הסוף לייסורים

על האדם להידמות לבוראו, על כן נקרא אדם, מלשון אדמה לאלוקים.

הציווי על האדם להדמות לבורא יתברך כפי יכולתנו, שנאמר (דברים כח' ט'): "והלכת בדרכיו", ונכפל ציווי זה שנאמר (שם יא' כב'): "ללכת בכל דרכיו", וכן בעוד מקורות כגון ולמעשה: מה הקב"ה נקרא רחום – אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון – אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק – אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד – אף אתה היה חסיד, מה הקב"ה נקרא ארך אפיים – אף אתה היה ארך אפיים וכדומה, וכן עלינו להיות דומים בכל מידותינו למידותיו של הקב"ה. אומר רבינו בחיי בספר "חובות הלבבות", שכל הטובות שתראו בעולם נכנסות לחמישה תחומים שמסודרים לפי רמות הטובה: טובה בין חזק לחלש, טובה בין בני אדם לזה לזה, טובה בין העשיר לעני, טובה בין האדון לעבדו, וטובת האב לבנו. משליך עלינו רבינו בחיי זעזוע, ואומר שבכל סוגי הטובות האלו – תמצא שהאדם המיטיב אינו מטיב אלא עם פניה לעצמו, כגון: רחמים (בין החזק לחלש), קניית שם וכבוד (בין בני אדם זה לזה), קבלת שכר לעולם הבא וגם להוריד מעליו כאב לב רגעי (בין העשיר לעני), (וכן את שאר הסיבות המוכחות ניתן למצוא בספר "חובות הלבבות", שער עבודת האלוהים עם פירוש לב טוב, עמוד קצד'). בשורה התחתונה אומר רבינו בחיי, שאין טובה שאדם עושה לזולתו (ולא משנה איזו טובה ובין מי למי) שאין בה פניה עם כוונה לתועלת עצמו – אפילו אם היא במידה נמוכה. ממשיך רבינו בחיי ואומר, שאצל הקב"ה זה לא קיים, ועל האדם להכיר בכך שהשפעת הטובה שהבורא יתברך משפיע על האדם היא ללא כל פניה לטובתו עצמו, ויתרה מכך – אם נסתכל על אפסיות האדם, תוכלו לראות משלוש בחינות לפחות, שהאדם הוא הייצור הכי חלש והכי מחוסר מצרכיו יותר מכל בעלי החיים ויותר מכל הנבראים: האחת: ילד שנולד אינו יכול לדאוג לעצמו, וחס ושלום הוא ייאבד חייו אם הוריו לא ידאגו לו באופן שוטף. מנגד – שור בן יומו קרוי שור, וכן שאר בעלי החיים שכולם מסוגלים לדאוג לעצמם – רגע אחד מיד לאחר שנולדים. השנייה: מבחינת הזוהמה והטינוף הנמצאים בגוף האדם והנראים על גופו מבחוץ, הדומים כמעט לאלה שבתוך הגוף, וכל שכן במידה והוא לא מתקלח במשך כמה ימים ברציפות – לא ניתן לעמוד לידו. והשלישית: החולשה הרוחנית (עצבות ודיכאון) שתוקפת את האדם כשמוחו נפגע או שנעדרת ממנו זווית ראיה מסוימת וכתוצאה מכך יוצא שהוא מפרש סיטואציה שצורה לא נכונה, וכן שנעדר ממנו כוח השכל אשר על ידו נתן לו הבורא יתרון על שאר בעלי החיים. נמצא שרוב בעלי החיים מכירים את האמצעים כיצד להטיב לעצמם, וכן מכירים הם את התחבולות הדרושות להם להשגת מזונם וטרפם – דברים שהרבה בני אדם נבונים אינם מצליחים, וכל שכן חסרי הדעת. (עיין בהרחבה בספר "חובות הלבבות", שער עבודת האלוהים עם פירוש לב טוב, עמוד קצח'). נוסיף על כך, שאם נתבונן באפסיותו הגדולה של האדם ביחס לגודלו העצום של הבורא יתברך, נמצא שיחס הגודל מורא שאין הקב"ה באמת זקוק לאדם והשפע שהבורא משפיע על האדם הוא ללא כל פניה לטובתו עצמו. וכן האדם אינו יכול להשפיע שפע על הקב"ה, ומצד שני אין האדם יכול לפגוע בצורה כזאת או אחרת בבורא ית'. מכאן - שככל שמשפיע הטובה גדול יותר ממקבל הטובה – כך אין הוא זקוק לו. מה שמוכח מדברים אלו, הם שהקב"ה ברא את העולם כולו אך ורק בכוונה להשפיע שפע לברואיו. מה שמעניין את הקב"ה בעולמו זה שלום ואחדות. שישראל יהיו עם אחד ולב אחד. שתהיה השתוות בין אנשי העם. כל חתימות התפילות – שחרית \ מנחה \ ערבית, וגם חתימת ברכת המזון, ואם תחשבו עוד טיפה תמצאו עוד הרבה כאלה – מדברות על שלום ואיחוד:

עושה שלום במרומיו...ה' יברך את עמו בשלום...תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם...אדברא נא שלום בך...ויש עוד המון. זה מה שהקב"ה מחפש בעולמו – זו אהבה, השתוות ושלום. גדולה מעלת השלום שהיא מעלת האחדות אצל השם ית'! אדם שמבחינתו שלום זה חוק בל יעבור – זה אדם שהקב"ה אוהב!

"השם גבולך שלום – חלב חיטים ישביעך" – אדם שהגבול שלו זה השלום - אין בעיה להתווכח, אין בעיה שישנם חילוקי דעות, אין בעיה שלא מסכימים אחד עם השני אבל הגבול שלי זה השלום – עד כאן אני מוכן להתווכח – "חלב חיטים ישביעך". אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום. מצינו בגמרא במסכת יומא דף ט': מקדש ראשון, מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ובית מקדש השני, שבתקופתו היו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים – מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלושת העבירות של ייהרג ואל יעבור שהן עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. לענייננו נתמקד בעבודה זרה, ומכאן שעבודה זרה שהיא אחת העברות שאדם מאבד חייו עליה, וכן היא אחת מהעבירות שהביאו חורבן על עם ישראל, ועניין גדול מצינו במסכת דרך ארץ זוטא בפרק תשיעי: וכן היה רבי אליעזר בן הקפר אומר:

אהב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה ויש שלום בניהן, אומר הקב"ה אין רצוני לנגוע בהן, שנאמר (הושע ד): "חבור עצבים אפרים הנח לו". זאת אומרת שאם ישראל עוברים על העבירה שעליה עדיף למות ולא לעבור שהיא העבירה החמורה שהיא אחת משלוש העבירות שהביאו עלינו את חורבן הבית, אבל ישראל באחדות ושלום – אין הקב"ה נוגע בהם! ועוד אומר הקב"ה במסכת סוטא, שימחה שמו על המים, ובלבד שיהיה שלום בין איש לאשתו. כך הוא גודל השלום. נשאלת השאלה: איך נביא בנינו שלום? לבעל הסולם יש פתרון שיפתור גם את כל הייסורים והצרות שיש בעולם! אומר בעל הסולם (הקדמה לספר הזוהר אות יט'), שכל הצרות, כל החורבן וכל הייסורים שבאים על האדם – ניתנים לפתרון, וז"ל: ובוא וראה בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם בזמן שכל אחד אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות, והייסורים, והמלחמות, והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים המצויים בעולמנו, אינם אלא גילוים מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע וכו'. ודע, שהמצות שבין אדם לחברו הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום! במילים שלנו: מלידתו של האדם, טבועים בו שתי רצונות הרצון להשפיע על אחרים והרצון לקבל לעצמו. אומר בעל הסולם, שבמידה וכל בני האדם יקבלו על עצמם פה אחד, לבטל מעליהם ולבער מעצמם את הרצון לקבל לעצמם, ולא יישאר בהם אלא הרצון להשפיע לחבריהם, אז יתבטלו כל הדאגות וכל מה שמזיק לאדם בארץ, וכל אחד יהיה בטוח ושליו בחיים בריאים ושלמים ללא טרדות, מכיוון שבמקרה כזה, האדם יידע ויחיה בידיעה ברורה שיש מאחוריו עולם גדול שדואג לו באופן קבוע וממלא כל מחסורו. אמנם, במצב כמו שלנו כיום, אנו רואים ללא כל מאמץ, שהמצב לא מתקרב למה שתיארנו עתה אלא ההיפך הגמור מתרחש – כל אחד דואג רק לעצמו ולא אכפת לו מאחרים, ובמילים אחרות – האדם הממוצע כיום, פיתח בעצמו במהלך שנותיו את הרצון לקבל הרבה יותר מהרצון לתת ולהשפיע, ולכן נותר בו רק הרצון לקבל והוא זה שמניע אותו ושולט בו במהלך רוב היום, וממילא מכאן מגיעות כל הצרות, הדאגות, הייסורים, המלחמות, השחיטות ושאר מרעין בישין שבאות עלינו בכל רגע ורגע, ואין לנו מפלט מהן. בנוסף על הצרות החיצוניות שבאות על האדם – ניתן להוסיף גם מיני מחלות ומכאובים שנגרמים כתוצאה מדאגות, לחץ וכדומה. ומוסיף בעל הסולם, שכל הייסורים הקיימים בעולמנו, אינם אלה ע"מ לעורר אותנו ולדחוף אותנו אל הנקודה הרצויה שהיא אחת מכוונות תכלית הבריאה – והיא הרצון להשפיע! הרצון להשפיע טבוע בכם כבר מלידה בדומה לרצון לקבל, אזי העבודה לא אמורה להיות קשה. קבלו על עצמכם לעזור יותר לבני אדם גם אם אינכם מכירים אותם, וכן תחזקו בעצמכם בכל יום ויום את הרצון להשפיע לסביבה ואתם תיווכחו לראות שחייכם יהפכו ליותר יפים, שלווים ונוחים, וממילא תרגישו עם עצמכם הרבה יותר טובה, וכן תבוא עליכם הברכה!