוד כמה טיפים כדי שיהיה לי יותר קל?

היגיון: בשמחה! אבל מצד אחד זה לא יהיה פשוט. זה מצריך ממך ריכוז, השקעה גדולה, ולעשות הכל כדי להצליח. מצד שני, החיים שלך תלויים בזה. אתה מוכן לזה?

אני: בטח! אני חייב! אלו החיים שלי! אני חי רק פעם אחת, ולא בא לי להגיע לסוף החיים שלי מלא בחרטות!

ואתם, מוכנים לזה? הייתם מוכנים לעשות הכל כדי להצליח בחיים ולהביא את עצמכם לרמת ביצועים גבוהה מאוד? אגב, הדו-שיח הזה ששמעתם מתקיים בכולנו. הוא מתקיים בכל מיני טונים ובכל מיני מישורים, ואני בטוח שגם אתם, כמוני, מכירים את ההרגשה המצמררת הזאת ששוטפת את הגוף כשאנחנו מגיעים לתובנה נכונה או להחלטה שנכונה לחיים שלנו.

תוך כדי הדו-שיח המתמשך עם ההיגיון, עד לרגע זה, הבנתי שאני לא היחיד ששואל שאלות, ובטח שלא היחיד שמחפש פתרונות למהות החיים. זהו תהליך אנושי ומשותף לכולנו, בכל מישור בחיים, בין אם במישור הזוגי, העסקי, הכלכלי או החברתי.

אז מה ההיגיון בעצם אמר לי? שהמציאות היא ניטרלית, ואני זה שמפרש אותה. שהביטחון לא מחכה לי בחוץ, הוא כבר בפנים. שעבודה שלא אוהבים הופכת למדרגה ברגע שיש מטרה ברורה מולה. ושהרגל נבנה מפעולה אחת שחוזרים עליה שוב ושוב, עד שהגוף עושה אותה יותר טוב מהמוח. זה כל הסוד של יום מלא במוטיבציה: לא לחכות שהוא יגיע, אלא לבנות אותו. אל תחכו עוד רגע אחד. אם הבנתם עם עצמכם שזה מה שאתם רוצים, פשוט תתחילו, כדי שבסוף החיים תסתכלו אחורה ותגידו לעצמכם: "ככה רציתי לחיות!"