פרשת מקץ: אתה לא עשיר רק בגלל שאתה לא רואה

1. השפע קיים תמיד. "ולא יוודע השבע" כי האדם מתמקד ברעב ובמה שחסר, לא במה שאפשר להשיג.
2. "רדו שמה" ולא "לכו שמה": מותר לרדת לאזור הנוחות כדי להתאפס, בתנאי שהמטרה היא לעלות חזרה.
3. מצרים זה רק "ונחיה ולא נמות": הישרדות, לא שפע. מי שמשתקע שם מוכר את עצמו לפרעה בשביל פרוטות.
4. "אנכי ארד עמך ואנכי אעלך": הקב"ה מלווה את הירידה, אבל העלייה מתחילה רק כשאתה באמת רוצה לצאת.
5. כשכל הסביבה יורדת למצרים, העבדות מרגישה נורמלית. זה לא הופך אותה לנכונה.

החיים תקועים במקום? תקשיבו טוב לבעיה, וכמובן גם לפתרון. הכל נמצא בפרשת מקץ.

"וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד". הפסוק אומר בבירור שיש שבע בארץ, אבל הוא לא יוודע מפני הרעב ההוא. שפע יש תמיד. יש שבע בארץ, יש שפע, אבל האדם לא מצליח לראות אותו כי הוא מתמקד ברעב. הוא מתמקד תמיד במה שחסר לו, ולא במה שהוא יכול להשיג.

"וְלֹא יִוָּדַע". כשאנחנו נמצאים במצוקה בחיים שלנו, מאוד קשה לנו לראות קדימה, ומאוד קשה לחשוב על דרך לצאת משם. והמקום הראשון שאנחנו פונים אליו כשאנחנו מרגישים קצת לחוצים הוא מצרים. זה המקום הנוח והקשה הזה שאנחנו מכירים, למרות שאנחנו יודעים שהוא לא יפתור לנו את הבעיה. אנחנו מעדיפים את הקשה והמוכר על פני הלא ידוע, ולשם יעקב אבינו הולך. ישר למצרים. אבל תראו מה הוא אומר לבנים שלו.

"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ". למה תתראו! יעקב ראה שהבנים שלו, האחים של יוסף, פחדו, כי הם ידעו מה מחכה להם באזור הנוחות, במצרים. הם ידעו שאם הם יורדים למצרים, לאזור הנוחות, יהיה להם מאוד קשה לצאת משם.

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת". נחיה ולא נמות. מצרים, חברים, זה רק לחיות. לשרוד. לא שפע גדול, רק הישרדות. בהתחלה כולנו רואים את מצרים, את האזור הנוח, כמקום טוב. מקום שאולי יפתור לנו את הבעיות שיש לנו בחיים. מקום שאנחנו "חייבים" כדי לשרוד. אבל תראו מה כתוב: "רדו שמה". לא להשתקע שם.

כשאני אומר למישהו "רד", אז מן הסתם אני מתכוון שהוא גם יעלה אחר כך, ולא יישאר שם באופן קבוע. כי אם לא, אז למה אני אומר לו "רד"? אני צריך להגיד לו "לך". כשיעקב אמר לילדים שלו "רדו שמה ושברו לנו משם", הוא לא התכוון שישתקעו שם. תעשו את מה שאתם צריכים לעשות שם, באזור הנוחות, כדי להתאפס, ותעלו משם חזרה כמה שיותר מהר. אבל רוב האנשים יורדים לאזור הנוחות ונתקעים שם, ואז הם לא מבינים למה החיים שלהם קשים.

"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". אל תירא מרדה מצרימה. כל השנים האלו יעקב היה בטוח שיוסף מת ושהוא לא יראה אותו יותר לעולם, ולמרות זאת, אפילו יעקב מפחד לרדת למצרים, כי הוא יודע מה זה אזור הנוחות. הוא יודע שמי שנכנס לשם, יהיה לו מאוד קשה לצאת, ולכן הקב"ה אומר לו: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה".

"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ". הקב"ה אומר לנו בפירוש: אזור הנוחות זו ירידה. אדם שנמצא באזור הנוחות, זה נקרא שהוא יורד. אבל יחד עם זאת, כשהמצב לא טוב, זה הכרחי לרדת למצרים. זה הכרחי לרדת לאזור הנוחות כדי שנוכל לשקם את עצמנו חזרה, אבל בתנאי אחד: שכל המטרה היא לעלות חזרה. וזה גם נאמר באותו הפסוק: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ". הקב"ה אומר בפירוש: כשאתם יורדים למצרים, אני איתכם, אבל בתנאי שאתם יורדים עם כוונה לעלות. כי אם לא, אתם נשארים אצל פרעה.

אתם אמנם יורדים לבד, בכוחות עצמכם, "אנכי ארד עמך", אתה יורד ואני בא איתך. וכשתבקש לצאת משם, להתחיל לממש את תכלית החיים שלך ולחיות את החיים שאתה באמת רוצה לחיות, אז "ואנכי אעלך". אני זה שיעזור לך לעלות בחזרה. אבל אתה קודם כל חייב לרצות לצאת מאזור הנוחות שאתה קבור בו. ועכשיו תשמעו עוד משהו כואב.

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". אחד הדברים היותר קשים בסיפור הוא שגם הסביבה שלנו, גם החברים שלנו וגם המשפחה שלנו, כולם יורדים למצרים. וזה מה שנותן לנו את התחושה ש"זה בסדר". שזה תקין להיות עבד שרודף כל החיים שלו אחרי פרוטות, ושזה בסדר להיות שקוע באזור הנוחות, כי הנה, כולם ככה. למרות שזה לא.

חברים, אחרי שבן אדם יורד למצרים ונכנס לאזור הנוחות, הוא מתחיל לשקוע עמוק מאוד בעבודה, בפרנסה ובטרדות החיים, והוא שוכח שהוא ירד למצרים רק כדי להרים את עצמו חזרה. ואז מגיע החלק הגרוע ביותר: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה". כשבן אדם נשאר באזור הנוחות הרבה זמן, במילים אחרות, הוא מוכר את עצמו ואת החיים שלו בשביל פרוטות. הוא הופך להיות עבד לנצח כי פרעה קנה אותו. והדבר היותר עצוב כאן הוא שאותו אחד גם מקבל את זה שזה נורמלי, ושככה החיים צריכים להיות.

אז מה הלקח? השפע היה שם כל הזמן. "ולא יוודע השבע בארץ" לא בגלל שהוא לא קיים, אלא בגלל שהעיניים שלך נעולות על הרעב. אתה לא עשיר רק בגלל שאתה לא רואה. ואם ירדת למצרים, ירדת כדי להתאפס ולעלות, לא כדי להישאר. תבדקו את עצמכם בכנות: אתם ב"רדו שמה" או כבר אצל פרעה?

חברים, אל תהיו עבדים. תחזקו את האופי שלכם, תממשו את תכלית החיים שלכם, ובעזרת השם אתם תראו שאתם מתחילים להתפרנס ממה שאתם אוהבים, ולא מעבודה שאתם חייבים.