כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל: למה קודם יוצאים לדרך ורק אחר כך לומדים?

1. כדי שהקב"ה יקרע לך את הים, אתה קודם כל חייב לקפוץ למים – האופציה השנייה היא לחזור למצרים.
2. רוב ההזדמנויות שפספסת בחיים נפלו על "לא הרגשתי מוכן" ו"לא הייתי בטוח שזה יעבוד".
3. אי אפשר ללמוד שחייה מחוץ למים: קודם קופצים, ורק אחר כך לומדים לשחות.
4. "כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך" – הקב"ה איתך בכל מה שתעשה, אבל רק אם אתה בתנועה.
5. הפסוק הופך את הסדר: "כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל" – קודם יוצאים לדרך, ואז מבינים.

אין חשק? פרנסה תקועה? חיים חסומים מכל הכיוונים? יש פסוק אחד שמוציא מכל הצרות האלו, אבל בתנאי אחד.

"לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל".

כמעט אין אחד שלא מרגיש תקוע בחיים שלו. אחד בפרנסה, אחת בזוגיות, השלישי עם הביזנס, והרביעי – כל מה שהוא מנסה פשוט לא הולך.

אין אחד מאיתנו שלא רוצה ישועה משמעותית בחיים שלו. אין אחד שלא רוצה להשתחרר ממינוסים, להשתחרר מעבדות ולהיות חופשי, לנהל לעצמו את החיים ואת הזמן, לחיות חיים מלאים באמונה ומלאים בביטחון עצמי – ובלי שאיזה בוס או ערימה של עבודה יחזיקו אותו באזיקים בידיים וברגליים.

כדי להשתחרר מהחיים הקשים האלו, אנחנו צריכים שהקב"ה ישנה לנו את המציאות מקצה לקצה. בקיצור – אנחנו צריכים שהקב"ה יקרע לנו את הים. ואם אנחנו רוצים שהקב"ה יקרע לנו את הים וישנה לנו את המציאות מקצה לקצה – אנחנו קודם כל חייבים לקפוץ למים. כי בינינו, האופציה השנייה היא להישאר על החוף ולחזור חזרה למצרים, לחיים הריקים והקשים, ולהישאר עבדים עד סוף החיים שלנו. ושימו לב איפה הבעיה.

אין בן אדם שלא מקבל אין סוף הזדמנויות ודרכים לשפר לעצמו את החיים בצורה משמעותית. אבל הבעיה מתחילה כשהבן אדם רוצה לראות את כל הדרך סלולה, ולהבין בדיוק מה הוא צריך לעשות – עוד לפני שהוא יצא לדרך. וזה בחיים לא יקרה!

אם בן אדם יבדוק טוב, הוא יגלה שהוא פספס אין סוף הזדמנויות בחיים שלו, רק בגלל שהוא "לא הרגיש מוכן", "לא הרגיש שלם", ו"לא היה בטוח שזה יעבוד במאה אחוז".

אחד כזה דומה למישהו שרוצה ללמוד שחייה, אבל הוא לא מוכן לקפוץ למים. הוא לא מוכן לצאת לדרך! "תראה לי שזה בטוח – ואז אני אחשוב על זה". אחד כזה יישאר קטן עם חיים קשים עד ליום האחרון שלו, כי הוא קודם כל מנסה לתקן את כל הטעויות ואת כל התקלות – עוד לפני שהוא יצא לדרך.

חברים, אי אפשר ללמוד שחייה מחוץ למים! קודם כל קופצים למים, ואחרי זה לומדים לשחות. יש מצב שנשתה מים בדרך? ברור. יש מצב שאולי ניחנק? בטח. יש מצב אפילו שנטבע? כמובן, חברים. אבל אם לא ניקח סיכונים משמעותיים בחיים שלנו, לא נקבל תוצאות משמעותיות. ויש עוד נקודה אחת קטנה, שבלעדיה אין לנו בכלל סיכוי להצליח בחיים. תקשיבו טוב לפסוקים.

"הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". "בכל אשר תלך"! הקב"ה אומר לך: אני נמצא מאחוריך בכל מה שתעשה – אבל קודם כל תתחיל ללכת. כי כדי שאני אהיה איתך, אתה קודם כל חייב להיות בתנועה.

ועכשיו שימו לב: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ... כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". "תצליח את דרכך"! כדי להצליח בחיים, אתה קודם כל חייב לצאת לדרך. בן אדם חושב שהוא קודם כל צריך להרגיש מוכן, אחר כך שכל הכוכבים יסתדרו במקום, וגם לראות שכל הדרך סלולה ובטוחה – ורק אחר כך לצאת. זה בחיים לא יקרה.

יותר מזה – אנחנו חושבים שאנחנו קודם כל צריכים ללמוד, ורק אחר כך נצליח. אבל הפסוק אומר את ההפך הגמור: "כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל". קודם כל תצא לדרך, ואחר כך תתקן את הטעויות. הדרך עצמה תלמד אותך את כל מה שאתה צריך לדעת. "כי אז תצליח את דרכך – ואז תשכיל".

אז זה התנאי האחד: תנועה. לא מוכנות, לא ביטחון של מאה אחוז, לא דרך סלולה – אלא הצעד הראשון למים. הקב"ה הולך איתך "בכל אשר תלך", אבל הוא לא יכול ללכת עם מי שעומד על החוף. אל תחכו לרגע המושלם, כי הוא לא יגיע. צאו לדרך כבר היום, תטעו בדרך, תתקנו בדרך – ובעזרת השם תראו הצלחות.