למה אברהם התעקש לשלם כסף מלא? ליקוטי הלכות לפרשת חיי שרה

1. קדושה לא מוציאים מהחושך בחינם. אברהם שילם כסף מלא, ודווקא המחיר המלא הוא שהכניע את הקליפות.
2. הכסף בעצמו יכול להיות כלי לגילוי גדולת הבורא, כשהוא ביד של אדם שממונו קדוש.
3. את סתרי התורה לא קונים בכסף אלא בכיסופים, בשמירת הברית ובאהבה ושלום בין חברים.
4. כל התקרבות קטנה היא חסד נפלא, ובכל זאת תכלית הישועה עדיין רחוקה. שני הדברים נכונים יחד.
5. אברהם ראה את המקום מרחוק ומרים עמדה מרחוק. גם אתה רואה את ההבטחה שלך מרחוק, וזה בסדר.

שלושה לימודים מליקוטי הלכות של רבי נתן מברסלב, תלמידו של רבי נחמן, על פרשת חיי שרה. שלושתם עוסקים בשאלה אחת: איך מוציאים קדושה מתוך החושך, ומה המחיר שצריך לשלם בדרך.

א. בכסף מלא יתננה לי (בראשית כג, ט)

לא רצה אברהם אבינו ליקח מערת המכפלה במתנה מעפרון, כמו שכתוב "בכסף מלא יתננה לי". כי לגודל עוצם הקדושה שהיתה שם, וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקליפות מסבבין אותה מאד, ועל כן אצל עפרון היתה חושך אפילה כמובא. על כן לא היה באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחינם, כי אם בכסף מלא; כי אי אפשר להוציא ולהעלות הקדושה בחינם, בפרט קדושה גבוהה כזאת.

ועל כן נתן לו ארבע מאות שקל כסף, שהם מרמזין על ארבע מאות עלמין דכיסופין כמו שכתוב בזוהר הקדוש. היינו כי ממון של אברהם היה קדוש מאד ונתגלו בו כל הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא יתברך, שזהו בחינת ארבע מאות עלמין דכיסופין שבהם מתענגים הצדיקים, שהם בחינת כלל כל הגוונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהסתכל בהם. וזהו בחינת "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", ותרגומו "דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא", היינו שכל הסחורות והמשא ומתן שבכל המדינות הכל נעשה על ידי הכסף, כמו שכתוב "והכסף יענה את הכל", מחמת שבהכסף כלולים כל הגוונין עילאין שכלולים בארבע מאות עלמין דכיסופין, שהם בחינת ארבע מאות שקל כסף.

ובכח זה קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון, על ידי שגילה גדולת הבורא על ידי הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגוונין כנ"ל, שעל ידי זה נכנעו הקליפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם, כמו שכתוב "ויקם שדה עפרון" – תקומה היתה לו, כמו שפירש רש"י שם. והכל על ידי התגלות הגוונין שבכסף של אברהם. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגוונין, כי אחר כך כשבא הכסף לידו נתעלמו הגוונין שהם בחינת ארבע מאות עלמין דכיסופין.

(ליקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות מתנה ד, יא)

ב. ארבע מאות שקל כסף (בראשית כג, טז)

סתרי תורה שמשיגים הצדיקים זה בחינת ארבע מאות שקל כסף, בחינת "חי עלמין דכסופין דיירתין צדיקיא". על כן אי אפשר לזכות להם כי אם על ידי כיסופין דקדושה להשם יתברך, שזוכים להם על ידי שמירת הברית, שעל ידי זה דווקא זוכים לסתרי תורה, בחינת חי עלמין דכסופין הנ"ל. וכן צריכין להם אהבת חסד, היינו שיהיה אהבה ושלום גדול בין החברים, ואז זוכין להמשכת התורה.

(אוצר היראה, ספרים וחידושי תורה י; על פי ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות דם א, יב)

ג. ועשה חסד עם אדוני אברהם (בראשית כד, יב)

צריכים לידע שלפעמים כשהשם יתברך עוזר לו, שמתנוצץ לו איזה התנוצצות ורואה איזה התקרבות, אף על פי כן אל יטעה שכבר הוא סמוך וקרוב להשם יתברך ולהתורה ולהצדיקים. כי צריך לידע שכל מה שהוא מקורב ביותר עדיין הוא רחוק מאד מאד, כי לגדולתו אין חקר, ואי אפשר להסביר זאת היטב. אבל אף על פי כן צריך לידע שהישועה והחסד של כל התקרבות והתקרבות כל שהוא, הוא חסד נפלא, כי הוא התקרבות אמיתי וישועתו לנצח. אך אף על פי כן עדיין רחוק ממנו מאד תכלית ישועתו, וצריך עדיין להיות עומד ומצפה הרבה לישועתו יתברך, עדי יזכה להוושע בשלימות, לצאת ממה שהוא צריך לצאת ולהתקרב למה שהוא צריך להתקרב.

וזה בחינת מה שכתוב באברהם אבינו "וירא את המקום מרחוק", וכן "ותתצב אחותו מרחוק", ומובא שהסתכלו על הישועה מרחוק מאד. כי זה היה עיקר הנסיון של אברהם: שהשם יתברך הבטיח לו להרבות את זרעו וירשו את הארץ, ששם המקום הקדוש של בית המקדש, ואחר כך ציוהו לשחוט את יצחק, ואף על פי כן לא הרהר אחר מדותיו יתברך והלך בתומו לשוחטו. וביום השלישי כתיב "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק", שראה בעיניו את המקום שהוא הר המוריה, ששם עתידים זרעו לכל הגדולות והטובות ולהכיר את ה' יתברך, וראה המקום היטב היטב, כל התקוה הטובה שיזכו זרעו שם, אבל ראה אותו מרחוק מאד, כי אף על פי כן הלא עתה מוליך את יצחק לשחיטה.

וכן מרים התנבאה תחילה על משה שיושיע את ישראל, ואחר כך ראתה שמשליכין אותו למים, אשר באמת אמרו רבותינו ז"ל שעמד אביה וטפח על ראשה וכו', אבל היא הלכה "ותתצב מרחוק", כי היתה מצפה מרחוק שתתקיים נבואתה שראתה שיושיע את ישראל, אף על פי שמשליכין אותו עתה אל המים. וכן הוא בכל דור, בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, אשר אי אפשר לבאר.

ומי שמסתכל היטב יכול לראות בענין אברהם עצמו, כי גם אחר כך, שהושיעו השם יתברך וצוהו "אל תשלח ידך" וכו' וניצל יצחק, תיכף אחר כך היה מהרהר למצוא זווגו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואחר כך כשנתבשר שנולדה רבקה וראה גם ישועה זאת, אבל עדיין היא מרחוק מאד, כי היא בת יום אחד ויצחק כבר בן ל"ז שנה. ואחר כך בא לביתו ומצא שמתה אשתו הצדקת שרה אמנו, ולא היה לו מקום לקוברה כי אם בטורח גדול, שעזרו השם יתברך בנס נפלא להוציא מערת המכפלה מעפרון החתי. ואחר כך כשעזרו השם יתברך גם בזה, הוכרח להשתדל ולבקש הרבה הזווג של יצחק שתבא לביתו, כאשר האריכה התורה הקדושה בזה באריכות לספר כל אשר עבר בזה, כי היו צריכים ניסים גדולים ונוראים מאד לזה, להוציא את רבקה מבית בתואל ולבן להביאה ליצחק, להעמיד תולדות שיצאו עדת ישראל בעולם. וכן כל מה שעבר אחר כך על יצחק, שהיתה אשתו עקרה וכו', ובפרט מה שעבר על יעקב יותר מכולם וכו' וכו', ובכל פעם עזרם השם יתברך הרבה.

(ליקוטי הלכות)

מה לוקחים מזה הביתה

שלושת הלימודים האלה מספרים סיפור אחד. קדושה לא יוצאת מהחושך בחינם – אברהם שילם כסף מלא, ודווקא הכסף שלו, שהיה מלא בגדולת הבורא, הוא שהכניע את הקליפות. ואת מה שיקר באמת, סתרי התורה, לא קונים בכסף אלא בכיסופים, בשמירת הברית ובאהבה ושלום בין החברים. ובדרך לשם, גם כשמגיעה ישועה, היא עדיין נראית מרחוק: אברהם ראה את המקום מרחוק, מרים עמדה מרחוק, וכל אחד מאיתנו רואה את ההבטחה שלו מרחוק, בזמן שביד יש עדיין נסיון.

זה כל העניין: לא להתבלבל ולחשוב שכבר הגעת, ולא להתייאש ולחשוב שלא תגיע. לשלם את המחיר המלא, לשמוח על כל התקרבות קטנה כעל חסד נפלא, ולהמשיך לעמוד ולצפות. ככה הלך אברהם, וככה הלכו אחריו יצחק ויעקב, ובכל פעם עזרם השם יתברך הרבה.