בהעלותך: המחלה שמכלה את חייך בלי שתרגיש

1. תלונה היא לא הרגל קטן אלא מחלה שהורסת בתים, זוגיות ועסקים, גם בהווה וגם בעתיד.
2. אנחה שוברת חצי גופו של אדם, ולפי החידוש של אייל גם את הגוף של מי שיושב לידו.
3. הדור שיצא ממצרים לא נכנס לארץ לא בגלל חולשה אלא בגלל שלא הפסיק להתלונן.
4. מי שמתלונן אומר בעצם שהוא לא מסכים עם מה שהקב"ה עושה, וזו גאווה שלפניה בא שבר.
5. התרופה למחלת התלונות היא להגיד תודה על הכל, כולל על הדברים שנראים מובנים מאליהם.

הנושא הבא הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לחיים שלנו. מבחינתי זוהי מחלה. אחת המחלות הקשות שהורסת בתים, משפחות, ילדים, זוגיות, עסקים וכל מה שרק ניתן להעלות על הדעת. המחלה הזאת קטלנית, ולא רק שהיא הורסת את ההווה של האדם שחולה בה, אלא בוודאות גם את העתיד שלו. מה שמפחיד במחלה הזאת הוא שהיא מגיעה בכל מיני לבושים: להתלונן, לקטר, להתבכיין, להתמרמר, ומכאן תמשיכו לבד.

אי אפשר לשבת ליד אדם שלא מפסיק להתלונן. זה פשוט בלתי נסבל. יותר מזה, אפילו אדם שרק נאנח, כמעט בלתי אפשרי להכיל אותו. מובא במסכת ברכות דף נח: "אמר רב: אנחה שוברת חצי גופו של אדם, ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם". ויש לי חידוש: היא שוברת גם את האדם שיושב ליד זה שנאנח.

אתם לא מאמינים שתלונות והתבכיינות הן מחלות קטלניות? תסתכלו על אבות אבותינו שהיו במדבר, הם ההוכחה לזה. מה היה שם? בני ישראל היו עבדים במצרים, ופרעה העביד אותם בפרך. הקב"ה נגלה למשה ודרכו עשה סדרה של ניסים, עשר המכות, שבעזרתם הוא גרם לפרעה לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות. עד כאן אני סבבה, נכון? מעולה. מה הייתה התוכנית? יוצאים ממצרים ומתחילים לנוע לכיוון הארץ המובטחת. ומה הייתה הטרגדיה של הסיפור? הדור שיצא ממצרים מעולם לא הגיע לארץ ישראל. מדוע? כי מההתחלה הם לא הפסיקו להתלונן.

הם התלוננו על משה, על אהרן, על העבודה, על הדרך, על המשא, על הים, על המדבר, על מזג האוויר, על האוכל. בקיצור, על כל מה שהיה אפשר, עד שהקב"ה אמר, כביכול: "זהו! נמאס לי! הארץ המובטחת מבוטלת מבחינתכם". ואותו הדור נשאר במדבר.

מה אנחנו לומדים מכאן? שתלונות מביאות עלינו צרות, ולא סתם צרות, אלא את הצרות הכי קטלניות, שברוב הפעמים הורסות לנו את החיים: את ההווה ואת העתיד. ומה עוד אפשר ללמוד? שאפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו לא יכול לסבול יותר מדי תלונות.

כך כתוב בפרשת בהעלותך: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". בלי לחשוב פעמיים, כביכול, אומר הקב"ה: "יש תלונות? אני מביא אש!". הוא לא הביא מחלה שאולי אפשר להירפא ממנה. הוא הביא מיד אש.

אז מה התרופה? להיות יהודי. לדעת להודות. לדעת להגיד תודה על הכל: על הבית, על המשפחה, על האוכל, על השכנים, על בית הכנסת, על הגבאי, על הרב, על העבודה, על הבריאות, ואפילו על החשמל. חברים, תודה על החשמל! תתארו לעצמכם שעכשיו סוגרים לכם את החשמל בבית, ואין לכם אור ואין מזגן לחודש הקרוב. איך תרגישו? פתאום כל מה שנראה לכם מובן מאליו הופך למתנה.

בנוסף לכל זה, קחו בחשבון דבר אחד: בן אדם שמתלונן, שיבדוק את עצמו טוב. כנראה הוא מלא בגאווה. כי מי שמתלונן אומר בעצם שהוא לא מסכים עם מה שהקב"ה עושה, והוא סובר שמגיע לו משהו אחר. אומר שלמה המלך במשלי: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ".

אז לפני שאנחנו מתלוננים על משהו שאנחנו חושבים שחסר לנו או שמגיע לנו, נזכור היטב שלושה דברים. אחד: הקב"ה לא סובל מתלוננים. שניים: תלונות הורסות לנו גם את ההווה וגם את העתיד. שלושה: בדרך כלל אחרי גובה הרוח מגיעים כישלון ושבר.

הבחירה כל יום מחדש היא שלנו: להיות הדור שנשאר במדבר עם התלונות שלו, או להיות הדור שאומר תודה ונכנס לארץ. ושבעזרת ה' נזכה להיות יהודים כמו שיהודים צריכים להיות.