מהלך החיים שלך: קודם קופצים למים, אחר כך הים נקרע

1. כל אחד נברא עם ברכה וכישרון ייחודיים, והתפקיד שלך הוא למצוא אותם ולהוציא אותם לעולם.
2. הברכה של "ברך אברכך" מגיעה רק אחרי "לך לך": בלי לצאת מאזור הנוחות אין ברכה.
3. אחרי החושך והתהום מרחפת רוח אלוהים על פני המים - השפע מחכה מיד מעבר לערפל.
4. תינוק מפחד רק מרעש חזק ומנפילה; את כל שאר הפחדים המצאנו לעצמנו, והם מתממשים כשנותנים להם מקום.
5. "כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל": העשייה קודמת ללמידה, והים נקרע רק אחרי שנחשון קפץ.

הקב"ה נתן לנו דרך ברורה להצליח בכל דבר בחיים, והיא מתחילה בפסוק אחד חזק מאוד. תפסו ראש: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים - פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ...". "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים" - כל אחד נברא עם מתנה וכישרון ייחודי משלו. "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" - אנחנו צריכים למצוא מה הברכה ומה הכישרון שהקב"ה נתן לנו, ולהוציא אותם החוצה לעולם.

אבל יש כאן בעיה קטנה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם - לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ", ורק אחר כך: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם". כדי שהקב"ה יברך אותנו במה שאנחנו עושים, אנחנו חייבים לצאת מאזור הנוחות - "לך לך מארצך". בלי לצאת מאזור הנוחות לא תהיה לנו ברכה בחיים. אבל שימו לב לעוד מוקש.

אנחנו מפחדים לעשות את הצעד הראשון, כי ישר יש מחשבות של: "מה יהיה? זה בכלל מתאים לי? ומה יקרה אם אני לא אצליח?". אז תקשיבו טוב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם - וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". נכון שיש חושך, נכון שיש מצב שיהיו תהומות וניפול בדרך, ונכון שהלא נודע מפחיד. אבל מה יש אחרי החושך ואחרי התהום? "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - הקב"ה מחכה לנו שם, ולא סתם מחכה, אלא "על פני המים". מים זה שפע. הקב"ה מחכה לנו מיד אחרי החושך עם כל השפע שצריך להגיע אלינו.

אבל לא כולם זוכים לזה, כי שימו לב מה כתוב בפסוק: "וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק - וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים". אל תהיו כמו כל העם שעומדים מרחוק ורק מדברים. תהיו כמו משה רבינו, שסמך על הקב"ה מבלי לדעת מה יש בערפל, ותלכו אל הערפל - כי שם נמצא הקב"ה ושם נמצא השפע. אבל מה עם הפחד?

קחו עצה קטנה: אל תחשבו על הפחד בכלל. כשהוא נכנס לכם לראש, פשוט תיכנסו לפעולה ותעשו את מה שרציתם לעשות מההתחלה. כי אם לא, אתם בידיים שלכם הורסים לעצמכם את החיים וגורמים לפחד להתממש בפועל: "חרדת אדם יתן מוקש", "וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי". אנחנו חייבים להפנים שכשתינוק נולד, הוא מפחד רק משני דברים: רעש חזק ונפילה. את כל שאר הפחדים אנחנו ממציאים לעצמנו בדרך. הכל דמיונות.

תבינו, אחים ואחיות שלי יקרים, יש לנו את כל הכוחות ואת כל היכולות, והקב"ה מגבה אותנו: "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ - אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". אני נמצא מאחוריך בכל מה שתעשה - אבל תעשה, כי העשייה צריכה לבוא קודם. שימו לב טוב לפסוק: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". אנחנו חושבים שקודם כל צריכים ללמוד, ורק אחר כך נצליח. אבל הפסוק אומר את ההפך הגמור: "כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ - וְאָז תַּשְׂכִּיל". במילים אחרות: קודם כל נעשה, אחר כך נשמע, ורק אחר כך נראה את ההצלחה. הלמידה שלנו צריכה לבוא תוך כדי העשייה.

אבל יש עוד נקודה אחת קטנה שבלעדיה אין לנו סיכוי בכלל. תקשיבו לפסוק: "וְאַתָּה - הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ...". אנחנו רוצים קריעת ים סוף פרטית לחיים שלנו, שינוי טוטאלי. אבל מתי הוא יגיע? תקשיבו טוב למה שכתוב: "כיון שעמדו שבטים על הים, ומתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה" - במילים אחרות, כל העדר מדבר על החוף ואף אחד לא עושה. וממשיך הכתוב ואומר: "קפץ נחשון בן עמינדב - ועליו הכתוב אומר: הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", ומיד אחר כך אמר הקב"ה למשה: "וְאַתָּה - הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ...".

תבינו, חברים: בלי הקרבה משמעותית כאן ועכשיו, בחיים לא נצליח. בלי סיכון גדול לא תהיה הצלחה גדולה. כדי שתהיה לנו קריעת ים סוף פרטית בחיים שלנו, שתוביל אותנו לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים לחיות, אנחנו חייבים לקפוץ למים עכשיו, וזה לא משנה מה המצב הנוכחי שלנו בחיים. רק אחרי שנחשון בן עמינדב קפץ למים מבלי לדעת מה יהיה, והוא נחנק והגיעו מים עד נפש - רק אז הקב"ה אמר למשה: "וְאַתָּה - הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ...".

אז אחים ואחיות שלי יקרים, אין אחד מאיתנו שלא רוצה ישועה משמעותית בחיים שלו. אין אחד שלא רוצה להשתחרר ממינוסים, להשתחרר מעבדות, לחיות חיים מלאים באמונה, מלאים בביטחון, ולממש את התכלית שלו בעולם. אבל בשביל זה אנחנו צריכים שהקב"ה יקרע לנו את הים, ואם אנחנו רוצים שהקב"ה יקרע בשבילנו את הים וישנה לנו את המציאות מקצה לקצה, אנחנו חייבים לקפוץ למים. כי בינינו, האופציה השנייה היא לחזור חזרה למצרים, לחיים הריקים והקשים, ולהישאר עבדים עד סוף החיים שלנו.

כשהקב"ה ברא אותנו, הוא ברא אותנו עם כוונה, וגם שרטט לנו דרך ברורה לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים וצריכים לחיות. הוא לא שם אותנו כאן והוציא אותנו מעבדות במצרים כדי שנהפוך להיות עבדים בישראל. אני לא חושב שיש מישהו בעולם הזה שנולד שכיר. כולנו נולדנו עצמאיים, רק שיש כאלו שהנוחות של שכיר מושכת אותם מאוד, וזה בדיוק מה שרבינו בחיי אומר בחובות הלבבות: "מתוקה שנת העובד". הנוחות מתוקה, אבל היא לא הייעוד שלך.

אז בדרך, תלמדו מיוסף הצדיק איך לשמור על אותנטיות, איך לא לפחד מכלום, ואיך לקחת איתכם את הקב"ה לכל מקום: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר - בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה". אני כלום, רק הקב"ה פועל כאן בעולם. ובכל זאת, תבינו, הכל תלוי בך: ה' צילך, ויש לך את כל הכוחות שצריך.

זה מהלך החיים שלך, ואלו השלבים שלו: לגלות את הברכה שקיבלת, לצאת מאזור הנוחות, ללכת אל הערפל בלי לחשוב על הפחד, לעשות לפני שאתה מרגיש מוכן, ולקפוץ למים לפני שהים נקרע. הקב"ה כבר עומד עם המטה ביד. הוא רק מחכה שמישהו יקפוץ - ושהמישהו הזה יהיה אתה.