שתי אופציות להשתנות בחיים - עשר המכות

מכירים את זה שאתם צועקים לקב"ה ואומרים לו: "תוציא אותי רק מהמינוס הזה!", "רק תיקח את הכאב הזה ממני!", "רק תעזור לי למצוא זיווג נורמלי!" – והקב"ה לא באמת עונה לכם?

יש מצב יותר גרוע...שאתם צועקים לקב"ה ומבקשים ממנו משהו – ולא רק שהוא לא עונה לכם - אלא פתאום המינוס שלכם גדל, הזיווג שהוא שלח זה ממש לא מה שביקשתם – והחיים שלכם - רק הולכים ומתדרדרים...

אז בואו תקשיבו ללמה זה קורה, ואיך אתם יכולים לפתור את זה – ואני מזהיר מראש: הקב"ה בוחן כליות ולב - ואלו שמשקרים לעצמם ולא באמת מוכנים לעשות הכל כדי לפתור את זה – כלום לא יעזור להם.

אז על עשר המכות - שמעתם? אין לי ספק, אבל מצד שני – גם אין לי ספק שאתם לא מכירים את הסוד העצום שיש בהן – כי הפיתרון לכל הבעיות שיש לכם בחיים - נמצא שם...

מתחילים: "וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה"!

לכל אדם שבאמת רוצה לעשות שינוי משמעותי בחיים שלו - יש רק שתי אופציות: או מתוך בחריה – או מתוך טרגדיה.

במילים אחרות - או לבחור עכשיו להשתנות – ופשוט לעשות את זה, או לחכות לטרגדיה שתגיע – והיא תגיע – ואז בעל כורחו לקום ולשנות, וצערי – ויותר מ-95% ממי שמקשיב לי עכשיו – יחכה לטרגדיה, בדיוק כמו שהיה עם פרעה, ונתחיל עם המכה הראשונה: דם.

זה הרגע הראשון שבו משהו בסיסי בחיים שלנו מתחיל “להתקלקל”. התפילה כבר לא משהו, כבר לא בא לנו ללכת לעבודה - או שהזוגיות עולה על שירטון קטן. בקיצור - אי נוחות. דם במקום מים. החיים סוג של "ממשיכים לזרום" - ורוב האנשים מנפנפים את זה ואומרים לעצמם: “תקופה”, “עייפות”, “יעבור”, ואז באה המכה השניה: צפרדע.

זה כשהבעיה "הקטנה" שיש לכם בחיים - כבר קופצת לכם לתוך פרצוף. המחשבות שלא משחררות, חוסר שקט - משהו לא נותן לכם לישון טוב בלילה. זה עדיין לא כואב באמת, אבל מציק – בדיוק כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר - הַעְתִּירוּ אֶל ה' - וְיָסֵר הַצְּפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי", אבל עדיין – רוב האנשים בדיוק כמו פרעה: לא מתכוונים להשתנות, מדחיקים, בורחים למסכים – ובסוף לומדים לחיות עם הרעש, ואז מגיעה המכה השלישית: כינים.

זה השלב שהדברים הקטנים מתחילים לאכול אתכם מבפנים. עצבים, חוסר סבלנות, כעסים, ביקורת עצמית. זו ממש לא טרגדיה - אבל כן זה אוכל אתכם יום יום – ורוב האנשים – עדיין לא שואלים שאלות. למה שישאלו? הם עדיין "מתפקדים", ואז מגיעה המכה הרביעית: ערוב.

הכאוס כבר נכנס עמוק הביתה. עבודה, זוגיות, ילדים, בריאות - הכול מתערבב. מתחילים להרגיש חוסר שליטה, אין שקט ואין סדר. שום דבר לא זורם.

זה השלב שהרבה אנשים מרגישים את חוסר השליטה – וגם כאן מצד אחד הם מתחננים: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה...רַק הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי אֶל ה' - וְיָסֵר הֶעָרוֹב..." – אבל מצד שני – לא עושים שום דבר כדי להשתנות, ועדיין משקרים לעצמם ש"עוד קצת מאמץ - והכל יסתדר", והנה המכה החמישית: דבר.

הפרנסה כבר נפגעת, יש פגיעה בביטחון העצמי – "אולי משהו דפוק בי", היציבות כבר לא יציבה – וההרגשה שמשהו גרוע קורה – כבר מורגשת חזק. העסק נתקע, המנהל החדש שונא מתנכל – ואפילו הגוף מתחיל לאותת: עייפות כרונית, פחדים וחרדות. הפחד כבר כאן - אבל עדיין אותו אחד ממשיך לשקר לעצמו שיהיה בסדר, ולמרות שהוא רואה שדברים מתחילים להתפרק – הוא ממשיך בדיוק באותה הדרך שסלולה לאבדון. “נסתדר”, “נמצא פתרון”, “לא כזה נורא" – והופ! אנחנו במכה השישית: שחין.

פה? הכאב כבר יוצא החוצה. דלקות, מחלות, התקפי חרדה, קריסה רגשית. זה כבר שלב שכבר אי אפשר להסתיר, כל מי שרואה אתכם - אומר לכם שאתם לא נראים טוב, ועדיין – אתם שואלים את עצמכם "למה זה קורה לי?" - במקום לשאול "מה אני צריך לשנות?" – ומבלי שאתם שמים לב – אנחנו במכה השביעית: ברד.

זה השלב שהנזקים כבר כבדים. החלטות שלקחתם מתפוצצות לכם בפרצוף, מערכת היחסים שלכם כבר צריכה החייאה, וכל יום אתם מקבלים שיחה מהבנק על המינוס – ואנשים לא מבינים שזה כבר לא סימן – זו אזהרה חמורה שהחיים שלכם עומדים להתפרק, אנשים כן מתחילים להודות שהם טועים: "חָטָאתִי הַפָּעַם...הַעְתִּירוּ אֶל ה'..." – בדיוק כמו פרעה – אבל עדיין הם לא מחפשים לפתור את זה מהשורש כמו שצריך, אלא הם עדיין עסוקים בלנסות לכבות שריפות, ותוך כדי - הם כבר בתוך המכה השמינית: ארבה.

הכלום שכן נשאר – גם אותו מתחילים לאבד. אנרגיה ברצפה, שמחת החיים מתה – וגם האמונה הקטנה והמסכנה שיש סיכוי שנצא מזה – כבר לא קיימת.

הייאוש מתחיל להשתלט חזק, ואנשים מתחילים לעכל את גודל הבלאגן שיש להם בחיים – והם אפילו צועקים חזק: "וְעַתָּה שָׂא־נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפָּעַם - וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם - וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת־הַמָּוֶת הַזֶּה". תוריד מעלי רק את הבעיה הזאת – וזהו, אבל גם כאן הם לא עושים שום דבר - והם לא באמת מתכוונים להשתנות – וזה מה שמוביל אותם ישירות אל המכה הבאה: חושך.

זו הנקודה הכי מפחידה ולא בגלל שהיא כואבת - אלא כי הבן אדם מתחיל להרגיש שהוא כלום. אין לו תכלית, אין לו משמעות לחיים – והוא לא באמת מוצא סיבה מספיק טובה לחיות.

הוא נושם - אבל אין לו באמת חיים. הוא לא רואה איך הוא מצליח לצאת מהצרות, אין לו כיוון אמיתי - והדיכאון מתחיל להשפיע עליו חזק.

זה השלב שהרבה אנשים חושבים שזה "הסוף" - אבל זה עדיין לא, כי אמרנו שלכל בן אדם יש שתי אופציות להשתנות בחיים: או מתוך בחירה – או מתוך טרגדיה, ולאלו שבחרו לחכות ולאהשתנו מתוך בחירה - מגיעה המכה האחרונה: מכת בכורות. הטרגדיה הקשה.

"וַיָּקׇם פַּרְעֹה לַיְלָה...וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה".

משהו באמת יקר - נלקח. חס ושלום - אדם, בריאות, משפחה, חירות, זהות, אופי. משהו נשבר בחיים שלו לגמרי - ופה - כבר אי אפשר להתווכח. זה הרגע שבן אדם מגיע למצב שבאמת נמאס לו מזה שנמאס לו – והוא סוף סוף מתעורר על החיים שלו, אבל לא מתוך זה שהוא בחר - אלא מתוך שבר קשה מאוד שהיה אפשר למנוע - אם הוא רק היה מקשיב למכות הקודמות.

"מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ..."!

"אההה, אתה מתעלם ממני במכה הראשונה, השניה, השלישית והחמישית? אז אל תתלונן כשאתה מגיע למצב של: "וַיָּקׇם פַּרְעֹה לַיְלָה...וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה", ואני אומר לכם - וגם שואל על הדרך: החיים שלכם אמורים לזרום, הפרנסה שלכם צריכה על מי מנוחות – והזוגיות שלכם צריכה להיות מושלמת – כי הקב"ה לא שם אתכם כאן לענות אתכם, אבל מצד שני - אתם רואים בעיניים שלכם שהחיים שלכם לא זורמים, הפרנסה שלכם דחוקה מאוד, המינוס חוגג – ולמה שיש לכם בבית – אי אפשר לקרוא זוגיות. בקיצור - אתם מקבלים את המכות בדיוק לפי הספר – ועדיין לא מתעוררים ומחכים שתגיע הטרגדיה. למה? למה לחכות לטרגדיה?

בסדר אני מבין. מכה ראשונה, שניה – ואולי גם שלישית – מרגישים שעדיין אפשר לתקן ובן אדם עדיין מנסה, אבל מכה שביעית, שמינית ותשיעית – חלאס! תרימו ידיים, תגידו "טעיתי", תפסו לכם מישהו שיעזור לכם לשנות את דרך החיים שלכם - כי בוודאות היא לא נכונה, ותבחרו לעשות שינוי. אל תהיו פרעה ותחכו לטרגדיה – כי לצערי - היא בדרך.