הקב"ה אמר לו "לך" ואז כעס עליו. מה זה מלמד על הכישלונות שלך?

1. הקב"ה ענה לבלעם במידת הדין "לך איתם", אבל את המלאך שלח במידת הרחמים: גם אחרי טעות עדיין אפשר לתקן.
2. המילה "כישלון" לא מופיעה בתנ"ך; המשמעות השלילית שאנחנו נותנים לה היא שעוצרת אותנו.
3. "צלע" בתהילים פירושה כישלון, והצלע נקראת "עזר כנגדו": הכישלון הוא קודם כל עזר.
4. כמו מכשיר כושר, ההתנגדות של הכישלון היא מה שבונה אותנו; "כנגדו" הוא רק כמו נגדך.
5. לשום סיטואציה אין משמעות מלבד זו שאתה נותן לה; אין כישלונות, יש רק למידת לקחים.

פרשת בלק. בלק שולח מלאכים לקרוא לבלעם כדי שיקלל את עם ישראל. בלעם שואל את הקב"ה מה לעשות, והקב"ה עונה: "לא תלך עמהם... כי ברוך הוא". זה עם קדוש. בלק לא מתייאש והוא שוב שולח שליחים אל בלעם, ושוב בלעם מתייעץ עם הקב"ה, רק שהפעם הקב"ה אומר לו: "וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם". הקב"ה אומר לו שאם האנשים באו לקרוא לך – לך איתם, ומיד אחר כך כתוב: "וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ...".

רגע... מצד אחד הקב"ה אומר לבלעם "לך איתם", ומצד שני "ויחר אף אלהים"? מה העניין? האם הקב"ה כביכול הכשיל את בלעם? תפסו ראש.

הקב"ה מתגלה בעולם בשני שמות: שם "אלוהים", שהוא שם מידת הדין, ושם "הוויה", שהוא שם מידת הרחמים.

שימו לב: בלעם כבר קיבל את התשובה מהקב"ה שאין לו עסק עם עם ישראל, "כי ברוך הוא", ובלעם העז כביכול לשאול פעם שנייה למרות שהוא כבר קיבל תשובה. ובפעם השנייה הקב"ה ענה לו במידת הדין: "לך איתם". למרות שמבחינת בלעם זה לא הצעד הנכון לעשות, הוא קם והלך איתם.

לפי עניות דעתי, לפי מידת הדין בלעם צריך להיענש, מכיוון שהקב"ה כבר אמר לו שהעם ברוך ואין לו עסק איתם. ובלעם מצדו לא אדם טיפש: אם העם היום ברוך, אין סיבה שמחר הוא יפסיק להיות ברוך, ולכן אין סיבה לשאול שוב אם הוא יכול ללכת לקלל אותם. אך בכל זאת בלעם שאל, ולכן לדעתי הוא צריך להיענש. אבל מה הקב"ה עשה?

"וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ". מי שולח את המלאך? שם הוויה – מידת הרחמים, ולא מידת הדין. למרות שהקב"ה על פי מידת הדין אמור להעניש את בלעם, הוא מתלבש כביכול במידת הרחמים ושולח את המלאך שלו כדי להפריע לאתון, ולא ישירות לבלעם. הקב"ה ברחמיו מנסה לשלוח לבלעם רמז דרך האתון, כדי כביכול לא להפעיל נגדו את מידת הדין, ומראה לו שהכישלון שהיה לו בכך שלא הקשיב לו בפעם הראשונה לא כזה נוראי, ועדיין אפשר לתקן. והמסר שאני מעוניין להעביר הוא שכישלון הוא ממש לא מה שכולנו חושבים.

מכאן אני מעוניין להציע לכם את זווית הראייה הנכונה על המילה "כישלון". מי שיבין את זה, החיים שלו בוודאות ישתנו לגמרי בכל מה שקשור לכישלונות. המילה "כישלון" לא מופיעה בתנ"ך בשום מקום, ולדעתי זוהי מילה שצריכה לרדת מהלקסיקון היומי שלנו, במיוחד מפני שאנחנו מפרשים אותה בצורה לא נכונה. היא אולי מופיעה בצורה אחרת, כמו שמופיע בספר ירמיה: "כשלו ונפלו...", אבל המילה "כישלון" כפי שהיא לא מופיעה בתנ"ך בשום מקום. המשמעות שאנחנו נותנים למילה כישלון גורמת לנו להפסיק לעשות ולהתקדם בחיים, כי אנחנו מאמינים שהמשמעות של המילה היא שלילית לחלוטין. ואת זה אנחנו עומדים לסתור.

כידוע, יש לנו בפירושים על התורה ארבעה רבדים שנכנסים לעומק הפירוש, שראשי התיבות שלהם הם "פרדס": פשט, רמז, דרש וסוד. הפירוש על המילה "כישלון" מובא על דרך הדרש, שהוא השלישי בעומקו ואחד לפני תורת הסוד: יש משמעות נוספת למילה "צלע". מה זה צלע? "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, וישן, וייקח אחת מצלעותיו", "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה...".

שימו לב: יש משמעות נוספת למילה "צלע", והיא "כישלון". מהיכן זה מוכח? בתהלים כתוב: "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ, נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ". מה הפירוש? "ובצלעי שמחו" – דוד המלך עליו השלום מדבר על האויבים שלו ואומר: כשנכשלתי, שמחו ונאספו, נאספו עלי. "ובצלעי שמחו" = בכישלון שלי הם שמחו.

ויש עוד פסוק בתהילים: "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד". "אני לצלע נכון" = אני תמיד מועד לכישלון. אדם תמיד מועד לכישלון וזה בלתי נמנע, אבל שימו לב שזה לא דבר שלילי. ואם כך, אפשר בקלות להגיד שכוונת הכתוב "ויבן ה' את הצלע" היא שהבורא הכין לאדם מראש את הדבר שבו הוא ייכשל – את האישה, כי מהצלע הוא יצר את האישה, והיא כביכול זאת שהכשילה אותו בפרי עץ הדעת. אבל מצד שני, כל כישלון הוא הזדמנות לפרוץ קדימה להצלחות חדשות, כי אדם יכול להתפתח ולפרוץ קדימה בחיים רק מתוך שני מצבים: טרגדיה או מוטיבציה.

אם אנחנו לא נעשה מהלך באופן יזום וניקח את האחריות על החיים שלנו, מתישהו החיים שלנו יסתובבו עלינו וינחיתו עלינו מכה שממנה לא תהיה לנו אופציה אחרת, אלא לקחת את האחריות על החיים שלנו. לקב"ה יש רצון שנצליח יותר ממה שאנחנו רוצים להצליח, ויש לו סוג של אינטרס, כמו שכתבנו במאמר הקודם. לכן אם אנחנו נרדמים בשמירה, בסוף תגיע אלינו איזו טרגדיה חס ושלום, או אפילו זריקת התעוררות שתנער אותנו מהתרדמת ותגרום לנו להתעורר.

אך שוב, שימו לב: אמרנו שהאישה זה הצלע, נכון? ואמרנו עוד שהפירוש של המילה "צלע" זה כישלון, נכון? מה אמר הבורא כשהוא ברא את האישה? "עזר כנגדו". זאת אומרת שהכישלון הוא "עזר כנגדו".

זה אומר שאנחנו יכולים לקחת את המשמעות של המילה כישלון לשני כיוונים: או ל"עזר" או ל"כנגדו". אם אנחנו בוחרים לקחת את הכישלון לעזר, הוא יעזור לנו, וירים אותנו, ויפתח לנו דלתות חדשות. אך אם אנחנו בוחרים לקחת את הכישלון ל"כנגדו", הוא יהיה שלילי, הוא יהיה נגדנו, וזה מה שיפיל אותנו. וזו בדיוק הבעיה של רוב האנשים: הם לוקחים את המילה כישלון רק לכיוון של "כנגדו", ולא לכיוון הנכון של "עזר".

ובקלות ניתן להוסיף שהמילה "עזר" באה לפני המילה "כנגדו". זאת אומרת שקודם כל המילה "כישלון" היא "עזר", ורק אחר כך באה האופציה של "כנגדו". ועוד ניתן להוסיף שהמילה "כנגדו" מתחילה באות "כ", והאות "כ" באה להגיד שזה כמו שזה נגדך, אבל זה לא באמת נגדך אלא לטובתך. בדיוק כמו שמכשיר כושר הוא כנגד הכוח שלנו והוא מתנגד לנו, אבל ההתנגדות הזאת היא שבונה לנו את השרירים, ואם זה לא היה כנגדנו לא היינו יכולים להיות בכושר.

על אותו המשקל – הכישלון. הוא אומנם "כנגדנו" כביכול, אך הוא הכרחי, כי הוא זה שבונה אותנו, והתנאי הוא שהדרך שלנו חייבת להיות מלאה במכשולים בדרך להצלחה. נחתום במשפט חשוב לחיים: אין לחיים שום משמעות אלא המשמעות שאנחנו נותנים להם. וכך גם לכל סיטואציה בחיים: אין לשום סיטואציה בחיים שום משמעות חוץ מהמשמעות שאנחנו נותנים לה.

ותזכרו: אין דבר כזה כישלונות. יש רק למידת לקחים.