המחלה שמכלה לך את החיים — ואתה לא מרגיש בה

1. תלונות, קיטורים והתבכיינות הן מחלה אחת בלבושים שונים, והיא הורסת בתים, זוגיות ועסקים.
2. אנחה שוברת חצי מגופו של אדם, ולפי רבי יוחנן את כולו – וגם את מי שיושב לידו.
3. דור המדבר לא הגיע לארץ ישראל כי מההתחלה הוא לא הפסיק להתלונן.
4. מי שמתלונן בעצם אומר שהוא לא מסכים עם מה שהקב"ה עושה – זו גאווה, ולפני שבר בא גאון.
5. התרופה היא להיות יהודי: לדעת להגיד תודה על הכל, כולל על הדברים הכי פשוטים.

הנושא הבא הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לחיים שלנו. מבחינתי זוהי מחלה. אחת המחלות הקשות שהורסת בתים, משפחות, ילדים, זוגיות, עסקים וכל מה שרק ניתן להעלות על הדעת. המחלה הזאת קטלנית, ולא רק שהיא הורסת את ההווה של האדם שחולה בה, אלא בוודאות גם את העתיד שלו. מה שמפחיד במחלה הזאת זה שהיא מגיעה בכל מיני לבושים: להתלונן, לקטר, להתבכיין, להתמרמר – ומכאן תמשיכו לבד.

אי אפשר לשבת ליד אדם שלא מפסיק להתלונן. זה פשוט בלתי נסבל. יותר מזה – אפילו אדם שרק נאנח, כמעט בלתי אפשרי להכיל אותו.

מובא במסכת ברכות דף נח: "אמר רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם, ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם". ויש לי חידוש: היא שוברת גם את האדם שיושב ליד זה שנאנח.

אתם לא מאמינים שתלונות והתבכיינות הן מחלות קטלניות? תסתכלו על אבות אבותינו שהיו במדבר – הם ההוכחה לזה. כי מה היה שם? בני ישראל היו עבדים במצרים ופרעה העביד אותם בפרך. הקב"ה נגלה למשה ודרכו עשה סדרה של ניסים, עשרת המכות, שבעזרתם הוא גרם לפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות. עד כאן אני בסדר, נכון? מעולה. מה הייתה התוכנית? יוצאים ממצרים ומתחילים לנוע לכיוון הארץ המובטחת. ומה הייתה הטרגדיה של הסיפור? הדור שיצא ממצרים מעולם לא הגיע לארץ ישראל. מדוע? כי מההתחלה הם לא הפסיקו להתלונן.

התלוננו על משה, על אהרון, על העבודה, על הדרך, על המשא, על הים, על המדבר, על מזג האוויר, על האוכל – בקיצור, על כל מה שרק היה אפשר. עד שהקב"ה אמר, כביכול: "זהו! נמאס לי! הארץ המובטחת מבוטלת מבחינתכם" – מבחינת אותו הדור.

מה אנחנו לומדים מכאן? שתלונות מביאות עלינו צרות, ולא סתם צרות – את הצרות הכי קטלניות, שברוב הפעמים הורסות לנו את החיים, את ההווה ואת העתיד. ומה עוד אפשר ללמוד? שאפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו לא יכול לסבול יותר מדי תלונות.

כך כתוב בפרשת בהעלותך: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". בלי לחשוב פעמיים, כביכול, אומר הקב"ה: "יש תלונות – אני מביא אש!". הוא לא הביא מחלה שאולי יהיה אפשר להירפא ממנה. הוא הביא מיד אש.

תלונות מביאות צרות, ולא סתם צרות – את הצרות הכי קטלניות, שברוב הפעמים הורסות לנו את החיים עכשיו ואת העתיד אחר כך. אז מה התרופה? להיות יהודי. לדעת להודות. לדעת להגיד תודה על הכל: על הבית, על המשפחה, על האוכל, על השכנים, על בית הכנסת, על הגבאי, על הרב, על העבודה, על הבריאות ואפילו על החשמל. חברים, תודה על החשמל! תתארו לעצמכם שעכשיו סוגרים לכם את החשמל בבית, ואין לכם אור ואין מזגן לחודש הקרוב – איך תרגישו?

בנוסף לכל זה, קחו בחשבון שבן אדם שמתלונן צריך לבדוק את עצמו טוב – כנראה הוא מלא בגאווה. כי מי שמתלונן, זה אומר שהוא לא מסכים עם מה שהקב"ה עושה, והוא סובר שמגיע לו משהו אחר. אומר שלמה המלך במשלי: "לפני שבר גאון, ולפני כשלון גובה רוח".

אז לפני שאנחנו מתלוננים על משהו שאנחנו חושבים שחסר לנו או שמגיע לנו, נזכור היטב כמה דברים. אחד: הקב"ה לא סובל מתלוננים. שניים: תלונות הורסות לנו גם את ההווה וגם את העתיד. שלוש: בדרך כלל אחרי כל התגאות הרוח מגיעים כישלון ושבר.

התלונה לא משנה את המציאות, היא רק שורפת את מי שמתלונן ואת מי שיושב לידו. התודה, לעומתה, פותחת את הדרך לארץ המובטחת של כל אחד מאיתנו. שבעזרת השם נזכה להיות יהודים כמו שיהודים צריכים להיות – יהודים שיודעים להגיד תודה.