למה אתה עדיין צריך שעון מעורר?

1. ילד לפני פורים לא צריך שעון מעורר, כי ההתרגשות והציפייה מעירות אותו לבד ונותנות לו אנרגיה גם אחרי לילה בלי שינה.
2. מי שצריך שעון מעורר כדי לקום, לא רוצה לקום אלא חייב, וכל צלצול מזכיר לו שחסרה לו תכלית אמיתית לחיים.
3. אין התרגשות, יש עבדות. אין שליחות, יש חובה. אין מלאכה בחיים, יש עבודה.
4. מלאכה היא מה שנשאו ליבו ונדבה רוחו: כשהלב והרוח בעשייה, הם מושכים אותך ונותנים לך כוח ורצון.
5. מי שמממש את התכלית האישית שלו הוא שותף של הקב"ה בתכלית העולם, וזה נחשב לתרומת ה' ולמלאכת המשכן.

אף אחד בכלל לא חושב על זה, אבל השעון המעורר הוא כנראה אחת ההמצאות הנוראיות ביותר בעולם, אם לא הנוראית מכולן. המצאה שגומרת לנו את החיים, ובכיף.

"וַיָּבֹאוּ כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ - וְכָל-אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל-מוֹעֵד".

שימו לב איך הפסוק הזה יכול להוביל אותנו לחיות חיים מלאים בשפע רוחני וגשמי, ואיך, מבלי לשים לב, הפסוק הזה באופן מצמרר יכול גם להרוס לנו את החיים.

מי לא מכיר את זה? גיל 8, לילה, הלילה האחרון לפני פורים בבית הספר. התרגשות עצומה. מחכים כבר לקום בבוקר, להתאפר או לקשקש על הפנים, וללבוש את התחפושת שההורים קנו לנו. בלילה הזה קשה מאוד לישון מרוב התרגשות וציפייה. ומה קורה בבוקר? רוב הילדים מתעוררים לפני ההורים, ואלו שממש התלהבו, סיכוי גדול מאוד שהם יתעוררו לפני השמש, כשבחוץ עדיין חושך. בגלל ההתרגשות הזאת אין צורך בשעון מעורר, ואין צורך במישהו שיבוא ויעיר אותנו, כי ההתרגשות והציפייה מעירות אותנו מבלי להתאמץ. ויותר מזה: אנחנו גם קמים מפוצצים באנרגיות, למרות שרוב הסיכויים שהיה לנו קשה להירדם בלילה.

יש הרבה מאוד מבוגרים שעדיין חיים במצב הזה. בכל בוקר הם קמים בכיף לפני השמש, והם לא צריכים שעון מעורר, כי מה שמעיר אותם זו ההתרגשות והציפייה ממה שהם עושים בחיים שלהם, מהמלאכה שלהם. אבל אלו שעדיין צריכים שעון מעורר כדי לקום בבוקר, זה אומר שהם לא רוצים לקום, אלא הם חייבים. אין להם ברירה אחרת, וכל צלצול של השעון מזכיר להם את העובדה שאין להם באמת מטרה ותכלית אמיתית לחיים.

אין התרגשות, יש עבדות. אין שליחות, יש חובה. אין תכלית ואין מלאכה בחיים, יש עבודה.

"וַיָּבֹאוּ כָּל-אִישׁ, אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, וְכָל-אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ..." כשאדם עוסק במלאכה שלשמה הוא בא לעולם, ולא בעבודה שהוא חייב כדי לשרוד, הלב שלו והרוח שלו נמצאים בעשייה באופן קבוע, והם אלו שמושכים אותו ונותנים לו את הכוח ואת הרצון לעשות את המלאכה. זה "נשאו ליבו". אבל יותר מזה: כשאדם עוסק במלאכה שלו, במה שהוא רוצה, בוחר ואוהב לעשות, זה נחשב לא פחות מתרומת ה' ועבודת המשכן, מסיבה פשוטה מאוד. לעולם הזה, בתור עולם, יש תכלית, ולכל אחד ואחת מאיתנו יש תכלית אישית שקשורה ישירות לתכלית של העולם. ואם אדם מממש את התכלית שלו, זה אומר שהוא שותף של הקב"ה במימוש תכלית העולם, וזה נקרא עבודת ה', תרומת ה' ומלאכת המשכן.

מי שעדיין לא מכיר את ההבדל המצמרר בין עבודה למלאכה, כדאי לו ללמוד אותו לעומק. ההבחנה הזאת לבד אמורה לשנות לכם את כל החיים.

אז חברים, אם אתם מאלו שעדיין חייבים שעון מעורר כדי לקום בבוקר, אז מרגע זה תדאגו שכל צלצול של השעון שלכם יזכיר לכם שאתם יכולים לצאת מעבדות. אתם יכולים לחיות את החיים שאתם בוחרים לחיות. אתם יכולים לעסוק במה שאתם אוהבים בחיים, ולא במה שאתם חייבים כדי לשרוד.

הקב"ה שם אותנו כאן כדי ליהנות, ולא כדי להתענות.

תזכרו חברים: יש תכלית לעולם, ולכל אחד ואחת מאיתנו יש תכלית אישית שקשורה ישירות לתכלית של העולם. ואם אדם מממש את התכלית האישית שלו, הוא שותף של הקב"ה במימוש התכלית של העולם. בינינו, שווה להיות שותף של הקב"ה.

שבעזרת ה' הקב"ה יזכה את כולנו לעלות על הדרך הנכונה, לחיים שאנחנו באמת רוצים לחיות.