ככה אנחנו מרחיקים מאיתנו את הקב"ה: חוסר הערכה ומשל המלך

1. לעולם אל תתרגל לטובה: גם אחרי עשר שנים, קבל אותה כאילו זו הפעם הראשונה.
2. אל תצפה מאנשים לשום דבר. אנשים יכולים להתהפך בשנייה אחת, ולפעמים בגלל טרגדיה ולא בגלל רוע.
3. חוסר הערכה וכעס מהיר הופכים אותנו לכפויי טובה, לא רק כלפי אנשים אלא גם כלפי הקב"ה.
4. יש אנשים עם תאווה לכעס: הם נמשכים לפורקן של הרגע, וזה גומר להם את החיים.
5. הצלחה היא היכולת לדחות את מה שאתה רוצה עכשיו, לטובת מי שאתה רוצה להיות אחר כך.

תקשיבו למשל חזק מאוד, שייתן לנו שלוש מסקנות עוצמתיות מאוד. המסקנות האלה יעזרו לנו להבין איך בקלות לקרב אלינו את הקב"ה, איך בקלות לקבל את השפע שהקב"ה שולח לנו, ואיך בקלות להרחיק מעלינו צרות שאנחנו לא רוצים בחיים שלנו.

"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ - בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".

באיזו ממלכה אחת היה שר אחד מסור מאוד, שעבד אצל המלך במשך עשר שנים ברציפות ועשה בשבילו הכל. השר הזה היה אחד מהאנשים הכי קרובים למלך. באחת מהפגישות החשובות של המלך, השר עשה טעות ממש קטנה ואמר משהו שמעט הביך את המלך.

האגו של המלך נפגע והוא לקח את זה קשה. אחרי שהם חזרו אל הארמון, המלך פנה בכעס אל השר ואמר לו: "ביישת אותי מול כולם! איך העזת לבייש אותי ככה? תקשיב טוב: על כל שנה ששירתת אותי, אני נותן לך יום אחד של חסד. יש לך עשרה ימי חסד להתארגן". הוא קרא לשומרים שלו ואמר להם: "בעוד עשרה ימים, אתם זורקים אותו לכלבים".

השר המסכן התחנן על החיים שלו, אבל המלך נשאר עם הגאווה והכעס שלו. אחרי לא מעט תחנונים למלך, השר קיבל על עצמו את הגזרה הקשה.

אחרי עשרה ימים הגיע המלך עם השומרים שלו לחדר של השר ונתן את הפקודה: "זרקו אותו לזאבים!". השומרים הרימו את השר וזרקו אותו לזאבים. הזאבים התחילו לרוץ לכיוון השר עם שיניים חשופות, והשר יושב ומשלב ידיים בנוחות. הגיעו הזאבים אל השר, הריחו אותו, והתחילו לכשכש בזנב וללקק אותו.

אחרי כמה דקות שהמלך רואה את המחזה הזה, הוא פקד על השומרים להוציא את השר מהכלוב ושאל אותו: "תגיד, איך עשית את זה? למה הזאבים לא טרפו אותך?".

אמר לו השר: "אל תכעס אדוני המלך, אבל ביקשתי טובה קטנה מהמאלף של הזאבים. במשך עשרת ימי החסד שנתת לי, אני זה שטיפל בהם, אני זה שנתן להם לאכול, ואני זה ששירת אותם. בסך הכל שירתתי את הזאבים במשך עשרה ימים, והם לא שכחו לי את זה. אותך שירתתי במשך עשר שנים ברציפות, ואתה שכחת לי את זה ברגע אחד".

"אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ - יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ - בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".

מכאן כמה מסקנות חשובות מאוד. הראשונה: לעולם אל תתרגלו. לפעמים קורה שמישהו קרוב אלינו עוזר לנו באופן קבוע, בלי הפסקה, למשך הרבה מאוד שנים, ואנחנו בני אדם, אז קורה שאנחנו מתרגלים ומתחילים לקחת את זה כמובן מאליו. תשימו לב ואל תתרגלו. גם אחרי עשר שנים, תמיד תרגילו את עצמכם לקבל את הטובה כאילו זו הפעם הראשונה.

המסקנה השנייה: לא לצפות מאנשים לשום דבר. אנשים יכולים להתהפך בשנייה אחת ולהפוך להיות אנשים אחרים לגמרי. לפעמים זה קורה בגלל טרגדיה אישית ולא בגלל רוע, ולכן אי אפשר להאשים אף אחד כשזה קורה.

ועכשיו למסקנה השלישית, והכי חזקה: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה - לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ".

המלך הזה נפל במשהו שכמעט כולנו נופלים בו באופן קבוע, והדבר הזה נקרא חוסר הערכה. אנחנו טועים בלהעריך נכון את הסיטואציה, אנחנו נמשכים לכעוס בקלות, ובאותו הרגע זה הופך אותנו להיות כפויי טובה. לא רק לאדם שעשה לנו טובה, אלא גם לקב"ה, על כל החסדים ועל כל הטוב שהוא נותן לנו בלי סוף.

והנה חידוש קטן: יש אנשים שיש להם תאווה לכעס. כן כן, הם נמשכים לסיטואציות שמביאות אותם לכעס, כי זה מביא אותם למצב של תחושת פורקן חזקה מאוד, וזה אפילו גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. תגידו לי אתם: איזה אבא ירצה להעניק לילד שרק מתלונן בלי סוף?

איך שלא נסובב את זה, תאוות רגעיות גומרות לנו את החיים. ואלו שרוצים להתחיל לפתור את זה ולקחת שליטה על החיים שלהם, קחו משפט חזק מאוד שיוביל אתכם להצלחה ודאית בחיים, וגם יעזור לנו בנושא התאוות: הצלחה זו היכולת לדחות את מה שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים עכשיו, לטובת מי שאנחנו רוצים להיות אחר כך.

זה בדיוק ההבדל בין המלך לבין השר. המלך הלך אחרי הכעס של הרגע, ואיבד בשנייה אחת עשר שנים של נאמנות. השר ידע להעריך כל טובה, ואפילו הזאבים לא שכחו לו את זה. תבחרו להיות כמו השר: תעריכו כל טובה כאילו היא הראשונה, אל תתנו לכעס של רגע להפוך אתכם לכפויי טובה, ותזכרו שמי שיודע להודות על הטוב, הקב"ה מקרב אותו ושולח לו עוד. ככה מקרבים את הקב"ה, וככה מרחיקים את הצרות.