הנה נא ידעתי: למה אברהם אבינו הבין רק עכשיו שאשתו יפה?

1. חוסר הערכה למה שיש לנו מוביל באופן טבעי לחוסר פרנסה ולחוסר שפע, ומרחיק אותנו מהקב"ה.
2. אברם ידע שאשתו יפה, אבל רק כשחשש לאבד אותה במצרים הוא הוציא את זה מהפה: הנה נא ידעתי.
3. רק כשאדם מרגיש שהוא הולך לאבד משהו שיש לו בידיים, הוא מתחיל להעריך אותו.
4. אין זמן טוב יותר להעריך משהו מהרגע שהוא נמצא אצלנו בידיים, ולא אחרי ההספד.
5. גם עם כל הצער שסביבנו יש המון על מה להודות, צריך רק לפתוח את העיניים.

יש דבר אחד שרובנו עושים בלי לשים לב, וקוראים לו חוסר הערכה. אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו בידיים, ובאופן טבעי ואוטומטי זה מוביל אותנו לחוסר פרנסה ולחוסר שפע. ויותר מזה: אין לי ספק שזה גורם לקב"ה להתרחק מאתנו מאוד.

בפרשת לך לך יש עניין עצום על אברהם אבינו, שאז עוד קראו לו אברם, ומשום מה אני באופן אישי לא שמעתי אף אחד מדבר על זה. אותי זה מצמרר רק לחשוב על זה, ואני כזה קטן, אבל אני לא יכול להתווכח עם מה שכתוב בתורה.

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה - וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ - הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ".

לכל הדעות, אברהם אבינו היה אדם גדול מאוד, בדרגות שאי אפשר לשער בכלל. דמות מעוררת השראה עם אמונה בלתי מתפשרת, מנהיג עצום ואדם עם מידת החסד ברמה שכנראה לא נזכה להיתקל בה עוד פעם. אבל עדיין, אדם.

אדם שממנו אנחנו יכולים ללמוד המון, ויש נקודה אחת עיקרית שמאוד בלטה לי. מהנקודה הזאת אני באופן אישי למדתי המון, במיוחד איך לשחרר שפע רוחני וגשמי, ואיך להתקרב מאוד לקב"ה.

כשקראתי את הפסוק הזה, ואחר כך קראתי את הפירושים עליו, עלו לי כמה שאלות פשוטות, שהתשובות שקיבלתי מהפירושים לא סיפקו אותי מספיק. למה רק עכשיו הוא הבין שהיא אישה יפה? "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". הוא בן 75, זה לא צעיר! מה, עד עכשיו הוא לא ראה שהיא יפה?

יש מפרשים שאומרים שבגלל שהוא היה צנוע מאוד הוא לא הסתכל באשתו, ועכשיו כשהם ירדו למצרים הוא ראה את ההשתקפות שלה על המים, ואז אמר: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". זה נשמע לי מאוד הגיוני, כי זה אברהם אבינו, בואו, זה לא עוד אחד מהרחוב. אבל עדיין משהו כאן לא התיישב לי, כי לי היה ברור שאברם ידע שאשתו שרי הייתה אישה יפה.

אז החלטתי לחפור עוד קצת, עד שהגעתי למסקנה הזאת, תקשיבו טוב: לדעתי אין לי ספק בכלל שאברם ראה את אשתו לפני כן, ואין לי ספק שהוא ידע שהיא אישה יפה. וכשראיתי שזה כתוב ביחד עם זה שהם מתקרבים למצרים, וכשקראתי את הפסוק שבא אחר כך, נפל לי האסימון.

בואו נקרא את שני הפסוקים ביחד: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה - וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ - הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים - וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ - וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".

תקשיבו טוב: אברם כן הכיר אותה, וכן ידע שהיא אישה יפה. ועכשיו, בגלל שהם ירדו למצרים, מקום צר ומסוכן, "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה", ובגלל שאברם חשש לחיים שלו, "וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים - וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ", הוא העריך אותה הרבה יותר. ועכשיו הוא רק הוציא את זה מהפה: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ"!

רק כשאדם מרגיש שהוא הולך לאבד משהו שקרוב אליו, או משהו שיש לו בידיים, הוא מתחיל להעריך אותו.

למה לחכות לרדת למצרים? למה לחכות שחס ושלום יקרה משהו נוראי כדי שתתחיל להעריך את אשתך? למה לחכות שהילד חס ושלום ישכב בבית חולים כדי להגיד לו שאתה אוהב אותו? למה לחכות שיגייסו את הבעל שלך למילואים, ורק אז תיזכרי שהוא בעלך ולא מישהו שבא נגדך?

אל תחכו חס ושלום להספד. אין זמן יותר טוב להעריך משהו מהרגע שהוא נמצא אצלנו בידיים. אסור לנו לחכות שתגיע הסיטואציה שתגרום לנו בכוח להעריך את מה שקיבלנו.

תעריכו, תגידו תודה לקב"ה, ותקומו עכשיו לרקוד על כל הטוב שהקב"ה עושה לנו. ועם כל הצער של מה שקורה סביב כולנו היום, יש המון על מה להודות. אנחנו רק צריכים לפתוח את העיניים.