שיעור מספר 6 - עפ הרב אמנון יצחק - 'על מי שוכן 'ה

כתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק נב: "אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כי ישיבתו ותנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו - כי דיבורו במושב המלך" אז אומר הרמב"ם שכשאדם יושב בבית, ואיך שהוא מתנועע ומתעסק כשהוא לבד בבית – ודאי שאין זה דומה לאם הוא יישב לפני מלך גדול – אז תנועותיו ועסקיו יהיו בהתאם.

כמו כן – דיבור והרחבת הפה כשהאדם נמצא עם קרוביו, אז הוא מדבר כרצונו – אבל וודאי שזה לא יהיה כך, כשישב במושב המלך.

"ומפני זה, מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלוהים באמת, ייעור משנתו וידע, שהמלך הגדול המכופף עליו והדבק עמו תמיד – הוא גדול מכל מלך בשר ודם"

אז אם יש אדם, והאדם הזה בוחר בשלמות האנושי - דהיינו שרצונו להיות שלם עד כמה שאפשר כרצון הבורא, ורוצה להיות איש האלוהים באמת – זאת אומרת עבד למלך ולא עבד לעבד – "ייעור משנתו וידע שהמלך הגדול הוא מכופף עליו ודבק עמו תמיד – הוא המלך הגדול מכל מלך בשר ודם".

נראה שזה פשוט, אבל אין הרבה חכמים אפילו שיודעים זאת.

***רק שתדעו שרק ההקדמה הזאת של הרמב"ם בספרו של הרב גנצפריד– קיצור שולחן ערוך (זכר צדיק לברכה) - כשהיא נקראה ע"י הרב אמנון יצחק שהוא גדול המחזירים בתשובה בימינו – זה מה שהחזיר אותו בתשובה – בלי שהוא קרא את שאר הפסוקים שמדברים על הנושא כגון:

"אם ייסתר איש במסתרים......הלוא את השמיים ואת הארץ אני מלא....שיוויתי ה' לנגדי תמיד....מלא כל הארץ כבודו " וכדומה............***

"מכל מקום ודע, שכאשר ידעו זאת מן השלמים (האנשים השלמים), מיד תגיע להם מן היראה והכניעה ופחד השם" מי זוכה לזה?

אלו שהם שלמים אמתיים, אלו שמחפשים את השלמות באמת, ולא פחות מזה.

אז תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם......"מיד" כתוב.

"וזה העניין אשר העירותיך עליה, הוא הכוונה במעשה התורה כולה"

אומר הרמב"ם – זאת היא הכוונה ממעשה התורה כולה, וכבר ביאר ה' יתברך "כי תכלית מעשה התורה כולה היא להגיע אל האדם – זו ההתפעלות."

שהאדם יתפעל ויהיה נפעל ממה שלמדנו פה וההתבוננות בזה - מלשון "מתפעל" ומלשון פועל פעולה כדי שיצאו מזה הפעולות של יראה ופחד וכניעה מאת השם יתברך.

נתבאר לנו בדברי הרמב"ם כי הדרך להגיע לדרגה הזאת של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", זה על ידי מעשיי התורה כולה אשר תכליתם וכוונתם של מעשים אלו, להביא את האדם להרגשה נעלת של "דע לפני מי אתה עומד, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה".

אומנם חייב האדם תחילה לעמול ולשקוד כדי לגלות את כבודו יתברך ובימינו זה מאוד קשה מכיוון ש"הסתר אסתיר את פניי" ו"מציץ מן החרכים" רומזים לנו שהוא כאן ושהוא נמצא אך הוא מסתתר, וכל אדם מחויב להתאמץ בלמצוא את הקב"ה ללא הניסים הגלויים שהיו לאבותינו בימיהם ע"י המצוות שלו, ומזה תבוא בו ההרגשה החושית של כבודו יתברך, ויחוש בחוש שהמלך הגדול כופף עליו תמיד.

אז צריך לשקוד קודם כל ע"י מעשיי המצוות – לגלות את כבוד השם יתברך ואז תבוא הרגשה חושית בכבודו – ואז האדם יחוש בחוש שהמלך הגדול כופף עליו תמיד - וכך מצינו בדברי הרמב"ן:

"כי תכלית כל מצוות התורה שנכיר בהן את אלוקינו, וכוונת כל המצוות שנאמין באלוהינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה" ולפיכך אמרו "והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שכולן חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוהיו".

אז מה אומר הרמב"ן: "מה הכוונה בכל המצוות?"

זה שנאמין באלוקים. איך?

אם אני עושה מצווה, מחמת מה אני עושה? למה אני עושה?

כי יש ציווי ובהכרח שאם יש ציווי – אז יש מצווֶה. ומי מצווה? האלוקים.

אז כשאני עושה מצוות, אני מודה בזה, ומכיר ומאמין, שיש אלוקים שברא אותי וזה כוונת היצירה – שנכיר שיש בורא ונאמין שהוא בראנו – לפיכך אמרו "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה" – כי זה לא משנה אם היא קלה או חמורה כי המצווֶה הוא אותו מצווֶה.

אל תביט על קטנות או על גדלות של מצווה – אלא על מי שציווה עליה – "שכולן חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה עליהן לאלוקיו" – ולכן יש לנו ריבוי מצוות במשך היום, כדי שכל הזמן יהיה לנו תזכור ותזכורת, ושנזכור תמיד את בורא עולם שבראנו ושמקיים אותנו "שהחיינו וקיימנו והגיענו" – כל הזמן להיות מחובר לקב"ה כדי שנרגיש שהוא חופף עלינו בכל עת.

"כל המצוות חמודות וחביבות מאוד" – אמנם מצינו שהדגישה התורה את חביבות מצוות מלאכת המשכן - יותר משאר כל המצוות – ואיך לומדים את הדבר הזה?

ממה שהרחיבה והאריכה התורה בסיפור המלאכה – מלאכת המשכן. פרשיות שלמות על כך:

"ויקֶל" "פקודֶיי" – הרבה מצוות - והתורה חוזרת על כל נושא המלאכה.

וכופל את הדברים בפרטות ובכללות כמבואר בהרמב"ן וזה לשונו:

"והנה, החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים – וכל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר – כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות כדי להרבות שכר לעוסקים בה", כעניין מה שאמרו במדרש "יפה שיחת עבדיי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים, שהרי פרשת אליעזר "שניים ושלושה דפים היא אמורה" – זאת אומרת שרואים מפה, שהתורה משבחת ומעריכה את אלה שעושים את רצון הבורא ומקיימים בדיוק ע"פ המידות הנכונות את רצון הבורא – ואילו בדברי תורה ומצוות, התורה לפעמים אומרת את גופי התורה בדרש של ריבוי ועיטור, אבל בסיפור הדברים החביבים מאוד לפני הקב"ה – הוא שונֶה בהם כמה פעמים, ובסיפור מלאכת המשכן מאריכה התורה מאוד מאוד כדי להודיע לנו "חיבתן ושכרן של העוסקים בה לפני השם".

מי שעוסק לפני השם כמו שהוא רוצה – השם מחבב אותו ונותן לו שכר כיוון שהוא עוסק לפני השם ולא עוסק לפני עצמו........לא "עוסק מורשה" – אלא עוסק לפני השם.

אז לכן התורה חוזרת כופלת, משלשת ואפילו מחמשת בשביל להודיע חיבתן ושכרן של העוסקים בה לפני השם.

ובאמת, אריכות הכתוב בסיפור המלאכה, זה לבד שהתורה האריכה בסיפור המלאכה– זה גוף התשלום לעוסקים בה. עצם זה שהתורה פרסמה את עושיי המלאכה – זה שכר לאין שיעור – מהיכן לומדים?

ממה שנאמר בשלמה המלך:

"ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו....ויעש שלמה הרע בעיני ה'"

אבל מצד שני אנו יודעים ששלמה, לא נטה אחריהן – אז למה "ויעש שלמה הרע בעיני ה'"?

אלא עצם זה שיכלו לפנות אליו כדי להטות את לבבו – זה כבר מראה ששלמה, לא היה שלם לגמרי בעיני המטים.

אפשר לגשת לבן אדם ולבקש ממנו "אולי תגנוב בשבילי?"

אם ניגשים לאדם בבקשה כזאת, אז פירושו שיש באותו האדם שמבקשים ממנו את הפוטנציאל הזה של הגניבה אחרת מי ייגש אליו ויבקש דבר כזה? מי יעלה על הדעת לגשת לסתם בן אדם ולבקש דבר כזה?

הרי אם ניגשו אליו וניסו להטות אותו אז פירושו של דבר – שמבינים שהוא כזה, רק השאלה היא המחיר של דבר כזה......

אז לכן "ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו....ויעש שלמה הרע בעיני ה'"

ואמרינן במסכת שבת נו:

"נוח לו לאותו צדיק שיהיה שַמַש לדבר אחר"

"נוח לו לאותו צדיק" – זה שלמה המלך, "שיהיה שמש לדבר אחר" – מה הכוונה?

לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר – לעבודה זרה,

זאת אומרת שהיה נוח לשלמה המלך לחטוב עצים ולשאוב מים לעבודה זרה אבל שלא ייכתב עליו -

"ויעש הרע בעיני ה'".

הרי לנו שעצם הדבר שהפסוק כתב עליו "ויעש הרע בעיני ה'" – כבר היה לו לשלמה כעונש –

ארבע תיבות = "ויעש הרע בעיני ה'" – כתוב – זה עונש שהיה מגיע לו והיה מוכן לקבל את זה בשמחה להיות שמש לעבודה זרה עד שהעידו עליו חכמים זיכרונם לברכה - "נוח לו להיות חוטב עצים לעבודה זרה – ולא ייכתב עליו 'ויעש הרע בעיני ה' ".

יש מקום אחר שכתוב שנוח לו לשלמה המלך להיות 'גורף ביבין' ולא יהיה כתוב עליו 'נשיו היטו את לבבו' -

גורף ביבין חוץ מכבודכם – זה להכניס את הידיים בגדולים ולהוציא אותם......לגרוף את הביב.

אז מעתה אנחנו רואים כמה זה חמור מאוד אם כתוב בתורה משהו על מישהו -

אבל לא נשכח שמידה טובה מרובה פי 500!!!!!

אז אם כתוב על מישהו שבח – אז זה פי 500 יותר ממה שכתוב רע!!!

עכשיו אצל שלמה זה ארבע תיבות – אז כמה כדאי לו להיות שַמַש לעבודה זרה או גורף ביבים – ואם התורה חזרה על פרשת מלאכת המשכן 5 פעמים– ומתארים אותם, ואת שמותם ואת מעשיהם ואת הכל – כמה שכר יש בעצם זה......וכמה לומדים מהם איך צריך לעבוד את הבורא, ולרוץ למלאכה – ולמרות שלא כולם ננקטו בשמותם – כולם לומדים מהם וממעשיהם והם מתפרנסים מזה עד סוף הדורות.....

ואם כן, שאנו מוצאים בהרחבה כמה וכמה עמודים בתורה שנכתבו אודות מלאכת המשכן – הרי הכתובים עצמם - הם מתן שכר עושיי המלאכה, ומכאן באים להכרה בגודל חיבתן ומעלתן של העוסקים בה.

מה הוא יסוד מלאכת המשכן אשר כה רבה חיבתה יותר משאר כל המצוות?

כבר נתבאר כי בהקמת המשכן "בית לשיכנו יתברך בתחתונים".

הקב"ה ביקש לשכון בתוך בני ישראל ושם זכו ישראל לגילוי כבודו יתעלה אשר זוהי התכלית של כל המצוות וסוד היצירה הראשונה – שהשם ישכון בנינו.

אנשים חיו – ומולם האוהל, המשכן – ומול עיניהם הם רואים שכינה בגלוי! עמוד הענן, והשם מדבר עם משה, והוא יוצא ואומר להם מה הוא אמר.

כיוון שהתברר שכל המצוות חביבות מאוד מפני שבהן זוכה האדם לגלות את כבודו יתברך, ולהגיע להכרה של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" – הרי קל וחומר למצווה של בנית בַּית למשכן של כבודו שהיא חביבה מאוד והיא יקרה בעיני ה' – כי כאן במשכן יתגלה כבודו לעיני כל ובוא יגיעו ישראל להרגשה שהמלך הגדול חופף עליהם תמיד -

ויבואו לידי יראה ופחד מה'.

מעתה, כיוון שתכלית כל המצוות והמעשים היא הכרת כבודו יתברך וגילויו – הרי על כּוֹרחָךְ מחייבת עבודת מעשיי המצוות, שיחוש האדם בשעת מעשה, כי הוא עומד לפני המלך הגדול, והמלך, עומד עליו ורואה ובוחן כל מעשיו – וזהו כלל גדול בקיום כל התורה, כדברי הרמ"א (רבי משה איסרליש) הנזכרים -

אמנם קיום מצוות בלא שימת לב בפני הוא עמל ובלי שאיפה להגיע לידי תכלית המצוות - שזה גילוי כבוד השם – סכנה גדולה היא מאוד.

בזה מובנת התביעה הגדולה של הנביא בדבר השם בישעיה כט פסוק יג:

"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.  יד לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר."

למה?

כי בקיום מצוות בבחינת מְלֻמָּדָה – מפסיד האדם את כוונת התורה בעשיית המצוות – שמהי הכוונה?

גילוי כבודו יתברך.

אז הנביא בא בשם השם ואומר:

העם הזה הם ממש מכבדים אותי. איך מכבדים? בפה, בשפתיים.....אבל הלב שלהם רחוק ממני ואני יודע שהם יראים, אבל "וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" – שזה אומר – מחפפים במצוות.

עושים את המצוות מכוח ההרגל, בלי הבנה – בלי להתחבר לבורא – בלי להרגיש שהקדוש ברוך מסתכל עליך באותו ברגע, ורוצה לשכון אתך ובך – ואין לך שעה מוכשרת יותר משעת עשיית המצווה שזהו חיבור גמור לקב"ה -

ולכן, ה' יעניש הפלא ופלא את העם מכות עד ש"ואבדה חוכמת חכמיו, ובינת נבוניו תסתתר".

ובוא וראה מה שכתב בזה בספר חסידים סימן מו' ודברים אלו הובאו ב"חיי האדם" בכּלל ה:

"שהוא נוטל ידיו, או מברך על הפירות, או על המצוות השגורות בפי כל אדם – יכוון ליבו לברך לשם בוראו, אשר הפליא חסדו עמו – ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דבריו מפיו בלא היגיון הלב, ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו ושלח לנו ביד ישעיה ואמר:

אמר הקב"ה לישעיה: "ראה מעשיי בניי כי אינו אלה לפנים (רק כלפי חוץ), ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו (לא בלב שלם) – אף בעת שמברכים, אינם מתכוונים לברכני" – כאדם שמקבל אישור לאכול את התפוח וממהר לברך את הברכה בלי כוונה.........

לכן על זה חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חוכמת חכמיו – ולפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו:

"עשה דברים לשם פועלם".

ולשם כך כשאדם מברך הוא צריך בכוונת הלב (וישנם סידורים שמכוונים על כך):

כשאומר ברוך אתה ה' – אם זה כתוב "אדוני" – מכוון - אדון הכל יחיד ומיוחד,

אם זה כתוב י קיי וו קיי – מכוון אדון הכל היה הווה ויהיה,

וכשאומר אלוהינו יכוון – שר ומושל, תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם – עילת העילות וסיבת הסיבות ושליט על כל העולמות........

וכן מדגישים חכמים זיכרונם לברכה לכוון בכל התפילות ובמיוחד בפתיחה של תפילת העמידה וכן בפסוק "שמע ישראל" -

וכשאומר 'אחד' יכוון א' – כנגד אחד ויחד ומיוחד, ח' – כנגד שולט בשמונה רקיעים – 7 רקיעים עליונים ועל הארץ,

וכשאומר ד' – יכוון כנגד שולט בארבע רוחות עולם – צפון, דרום, מזרח ומערב – ואם לא כיוון את אלו – לא יצא ידיי חובה!!!!

אתן דוגמא לברכת אשר יצר שאני מברך עם כוונות הלב:

ברוך אתה ה' (אדון הכל, יחיד ומיוחד), אלוהינו (שר ומושל, תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות ושליט על כל העולמות) מלך העולם (מולך על כל העולם – חי, צומח, דומם – ארץ ושמיים), אשר יצר את האדם בחכמה (אתה יצרת את הצורה שלי בחכמה), וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים (ובראת בי חורים ונקבים חלולים), גלוי וידוע לפני כיסא כבודך (זה ידוע וברור לי) שאם ייסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם (שאם ח"ו ייסתם לי ווריד ראשי או שריאה תיבקע) אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת (אני אמות לפני שהשלמתי את תיקוני – וחס ושלום אני אצטרך לחזור בגלגול להשלים את תיקוני או חס ושלום להתנקות בעולם האמת – דהיינו גהנום) - ברוך אתה ה' (אדון הכל יחיד ומיוחד) – רופא כל בשר (אתה זה שמרפא) ומפליא לעשות (הפלא הוא שאתה מחזיק רוח בתוך גוף מלא בחורים והרוח לא פורחת!!!!)

גם בברכות התורה – ואני אומר את זה לעצמי: תברך לאט, תכוון!!! ניתנה לך זכות – תנצל אותה !!!

****כמובן שאני לא צדיק יסוד עולם ולעמים בורח לי משפט פה ומשפט שם שאני פחות מכוון אבל אני משתדל מאוד ובגלל זה אם תשימו לב – אני תמיד האחרון לסיים את תפילות בבית הכנסת..........

האדם צריך להבין מלפני הוא מברך, להבין את מה שהוא מברך, מלפני הוא עומד ועל הזכות שנתן לך, שהחיה אותך, שמקיים אותך בכל רגע ורגע – איפה כל זה בכל ברכה וברכה?

לצערי אנשים מתביישים להתעכב בברכה ואנשים לצערי עושים תחרות מי מסיים ראשון – ולרוב בדרך כלל הם מחכים לאנשים שעוד לא סיימו – אז אני אומר – לא חבל????? גם ככה אתה מחכה אז תשקיע עוד טיפה בברכה – זה בשבילך – לזכותך!!

תכיר מלפני מי אתה עושה ואת מה שאתה עושה.......הכל ברכה וברכה אתה מתחבר לבורא יתברך ובזה שאתה ממהר בלי לכוון בכלום – ח"ו – אתה מנפנף אותו ממך כמה שיותר מהר בגלל כהנה וכהנה תירוצים וסיבות.......

מכאן חובתו לחזק את עצמנו בקיום כל המצוות לעשותם לשם פועלם מתוך התחושה של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" , ובמיוחד צריכים חיזוק בתפילה ובברכות שלא תעשנה "מלומדה" והקדוש ברוך הוא הרבה לנו במצוות, שבכל יום ויום יש לנו למעלה מ-100 - ויש ימים שיותר –

ואנו צריכים לעשותם בהרגשה מלאה של "דע מלפני מי אתה עומד, מלך מלכי המלכים הקב"ה" -

שכן כל מהותם ושורשם של ברכות, להגיע לקירבתו יתברך ולידי גילוי כבודו.

יוצא רבותי שלמדנו, שאדם ששואף לשלמות – הוא בוחר בשלמות אנושי ורוצה להיות איש האלוקים באמת, אז הוא ייעור משנתו וידע שהמלך הגדול המוכפף עליו והדבק עמו תמיד - הוא גדול מכל מלך בשר ודם, ודע, כי כאשר יידעו זה השלמים – תגיע אליהם מן היראה והכניעה מפחד השם..........

יהי רצון שנזכה כולנו להתפלל ולברך בכל תפילה וברכה בכל כוונות הלב לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ושנזכה לחוש בחוש את שכינתו עלינו, אמן.