שיעור מספר 2 - עפ הרב אמנון יצחק - מידות ודרך ארץ

פרשת תרומה וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

רש"י זצ"ל אומר: ויקחו לי – הפירוש – לשמי.

"ויקחו לי תרומה" – הפירוש יקחו לשם השם. לא לשם כבוד ולא לשום סיבה אחרת – רק לשמו יתברך.

וכן כתוב: "ועשו לי מקדש". גם כאן הפירוש לשמי. ועשו לי מקדש – לי = לשמי, רק לשמו יתברך.

והנה, בכל המצוות כולן, לא כתוב בתורה שיהיה דווקא לשמה. לא כתוב. אלא אדרבה, חכמים ז"ל אומרים:

"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – יבוא לשמה".

זאת אומרת, שאם הם מלכתחילה כתבו חכמים "שלא לשמה" אזי זה הבסיס ומכאן אנו למדים שלא כתוב בשום מצוות התורה שיעשה אותן האדם לשמה.

אדם שלא עשה מצווה לשם שמיים, לשמו יתברך – אדם כזה כן קיים את המצווה, אומנם זו לא מצווה באיכות גבוהה כמו שהוא יכול לקיים – אבל הוא קיים את המצווה.

והתורה לא כותבת אלא רק בשתי המצוות האלה – "לי" = לשמי..."ויקחו לי" "ויעשו לי מקדש"...לי = לשמי.

כשאדם מגיע לעזור לאדם אחר בכל מעשה שהוא, אם יחפור הוא במעשיו כשהוא עוזר לחברו, יבחין שבזמן הטובה שהוא מטיב לחברו – יראה ויבין שהוא יכל לעשות את הטובה הזאת קטנה כגדולה – בצורה הרבה יותר שלמה ואיכותית.

מה הטעם שדווקא פה זה נאמר כך?

התשובה היא: אמנם בכל מעשה מצווה, שלא עושים לשמה, זה לא גורע בעצם החיוב של עשייתה.

אם אדם יודע שהוא לא יוכל לעשות מצווה עכשיו לשם שמיים נטו – שיש כללים לעשיית מצווה לשמה:

באהבה, בשמחה, ביראה, בזריזות....ישנם הרבה תנאים לקיום מצווה שתהיה לשמה.

אבל האם הוא יודע שהוא לא הולך לעשות מצווה לשמה לפי הכללים – האם הוא לא צריך לעשות מצווה?

לא. הוא חייב לעשות את המצווה בכל מקרה, אז זה לא גורע מעצם החיוב וחשיבות עשיית המצווה.

גם הדרגה של חשיבות המצווה לא נגרעת במאומה.

גם מצוות הנחת התפילין שאדם מניח בין אם לשמה או שלא לשמה – החשיבות של המצווה היא אותה חשיבות אך איכות עשיית המצווה היא שמשתנת מאדם לאדם, שכרו משתנה אך ערך המצווה לא משתנה.

אפילו לגבי מצוות אחרות שנעשות לשמה בתכלית – לא נגרעת חשיבות המצווה אם היא לא נעשית לשמה.

אבל בניין בית המקדש – כל התכלית שבו וכל הכוונה של בנייתו – זה כדי שתהיה שם השראה של השכינה,

שהשם ישרה את שכינתו במקום הזה – שם המצווה חייבת להיות לשמו בלבד!

שום סיבה אחרת.

לכן, כתוב "ועשו לי (לשמי) מקדש, ושכנתי בתוכם". אם עשו לי = לשמי מקדש – אז "ושכנתי בתוכם".

לכן שזה לא לשמה – אפילו שעצם הבנייה של המקדש נעשה כראוי וכמצווה, עם כל הדקדוק בפרטיו הקטנים והגדולים כמו שכתוב בהלכה, ולא גרעו מהערך כלום - אבל כדי שתשרה בו שכינה – צריך שתהיה בעצם הבניה מחשבה נכונה בשעת עשיית המשכן או המקדש לשמה כדי שתשרה בו השכינה.

זה מה שנאמר בשיר השירים:

" אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן "

אפריון זה המקדש והוא עשה אותו מעצי הלבנון, "עמודיו עשה כסף" "רפידתו זהב" – אבל מה עיקר המקדש?

עיקר המקדש הוא להיות השכינה שרויה בתוכו, זה מה שתוכו רצוף אהבה – זה העיקר – "תוכו רצוף אהבה".

שאהבת השם יתברך, שהיא רצופה בתוך לב בני ישראל בשעת הבניין – זה העיקר!

לא הכסף, לא הזהב ולא שום דבר אחר. זה העיקר.

"ועשו לי מקדש" = לשמי – עם כל הכוונות, עם כל האהבה – עם כל הלב.

והנה אחרי הפסוקים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית על עליו, וכן תעשו." (שמות כה:ח-ט) – נאמר איך עושים את המשכן – ואחר כך מתחילים עם הפרטים:

"ועשו ארון עצי שיטים" – אז צריך לעשות ארון שבו יהיו הלוחות, הארון צריך להיות מעצי שיטים.

פירש הרשב"ם: אף על פי שבצלאל עשה תחילה את המשכן לא לפי הסדר שנצטווה – ארון שולחן וכו ואחר כך נאמר לו לבנות את המשכן – הוא בנה קודם את המשכן ואחר כך את הארון והמשכן, אבל אומר הרשב"ם שאף על פי שהוא קודם בנה את המשכן ואחר כך את הכלים – ארון, מנורה ושולחן – ולמה הוא עשה כך:

כי היכן יכניס את הארון והשולחן כל זמן שאין משכן עשוי – אבל מה היה הציווי? הצווי היה קודם לפרש את עשיית הארון והשולחן, למה?

שבשביל הארון שבשביל שהלוחות יהיו מונחים בו – זה העיקר של "ועשו לי מקדש", לכן הוצרך לעשות משכן – כל זה כדי שיהיה אפשר להכניס למשכן את הארון – אבל מה העיקר המשכן? זה ארון העדות – שבשביל זה משרה הקדוש ברוך הוא את שכינתו – לומר לך שכל עיקרו של המקדש שזה השראת השכינה, תלוי בתורה, הרי מה יש בארון – לוחות העדות = התורה הקדושה, שאם אין תורה, אין מקדש.

זה מה שכתוב בעשיית הארון – "ועשו ארון". זה כתוב בלשון רבים – "ועשו ארון", כמו שכתוב במקדש – "ועשו לי מקדש" – בשניהם כתוב בלשון רבים. אבל בכלים לא כתוב בלשון רבים, כתוב בלשון יחיד – "ועשית מנורת זהב טהור" "ועשית שולחן" – לשון יחיד.

וכך גם דייק הרמב"ן – זה לשונו – "ועשו ארון" – ייתכן שירמוז שיהיו כל בני ישראל משתתפין בעשיית הארון, בעבור שהוא קדוש משכני עליון – ושם שורה השכינה, ושיזכו כולם מישראל בתורה.

וכך כתוב גם במדרש: "מפני מה בכל הכלים כתוב "ועשית" ובארון כתוב "ועשו ארון"?

אמר הקדוש ברוך הוא "יבואו הכל ויתעסקו בארון, שיזכו לתורה והיות שותפים בה,

ופירש הרמב"ן "שהעסק הוא שיתנדב כל אחד כלי זהב לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט" אבל שלא יהיה אחד שלא יהיה שותף בארון – אם בכסף, אם במאמץ או אם בעזרה וכו.

אמרו חכמים ז"ל – בית המקדש של למטה, מכוון כנגד בית המקדש של למעלה, ומבית המקדש של למעלה, יורד שפע קדושה לבית המקדש של למטה.

ירושלים.

למה נאמר ירושלים?

מלשון שניים. להבדיל אלף אלפי הבדלות - כמו ידיים, רגליים, גרביים וכדומה.

ישנה ירושלים העליונה – כנגד ירושלים התחתונה.

אז בית המקדש של למטה – הוא מכוון כנגד בית המקדש של למעלה ומבית המקדש של למעלה, יורד שפע של קדושה לבית המקדש של למטה.

ככה זה גם האדם.

האדם נקרא עולם קטן.

כל מה שיש בעולם כולו – יש גם באדם.

בכל אדם ואדם נמצא גם כן מקום מקדש, אתם ידעתם שבכם יש מקדש?

נמצא באדם מקום מקדש - הוא מקום משכן המוח, היא הנשמה! ונשמת כל אחד ואחד מישראל – מכוונת כנגד הנשמה הכללית של עם ישראל, כי עם ישראל נקראים "קומה אחת" ואנחנו נקראים "אדם" ולאדם אין ריבוי.

אתם נקראים "אדם" אומר הקדוש ברוך הוא בפסוק, ואין אומות העולם נקראים "אדם".

ריבוי של איש = אישים, ריבוי של אנוש = אנשים, גבר = גברים, אדם = אין לו ריבוי. אין אדמים.

אתם "אדם" כי אתם כולכם ביחד – כל הנשמות של ישראל זו קומה אחת. אדם אחד ובגלל זה עם ישראל ערבים זה לזה וכל מעשה שאדם עושה בין אם עוזר ובין אם מקלקל – משפיע ישירות על כל אחד מישראל.

ישראל זה לב אחד וגם זה נרמז בפסוק "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם" – בכם – בכל אחד ואחד מכם.

עשו לי מקדש אצלכם – כל אחד ואחד מכם יעשה לי במוחו ובליבו מקדש – "ושכנתי בתוכם" – בכולם!

בתוכו לא נאמר – נאמר בתוכם! בכל אחד ואחד מכם.

אבל מה התנאי?

התנאי הוא "ועשו לי מקדש". לי. לי זה לשמי – לשמי מקדש.

שאדם יקדש את מוחו ואת לבבו לעשות שם משכן שכינה להשם יתברך בתוכו – אז ושכנתי בתוכם.

הקדוש ברוך הוא רוצה לבוא להיות עמנו, עם כל אחד ואחת מבני ישראל.

פעם שאלו מישהו: "איפה הקדוש ברוך הוא דר (נמצא)"?

אמרו לו "בכל מקום שמוכנים לקבל אותו"

אבל "מוכנים לקבל אותו" זה לא פחות מאורח מצוי.....בטח ובטח שלא פחות מאורח כבוד.

כשבא אורח מצוי מה כל אחד עושה? קצת סדר, מנקה בקטנה, שוטף כלים......

אבל מה קורה כשמגיע אורח כבוד? מלך?

כולם רצים, טורחים, מבריקים את הבית, קונים את האוכל הכי טוב שיש, מוציאים מהבוידם כלים יקרים וכו....

ראיתם כשהגיע הפפא (האפיפיור) לישראל – איזה הכנות עשו לכבודו – ניקו אפילו את החריצים במדרכות של בית לחם כאילו מי ישמע מי הגיע.........עבודה זרה הגיעה והממשלה ישר קפצה כמו קנגורו לכבוד, אבל אם יעבור שם אדם יהודי קדוש – מי יסתכל עליו? עוד יפגעו בו, ירקו עליו ויעליבו אותו.

אז זאת אומרת שבוודאי שם מגיע אדם חשוב לשבות בשבת בביתכם, אז אתם תעשו הכל כדי שהכל יראה טוב ויפה על הצד הטוב ביותר.

נו, ואם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו רוצה לבוא אליכם הביתה? מה אתם צריכים להכין בבית כדי שהוא יבוא?

אבל יבוא ויישאר אצלכם?

שתהיה קדושה וטהרה.

ואם בבית יש טלוויזיה, ויש אינטרנט, ויש את כל התועבות והבית מלא במוזיקה פסולה, וכשרות על הפנים ואין צניעות – איך יבוא? לאן יבוא?

הוא רוצה, הוא רוצה להיכנס ולהיות תמיד עם כל אחד ואחת מכם – הרי כתוב " פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי תמתי" - פתחי לי.....אומר הקדוש ברוך הוא – אני רוצה להיכנס ולהישאר בכל בית יהודי ולברך אתכם בכל מעשי ידיכם ובכל פעולה ופעולה שתעשו רק תזמינו אותי.......

אם אדם עשיר היה אומר לכם שהוא מעוניין לבוא אליכם הביתה לחופשות שלו והוא היה אומר לכם שתכינו לו חדר במיוחד בשבילו, לא משנה כמה עולים השיפוצים – הוא משלם עם ריבית, ואחרי שהוא יתארח אצלכם לכמה ימים הוא יעזוב וישאיר לכם טיפ גדול על האירוח – איזה הכנות הייתם עושים לכבודו? אוי אוי אוי.....אנשים היו משתוללים בהכנות, מלקקים את החריצים של הרצפה כדי שיהיה נקי ומצחצחים שיניים לפני שהוא נכנס אחרי הטיסה.............הייתם מכינים לו הכל טיפ טופ אפילו אם הוא יגיד שהוא יבוא פעם בשנה......

הקדוש ברוך אומר לך "אני רוצה לבוא!!!" – מה עשית לכבודו? איזה הכנות?

כלום...........ממש כלום!!!

מה ציפית – שהוא יבוא לראות אתך חדשות? האח הגדול? מה – לעשות אתך משחק בפלייסטיישן???????

אפילו לבן – לבן הרשע – שראה את דמשק אליעזר עם עשרה גמלים, מה זה התלהב, ישר דולרים בעיניים – אמר לעצמו "בטח זה הביא ערימת ג'ובות".....רץ אליו, חיבק אותו, נישק אותו ואמר לו "פינית הבית"....לכבודך....

הוצאתי הכל מהבית.....מה פינה? מעבודה זרה....

אין בבית כלום, הוציא את כל העבודה הזרה מהבית – השאיר בית ריק!

"הוצאתי הכל מהבית לכבודך, הוצאתי עבודה זרה", גירש את האלוהים, יש כסף עכשיו – הוציא את האלוהים....

"אלוהים צא החוצה"....החביא אותו במחסן.....

אז אם לבן הרשע, בשביל כמה ג'ובות מוכן לפנות את האלוהים שלו, אנחנו כדי לקבל את הקדוש ברוך הוא אלינו – לא מוכנים לפנות כמה שקלים? להוציא איזה מכשיר שניים????

מה, לא כדאי?

אם פעם אחת רק נתברך מהקדוש ברוך הוא, מה יהיה שכרינו?

אז נתבאר לנו שעיקר "ועשו לי מקדש", זה עבור התורה שמונחת בארון....

אם כן אז ככה גם בבית המקדש של האדם עצמו כך זה צריך להיות – כמו שאמרו חז"ל בפרקי אבות פרק ב' – "התקן עצמך ללמוד תורה", וכדי להכניס את התורה אליך פנימה – לארון הקודש שלך, בתוך הלב שלך ושעל זה נצטוות לבנות מקדש – על כן אתה צריך לתקן מקום לזה, ועל זה נאמר "התקן עצמך ללמוד תורה".

מה זה התקן עצמך? אז איך אדם מתקן ומכין את עצמו ללמוד תורה?

יש הקדמה לתורה – כמו שאמרו חכמים ז"ל במדרש:

"דרך ארץ קדמה לתורה"

מה זה דרך ארץ?

אלו הן המידות שיש בכל אחד ואחד מאתנו.......בכל אדם ואדם ישנן מידות: אהבה, אחווה, רחמים, כעס, ענווה וכו, אך באחד הכעס הוא שולט ומספיק שתזרוק עליו גפרור כבוי והוא ישר הוא נדלק, ויש אחד שהוא רחמן מידי והוא נותן ונותן עד שלא נשאר לו כלום – על כן נצטוונו לתיקון המידות – שהכל יהיה מתוקן והכל יהיה במידה הנכונה – לא פחות מידי ולא יותר מידי.......

אפילו בלי התורה, נתבע כל אדם, להתנהג בדרך ארץ שהם מידות טובות.

כל אדם!

אפילו תיקח גוי כפרי, רועה חזירים באיזה כפר נידח – הוא חייב להתנהג בדרך ארץ ובמידות טובות כי נברא בצלם אלוהים – ואם הוא לא ילך בדרך זו – עונשו חמור על דרך ארץ.

האדם מחויב בשכלו להתנהג בדרך ארץ שהקדוש ברוך הוא הטביע בשכלו של כל אדם ואדם והראיה על כך:

כשקין הרג את הבל אחיו, הוא נתבע על כך ונענש בזה שהאדמה לא תצמיח לו יבול והוא יהיה נע ונד בארץ -

"כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ:"

בעשרת הדיברות כתוב "לא תרצח" וקין יכל היה לומר לקדוש ברוך הוא: "מה אתה בא אלי בטענות?

עדיין לא קיבלנו את התורה ואין שום חוק או פסוק מפורש שאומר "לא תרצח"! על כן אין עלי כל תביעה."

אך הקדוש ברוך הוא הטביע בכל אדם ואדם מוסר בסיסי ודרך ארץ ועל כן האדם יטבע אם לא ילך בדרך זו גם אם הוא גוי או יהודי אפילו אם שומר תורה ומצוות!

כמו שמפורש בחכמים ז"ל בבבא קמא צב:

אבימלך המלך נתחייב במיתה על שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד. מה הוא עשה?

שואלים חכמים: "אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו, או על אשתו ואחותו שאולים אותו?

אברהם מגיע עם שרה – ומה הם שואלים? לא אכלתם? שתיתם? יש לכם איפה ללון?

אלו השאלות הנורמליות ששואלים אדם שבא מהדרך, זה לא כמו היום שהכל בנוחות – רכב, מזגן ומוזיקה....

פעם היו הולכים ימים על ימים עם חמורים וגמלים כדי להגיע ממקום למקום – אז אדם נורמלי עם דרך ארץ שואל על עסקי אכילה ושתיה – אך מה אבימלך שואל?

"מי זאת?" שואל אבימלך את אברהם. מה זה?? זו דרך ארץ? ככה מתנהגים?

על כך נתחייב אבימלך במיתה מכיוון שלא הייתה לו דרך ארץ!

ואכן הפילוסוף הנוכרי "אריסטו" עשה ספר נפלא שקוראים לו "ספר המידות" ובו הוא מדבר על עניין המידות דברים גבוהים שהשיג בשכלו ללא תורה!

כי בזה מחויב כל אדם בעל שכל!

מי שהוא שוטה, הוא פטור אך מי שלא – חייב בהלכות דרך ארץ בלי ללמוד! מעצמו הוא חייב להסיק איך להתנהג ואם לא – הוא חייב במיתה!

אז וודאי שישראל עוד יותר חמור מצבם כי להם נתנה התורה!

כתוב שאם אין דרך ארץ, אין תורה – ואם אין תורה אין דרך ארץ.

ישנם שתי דרכים לדרך ארץ:

1. יש דרך ארץ שהיא לפני התורה שזו הדרך ארץ שכולם מכירים בשכלם ודרך זו טבועה בכל אדם ואדם וכל העולם מבין. לדוגמת תור – כל אחד מבין שהאדם הראשון שהגיע הוא הראשון בתור, והשני מגיע הוא לאחריו וכן הלאה.

אדם אוכל עם פה סגור וכן על זו דרך הארץ – זה נקרא צלם אלוקים.

2. הדרך השנייה היא לאחר שאתה לומד תורה, יש דרך ארץ אחרת לגמרי ואלו כבר מעלות של היהודים.

אבל אנחנו מדברים על הדרך הראשונה שמחויב בה כל אדם, ואדם שלא הולך בדרך ארץ הראשונה – אינו יכול ללמוד תורה.

כך גם שנינו בפרקי אבות פרק ג' – "אם אין דרך ארץ, אין תורה" – כלומר שבלי קניין מידות טובות - אי אפשר לקנות תורה, כמו שכתב רבינו יונה בפרקי אבות וזה לשונו: "אם אין דרך ארץ, אין תורה" – רוצה לומר שאדם צריך לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאין בו מידות טובות.

מה פירוש "היא לא שוכנת"? מה, גם באדם שלומד תורה וזוכר בעל פה הכל?

מה פירוש אם אין לו מידות טובות היא לא שוכנת?

פירושו של דבר – אם יקרה איזה מקרה, והאדם שגדוש בתורה, פתאום עם כל התורה שיש בו ידבר בצורה בוטה, לא נעימה וגסה – אתה, עם כל התורה שיש בך, כולם מחזיקים ממך חכם וכולם לומדים ממך ומסתכלים עליך – פתאום אתה מתפרץ ככה – רק בגלל המידות הרעות שיש בך למרות כל התורה שבך.

התורה לא עידנה את אותו האדם, לא חינכה אותו כי מראש התורה התיישבה בו על מידות לא טובות!!!

כל הבסיס שהתורה אמורה לשבת עליו – רעוע!!!

אם תבנה בניין על בסיס רקוב – תצפה שהבניין ייפול!

המידות הרעות שבו לא קיבלו את התורה!!! זה הפירוש "היא לא שוכנת" כי ברגע שיצטרך או שיתפרץ – הוא משחרר אותה (את התורה) החוצה עם המידות הרעות.

וכן כתוב עוד שאדם צריך לתקן את עצמו במידות כדי שתשכון התורה עליו שכן התורה אינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות וזה כעניין שנאמר "נעשה ונשמע" כי מאחר שאין לו תיקון המידות תחילה ואינו ירא את השם – אומר הפסוק "למה זה מחיר ביד כסיל, לקנות חכמה ולב אין".

יש אדם שהוא מוכן לשלם מחיר כדי ללמוד תורה אבל הוא כסיל – הוא מלא בתאוות, אז "למה זה מחיר ביד כסיל ללמוד חוכמה" – מוכן לשלם כדי ללמוד אבל "ולב אין" – אין לה איפה לשכון כי כולו עמוס במידות מושחתות!!!

בסדר שאתה מוכן לשלם והכל אבל אין לתורה איפה לשכון!!! אם אין יראת השם היא אוצרו.

אם אין לך אוצר = מחסן – נקי, מפונה ממידות רעות שתוכל להכיל את התורה אז אין לה איפה לשכון.

"לב טהור ברא לי אלוהים" "וטהר ליבנו לעובדך באמת" – אם הלב לא טהור ממידות רעות – אז איך נוכל לעבוד את השם באמת? – המידות יטו אותנו לאן שהן רוצות.

אז לכן צריך שהאדם יהיה תקין במידותיו וכך אמרו חכמים ז"ל – במסכת יומא ד:

"ויקרא אל משה, וידבר"

למה הקדים קריאה לדיבור?

לימדה התורה – בשביל דרך ארץ.

שלא יאמר אדם לחברו אלא אם כן קרא לו לפני כן. זאת אומרת שאדם לא יתחיל לדבר עם חברו לפני שקרא לו קודם לכן. אל תפתיע אותו פתאום.

אם אתה מגיע לבית, תקיש בדלת לפני שאתה נכנס – לא להבהיל את השוהים בו.

לא מעירים אדם בבת אחת – מעירים בעדינות, לאט, זהירות – אתה עלול להבהיל אותו והוא לא יקום יותר.

ועוד אמרו חכמים: "ויקרא אל משה וידבר" – מכאן אמרו חכמים "שכל תלמיד חכם שאין בו דעת – נבלה טובה הימנו".

תלמיד חכם שאין בו דעת, הווה אומר דרך ארץ – נבלה טובה ממנו.

מתלמיד חכם שעבד כל החיים שלו – הוא הופך בין רגע בדרך ארץ אחת שהנבלה הסרוחה טובה ממנו!

ועל מי זה מדובר אפילו? על משה רבינו.

למה על משה רבינו? כתוב "ויקרא אל משה וידבר אליו מתוך האוהל" – "ויקרא" – קודם השם קרא לו, ואז "וידבר אליו". אבל אם היה נכנס משה לאוהל מועד שהוא הקים אותו בלי שיקרא לו השם – נבלה טובה ממנו!!!

ומה הוא עשה? עבר על דרך ארץ. מה אתה נכנס בלי שיקראו לך?

ועל מי מדובר – על אבי החכמה, אבי הנביאים, מי שהוציא את ישראל ממצרים, על ידו נעשו כמה וכמה ניסים במצרים ונוראות על ים סוף, עלה והוריד את התורה מן השמיים, הוא התעסק במלאכת המשכן – והוא לא נכנס עד שהשם קרא לו – שנאמר "ויקרא אל משה" – ואם לא – "נבלה טובה הימנו".

זאת אומרת היה לו חסרון דרך ארץ אם לא היה עושה כן, ועל זה אמרו חכמים – "מה הדמיון בין נבלה לבין זה?"

למה נבלה טובה הימנו?

פשוט – נבלת בהמה, אף על פי שהיא מסריחה – אבל היא לא גרמה לעצמה את זה, אז היא לא אשמה שהיא מסריחה, היא לא אשמה שהרגו אותה הרי היא לא הרגה את עצמה – אחרים הרגו אותה, אבל תמיד חכם שאין בו דרך ארץ – הוא מחלל שם שמיים בגלל שאין לו דרך ארץ ובני האדם נמאסים להתקרב אליו והוא אשם בנפשו – לכן מוטל עליו ועלינו לקנות מידות טובות בליבנו.

יש עוד משהו – נבלה עוד אפשר להנות ממנה – אפשר להאכיל אותה לחיות, אפשר להשתמש בעורה.....אבל בתלמיד חכם שאין בו דרך ארץ – אסור להנות ממנו, אסור ללמוד ממנו – לכן נבלה טובה ממנו!

תראו עד כמה התורה רוצה שנתקן את עצמנו במידות טובות לפני שאנחנו מגיעים לעסוק בתורה כדי שתתיישב בליבנו, כי הלב שלנו זה כמו המשכן והארון שבו צריכים אנו להכניס את לוחות הברית – וחייב האדם קודם להכין את המקום שיהיה פנוי ממידות רעות ושהמידות שלו יהיו טובות ושתוכל השכינה לשרות בתוכו – ולהישאר.

שבעזרת השם יתברך כולנו נזכה לתקן את מידותינו ושתשרה על כולנו הברכה והשכינה מאתו יתברך.