שבענו בבוקר חסדך: למה דווקא מי שיש לו הכול ממורמר?

1. השמחה לא נמדדת במה שיש לך, אלא במה שאתה אומר עליו תודה. דניאל עם הכול היה ממורמר, ואיתן עם כלום היה שמח.
2. שבענו בבוקר חסדך, ונרננה ונשמחה בכל ימינו: השמחה של כל היום מתחילה בלהיות שבע בבוקר.
3. מי שמתלונן על מה שחסר לו, לא רק שימשיך להיות חסר לו, הוא גם יהיה עצוב כל החיים.
4. אתה לא יודע מה עבר האדם שמולך. החיוך שנראה לך צביעות יכול להיות הודאה טהורה על הכלום שנשאר לו.
5. מילה אחת של תודה כל בוקר היא ההבדל בין חיים של מרמור לחיים של שמחה.

תקשיבו לסיפור קשה מאוד. דניאל היה מסוג האנשים שכל מה שהם נוגעים בו הופך לזהב. הכול הולך לו חלק: בית גדול, אישה יפה, פרנסה במקום. בקיצור, שלמות. אבל הבן אדם ממורמר בלי סוף.

כל בוקר הוא היה מתעורר בלחץ, והשיא היה מגיע כשהוא היה יוצא מהדלת של הבית. פרצופים חמוצים לשכנים, קללות בכביש, תלונות על הקפה. בקיצור, מתמרמר על כל מה שרק אפשר. ואפילו כשאיתן, השכן המבוגר והנכה עם כיסא הגלגלים שגר לידו, היה מחייך אליו מבלי לדבר, הוא היה מתפוצץ עליו.

יום אחד, כשהוא יצא בלחץ מהבית, איתן עצר אותו בלובי והתחיל למלמל בשקט: "ת-ת-תו-תודה... י-י-יו-יום טוב". דניאל, עם חוסר הסבלנות שלו, קטע אותו ופלט: "אחי, אין לי זמן, ואני חייב להגיד לך משהו: על מה ולמי בדיוק אתה אומר תודה? עזוב אחי, אני חייב לעוף". הסתובב ויצא מהבניין.

כשדניאל חזר בערב, הוא נכנס למעלית, ולידו היה עוד שכן. שנייה לפני שהדלת של המעלית נסגרה, הוא ראה את איתן נכנס לבניין עם הכיסא שלו, ומלמל בעצבים: "אוף, עוד פעם זה?! אין לי כוח בשבילו! הבן אדם כלוא בכיסא גלגלים, וכל היום הוא אומר תודה כאילו הוא זכה בלוטו".

השכן שהיה לידו שמע את מה שהוא אמר, ואמר לו: "אתה חושב שאתה יודע הכול, נכון? תקשיב אחי, עד לפני עשר שנים איתן היה רופא מנתח מהטובים בעולם. הוא היה נשוי והיו לו שלושה ילדים. לפני עשר שנים הוא היה מעורב בפיגוע קטלני, וכל המשפחה שלו נרצחה במקום".

"תקשיב אחי", אמר השכן, "איתן נפצע קשה מאוד בצוואר, ובמשך מעל לתשע שנים אחרי הפיגוע הוא לא הצליח להוציא מילה אחת מהפה. רק בחודש האחרון, ואחרי מאות שעות של טיפולים קשים מאוד, הוא הצליח להוציא את המילה 'תודה' וקצת 'יום טוב'. ומהרגע שהוא הצליח להוציא את המילים האלו מהפה, כל בוקר הוא אומר תודה לקב"ה על זה שהוא חי, וכל אדם שהוא רואה ברחוב הוא משתדל לעצור ולהגיד לו 'יום טוב'. החיוך שלו זו לא צביעות. זה מאה אחוז הודאה טהורה על הכלום שנשאר לו בחיים".

"שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ". מתי נהיה שמחים? כשנהיה שבעים בבוקר.

כשאדם אומר בבוקר תודה על כל מה שיש לו, ומכניס את עצמו למצב שהוא כביכול "שבע" מכל הטוב שהקב"ה משפיע עליו, זה בן אדם שיהיה שמח כל החיים שלו. אבל מצד שני, אם אדם לא אומר תודה, או חס ושלום מתלונן על מה שהוא חושב שחסר לו, אז לא רק שיהיה חסר לו, אלא הוא יהיה עצוב כל החיים שלו.

דניאל היה עם הכול וממורמר, ואיתן היה עם כלום ושמח. ההבדל ביניהם לא היה במה שיש להם, אלא במילה אחת שאחד מהם אמר כל בוקר והשני לא. תגידו תודה על מה שיש לכם כל יום, ובעזרת השם, ונשמחה בכל ימינו.