"העבודה מפריעה לי בחיים" — הפסוק שעונה על זה

1. הילדה לא הפריעה באמצע העבודה. העבודה היא שמפריעה באמצע החיים.
2. בפסוק לא כתוב "עבודה" אלא "מלאכה", מלשון מלך. מלך לא עובד, הוא עושה מה שהוא רוצה.
3. הניקוד "תֵּעָשֶׂה" אומר שהמלאכה נעשית לבד כשאתה אוהב את מה שאתה עושה.
4. כל אדם נולד עם ברכה וכישרון ייחודי. הקשיים מתחילים כשעושים הפוך מהמתנה.
5. אתה מחפש עבודה בחוץ, והעבודה כבר נמצאת אצלך.

כולנו בטוחים שכדי להתפרנס בכבוד אנחנו צריכים לעבוד קשה. אבל אף אחד לא שם לב שהתורה אומרת את ההפך הגמור.

פעם אחת הבת שלי נכנסה אלי למשרד והייתי באמצע שיחת טלפון חשובה. איך שהיא פתחה את הדלת, דעתי הוסחה מהשיחה, ובאופן אוטומטי ואינסטינקטיבי לחלוטין שמתי את היד על הטלפון כדי שהצד השני לא ישמע, ואמרתי לה: "תסגרי את הדלת, את מפריעה לי באמצע העבודה!". סימנתי לה לצאת מהמשרד, והאמת היא שזה היה עם פרצוף מעט כועס.

איך שהיא סגרה את הדלת, הלב שלי דפק בעוצמה, כי נפל לי אסימון מאוד חשוב לגבי החיים. הבנתי שהמשפט שאמרתי לה לא היה נכון בעליל. היא לא הפריעה לי באמצע העבודה. העבודה מפריעה לי באמצע החיים!

ברגע שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות בחיים, אנחנו לא קוראים לזה עבודה. אנחנו קוראים לזה חיים. וכשזה קורה, ה"עבודה" שלנו מתחילה להיעשות לבד, באופן טבעי. אנחנו לא באמת מתאמצים לעבוד, אלא נהנים ממה שאנחנו עושים. ואז היכה בי משהו נוסף.

"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה" (פרשת ויקהל). אנחנו קוראים פסוקים, ולפעמים אנחנו לא מתעמקים להבין באמת מה המשמעות שלהם.

שימו לב למילים: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". קודם כל, המילה עבודה לא כתובה כאן. כתוב "מלאכה". השורש של המילה "מלאכה" זה מלך! מלך לא עובד. מלך עושה מה שהוא רוצה לעשות.

ודבר שני, והרבה יותר משמעותי מבחינתי: שימו לב לניקוד. "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". לא כתוב שששת ימים אנחנו נעשה. כתוב שששת ימים המלאכה "תֵּעָשֶׂה", לבד! כי כשאנחנו עושים את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות, אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים. וכשאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, אנחנו מרגישים בחוש שהקב"ה עושה בשבילנו את המלאכה. זה ממש לא מרגיש כמו עבודה, וזה ממש לא מרגיש קשה.

אבל איך מגיעים לזה? יחסית פשוט: כשנשתמש במתנה שהקב"ה נתן רק לנו. מה המתנה הזאת? תפסו ראש. התשובה נמצאת בפרשת הבריאה ובפרשת נח, ואלו הפסוקים: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ - זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם - וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים - פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ - וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד".

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". בשנייה הראשונה שאדם נולד, הוא מקבל מתנה. באותה השנייה שהוא נולד, הוא מתברך בכישרון שרק הוא קיבל. לא קיים אדם אחד בעולם שאין לו כישרון ייחודי משלו, ואין אפילו אדם אחד בעולם שלא קיבל ברכה מהקב"ה.

הקשיים שלנו בחיים מתחילים כשאנחנו עושים הפוך ממה שהקב"ה בירך אותנו. הבעיות שלנו מתחילות כשאנחנו עושים הפוך מהמתנה שקיבלנו.

נכון, אנחנו צריכים להתפרנס, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשכוח מי אנחנו ומה אנחנו באמת רוצים. אנחנו מאבדים את עצמנו בדרך לפרנסה, ואנחנו לא חושבים מה אנחנו באמת רוצים ואיך אנחנו באמת רוצים לחיות את החיים שלנו. אנחנו חיים בדמיון שהכסף שנרוויח הוא זה שיביא לנו את החיים שאנחנו רוצים, שהמכונית החדשה שנקנה היא זו שתיתן לנו את ההרגשה שאנחנו מחפשים.

אם אנחנו מדברים על כסף ופרנסה, אנחנו חייבים להבין ולהפנים שקיבלנו כישרון שיכול להביא אלינו את הפרנסה בהרבה יותר קלות. אבל הבעיה היא שאנחנו הולכים לחפש עבודה. אנחנו מחפשים עבודה, ואנחנו לא מבינים שהעבודה כבר נמצאת אצלנו.

מה שיפה בכל הסיפור כאן, זה שכתוב: "ויברך אותם אלוהים". יש לנו ברכה מעיקר הדין. ואז כתוב: "וירא אלוהים את כל אשר עשה - והנה טוב מאוד". החיים שלנו יכולים להיות "טוב מאוד", ואנחנו לוקחים אותם והורסים אותם בידיים שלנו.

איבדנו שליטה על החיים שלנו. וכל אדם, לפי דעתי, חייב לחפש ולרדוף אחרי התכלית שלו, גם אם זה ייקח לו את כל החיים. כי כשבעזרת השם נגיע לזה, לפי הקב"ה, החיים שלנו יהיו "טוב מאוד". אז בפעם הבאה שאתם אומרים למישהו "אתה מפריע לי באמצע העבודה", תעצרו רגע ותשאלו את עצמכם: אולי זו בכלל העבודה שמפריעה לי באמצע החיים?