אל תפגע אבל

זה שמרים את הקול או זה שמכריח את כולם לקבל את הדעה שלו, לא מעיד ולו במעט על כך שיש לו ביטחון עצמי, אלא ההיפך - זה נובע מחוסר ביטחון עצמי. אם מישהו זרק לנו מילה לא במקום, העליב אותנו, קרא לנו בשמות או שסתם כתב עלינו משהו באינטרנט, זה נכון שזה פוגע, אבל זה לא גורע ממני שום דבר. אני נשארתי אני בדיוק אותו הדבר גם אחרי שהוא פגע בי, ואני זה שיבחר האם לקחת את זה באופן אישי ולתת לזה לפגוע לי בהמשך היום, בהמשך החודש או במקרה הקיצוני - בהמשך השנה – או שאני פשוט נותן לזה לעבור לידי ואני ממשיך לרוץ קדימה. אני נשארתי אותו אייל! אני בדיוק אותו האדם לפני "שפגעו בי", ואני בדיוק אותו אייל אחרי ש"נפגעתי" – אבל יש לי שאלה: אז למה אנחנו כן נפגעים כשמישהו זורק לנו מילה לא במקום? פשוט: יש לנו תמונה מסוימת של מי שאנחנו, אנחנו חושבים שאנחנו משהו מסוים לפי דעתנו, אנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו בדרגה מסוימת או ברמה מסוימת – ואז בא מישהו וזורק לנו מילה שנוגדת את הרמה שאנחנו חושבים שאנחנו נמצאים בה, מה שיוצר לנו סתירה בין מי שאנחנו חושבים שאנחנו לבין מה שאותו האדם שמולנו חושב שאנחנו, והסתירה הזאת גורמת לנו להיפגע.

האדם הוא לא מה שהוא חושב – ולא מה שאחרים חושבים עליו,

אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו.

אז ממה בפעול אנחנו נפגעים? מזה שמישהו חיצוני לא חושב שאנחנו מי שאנחנו חושבים שאנחנו. קלטתם?

שוב: אנחנו נפגעים מזה שמישהו חיצוני לנו – לא חושב שאנחנו מי או מה שאנחנו חושבים שאנחנו. זה ממש עצוב שאנחנו נפגעים כי בפועל למה באמת אכפת לנו מה חושבים עלינו? האם אני צריך ממישהו אישור על מי או על מה שאני? נגיד שיש מישהו שהוא יודע או אפילו חושב שהוא נראה טוב, זה ישנה אצלו משהו אם מישהו יגיד עליו שהוא מכוער? זה יזיז בו משהו? זה יהפוך אותו למכוער? אם אני יודע שאני חכם ומישהו יקרא לי טיפש – זה יהפוך אותי לטיפש? זה יוריד לי מהחכמה? ממש לא, ולכן אין לנו שום סיבה להיפגע משום דבר שאנשים חיצוניים אומרים עלינו. פה חייבת להיכנס נקודה מאוד חשובה: אסור לנו להשוות את עצמנו לאנשים אחרים אלא אם כן שמנו לעצמנו מטרה להגיע לרמה שלהם, כי אם בעיני אני נחשב לאדם חכם ואני באותו הרגע משווה את עצמי ולא כמטרה למישהו שנחשב כביכול להרבה יותר חכם ממני – אוטומטית זה יוריד לי מהביטחון העצמי. אני צריך להבין שאני חכם איך שאני בלי שום קשר למה שקורה סביבי. תמיד יהיו מסביבי אנשים יותר חכמים ממני, יותר יפים ממני, יותר גבוהים ממני וכדומה – זה מה שיפה בעולם, ולכן אסור לי להשוות את עצמי לחכמים ממני כי זה יוריד לי מהביטחון העצמי, ואסור לי להשוות את עצמי לטיפשים ממני כי זה יגרום לי לשאננות ולגאווה. אם אני בטוח במה שאני אומר ואני יודע בוודאות שלאחר בדיקה מה שאני אומר הוא הדבר הנכון - אין צורך להרים את הקול. מי שמרים את הקול כנראה שהטענה שלו חלשה מאוד. ביטחון עצמי זה לדעת שאתה חזק, לדעת שאתה יציב, לדעת שאתה חכם, לדעת שאתה מסוגל להשיג כל דבר בחיים - מבלי שהאנשים שמסביבך ישימו לב למה שאתם עושה כי אנשים מתוגמלים בציבור על מה שהם התאמנו בחדרי חדרים.

הביטחון העצמי מגיע בשקט ועושה מסביבו הרבה רעש,

חוסר ביטחון העצמי מגיע עם הרבה מאוד רעש – אבל שום דבר לא יוצא ממנו.

אני לא צריך את האישור של הסביבה לשום דבר. שימו לב טוב כי רובנו פועלים ההיפך: אנחנו מחפשים את האישור של הסביבה שלנו לזה שאנחנו חכמים, חזקים ומוצלחים, והאישור של הסביבה – זה כביכול מה שבונה אצלנו את הביטחון העצמי, רק שהבעיה בזה היא שכשאותם אנשים יפסיקו להצדיק את המעשים שלנו, יפסיקו להגיד לנו שאנחנו חכמים ויפסיקו למחוא לנו כפיים על כל צעד שאנחנו עושים - הביטחון העצמי שלנו ירד. לקבל ביטחון עצמי בדרך הזאת, זה להניח את עצמנו במצב שכשהאנשים האלו נמצאים מסביבנו ומאשרים את הפעולות שלנו - יש לנו ביטחון עצמי, וכשהם הולכים - הביטחון הולך ביחד איתם. עלינו לדעת – וזה משהו שאפשר ללמוד - איך להקשיב למה שאנשים אומרים לנו ועלינו, ואנחנו חייבים לדעת איך לסנן בדיוק את מה שאנחנו צריכים לשמוע שיעזור לנו לשפר את עצמנו ולהתקדם בחיים, כי בדרך כלל אנשים שמעירים לאנשים אחרים על תקן קבוע, לא מעירים להם כדי לעזור להם להשתפר, אלא הם מעירים להם כי משהו שהאדם השני עשה – מפריע להם. לדוגמא: נגיד ואדם מעיר לחברו על כך שהוא אדם לא מסודר. מהיכן ההערה מגיעה? במעל 95% מהמקרים ההערה לא מגיעה מכך שהוא רוצה לעזור לחברו להיות אדם יותר מסודר, אלא בגלל שהבלגן של חבר שלו מפריע לו והוא מעוניין שחבר שלו יסדר אותו. עלינו לזהות מי מעיר לנו לטובתנו ומי מעיר לנו לטובתו.

סליחה מראש, אבל אותי ממש לא מעניין אותי מה אנשים יגידו עלי, כי תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. שני יהודים = שלוש דעות.

לפני 500 שנה היה זוג אחד שהתחתן באיזו עיירה נידחת. לאחר החתונה, הם החליטו לחזור חזרה לכפר, לקחו את החמור שלהם והתחילו להתקדם לעבר הכפר. הכלה עם השמלה הלבנה, החתן לבוש עם החליפה – והחמור. לא יפה שהכלה תרכב עם השמלה על החמור, זה לא נראה טוב, אז הם החליטו שהחתן ירכב על החמור והכלה תלך לידם – והם התחילו להתקדם. במהלך הדרך הם נתקלו בקבוצה של אנשים, שעצרו לידם ושאלו את החתן: "תגיד, אין לך בושה? ככה אתם רוכב על החמור ונותן לאשתך ללכת ברגל? אתה לא מתבייש? ככה מתנהגים?". "וואלה נכון" – אמר החתן..."וואלה צודקים לגמרי"....מיד ירד מהחמור ואמר לכלה, בכבוד – תעלי על החמור אני אלך ברגל. הכלה עלתה על החמור, החתן מחזיק את החבל שקשור אל החמור והם ממשיכים בדרך. פתאום עוברת עוד קבוצה של אנשים, מסתכלים על החתן ואומרים לו: "מה זה?! מה אתה לא מתבייש? על היום הראשון של החתונה אתה נותן לכלה לרכב עם השמלה על חמור? מה יהיה מחר?". "וואלה וואלה צודקים" – אמר החתן – "תרדי תרדי מהר מהחמור – לא לעניין – תרדי". הכלה ירדה מיד מהחמור והחתן אמר: "זהו – אנחנו הולכים ברגל". ממשיכים להתקדם ברגל כשהחתן מחזיק את החבל של החמור והכלה לידו, ופתאום באה מולם עוד קבוצה של אנשים: "נו תראו – שני טמבלים – יש להם חמור והם הולכים ברגל". "נכון נכון" אמר החתן – ועלו שניהם על החמור. ממשיכים בדרך ועוברת עוד קבוצה של אנשים: "נו, תראה איזה אנשים! אין להם גבול! אין רחמים! חמור קטן ומסכן, בקושי הולך ושניהם יושבים עליו" – ההוא שמע את זה ואמר לכלה: "נכון הם צודקים, תרדי תרדי מהר" – ירדו ולקחו את החמור עליהם. עברו קבוצה של אנשים ואמרו: "נו תראו – שלושה חמורים".

חברים יקרים, מה שלא תעשו תמיד יהיה למישהו משהו להגיד, ואם תמיד תתייחסו לכל מה שאומרים עליכם – לא רק שאתם בחיים לא תצליחו להתקדם – אלא אתם גם תחיו חיים של אנשים אחרים, כי הרי הם אומרים לכם את דעתם האישית ואת מה שהם חושבים שצריך לעשות – ואם אתם עושים, משמע שאתם חיים לפי איך שהם חושבים שצריך לחיות.

הקב"ה מצווה בתורה: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

אם הקב"ה היה רוצה לספור את בני ישראל פשוטו כמשמעו, יש לו הרבה דרכים לצוות על כך: "תספרו את האנשים, תמנו את האנשים" וכדומה, אך בפירוש הקב"ה מצווה: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כל אחד מכם הוא חשוב בפני עצמו ועלינו בתור הסביבה צריכים להכיר בכך, לכבד ולשאת כל אחד מעם ישראל באשר הוא.

כל אחד ואחת מאיתנו זה עולם שלם. כולנו חלק מתזמורת מדהימה וכל אחד מאיתנו אמור לנגן בכלי שלו עם התווים שלו כדי שתהיה הרמוניה מושלמת, ולכן הקב"ה מצווה: "שְׂאוּ"(!), ולכן אנחנו אמורים להרגיש ראויים, חזקים, יפים, יציבים, איכותיים, חכמים ויהודים כפי שאנחנו. כל אחד בדרכו שלו ובלי שום קשר למה שהסביבה חושבת עליו.