קשים מזונותיו של אדם

כשבני ישראל הגיעו לים סוף, הם רואים מאחוריהם את המצרים שבאים עם צבא שלם – סוסים, פרשים ולוחמים כדי להרוג אותם: ספר שמות יד' ט', י', יא', יב', יג', יד, טו':

"וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי החירת לפני בעל צפון; ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'; ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים; הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את מצרים ממתנו במדבר; ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם; ה' ילחם לכם ואתם תחרשון; ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו:"

משה מתפלל לקב"ה ואומר לו שהעם מפחד מאוד – מצד אחד ים ומצד שני מצרים. מה עושים?

אומר הקב"ה למשה: "אין אפילו אחד מישראל שמאמין בי שאני יושיע אותו! אין אפילו אחד מבני ישראל שמאמין שאני יכול לקרוע לו את הים! ואם אין אפילו אחד שמאמין – אני לא יכול לקרוע את הים למרות שאני מאוד רוצה! אתם בעצמכם כובלים לי את הידיים!" "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"

כל ההצלה של עם ישראל מיד מצרים תלוי רק באמונה שלהם. אם הם היו מאמינים בלב שלם שהקב"ה יכול להושיע אותם (עם דגש על המילה 'יכול'), הוא היה קורע להם את הים מיד כשהגיעו אליו ואז הם לא היו נכנסים למצב של פחד שהם רואים את מצרים מאחוריהם, אבל בגלל שהם לא האמינו, משה היה צריך לצעוק לקב"ה ואז לקבל את התשובה: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!"

בדיוק על אותו המשקל – עניין הזיווג ועניין הפרנסה.

תשאלו כל מיליונר עלי אדמות וכמעט כולם יגידו לכם את אותו הדבר:

להרוויח מיליון דולר זה אחד הדברים הקלים שעשיתי.

להאמין שאני יכול להרוויח מליון דולר – זה אחד הדברים הקשים ביותר שעשיתי.

אם יש לך בעיות באמונה ואתה לא מאמין בעצמך שאתה יכול – אז אתה לא יכול.

זו הסיבה שאנחנו יכולים לראות אנשים עשירים מאוד במקומות שיש בהם עוני קשה.

הקב"ה יכול להתאים זיווג או לשלוח לאדם המון שפע בלי שום קשר לתנאים או למיקום שבו הוא נמצא.

הבעיה היא אצלנו. אנחנו עושים חשבונות של "כמה" ו"איך", ולפי זה אנחנו חיים.

אתן דוגמא על עצמי: כשהייתי בן 24 וגרתי בקרית שמונה, חשבתי לעצמי: "אני בן 25, יש לי ככה וככה כישורים ואני גר בקרית שמונה. איזו עבודה אני כבר יכול להשיג? כמה כבר אני יכול להרוויח? 7,000 ש"ח?" הקב"ה אומר: "אם ככה, אז זה מה שאתה יכול להרוויח. 7,000 ש"ח." וכך היה.

כשטסתי בגיל 25 לארה"ב ונחתתי בלוס אנג'לס – נפתחו לי העיניים!

ראיתי עושר שאין כדוגמתו. ביקרתי באחוזות של אנשים שאני לא יודע בכלל איך להתחיל לתאר. ראיתי ונהגתי ברכבי ספורט ויוקרה מפוארים, הייתי בבריכות שחיה עצומות ואכלתי במסעדות שלא חשבתי שאי פעם אראה את עצמי דורך בדלת הכניסה שלהן. היה מסביבי שפע מטורף, וזה באופן אוטומטי הביא אותי למחשבה ולאמונה ש: "פה אני הולך לעשות הרבה מאוד כסף! אין גבול!".

הקב"ה אמר: "או קיי. זה מה שאתה מאמין שאתה יכול להרוויח? זה מה שתרוויח" - וכך היה.

כבר בחודשים הראשונים הרווחתי פי 5 וגם פי 10 ממה שהייתי מרוויח בקריית שמונה וביחסית הרבה פחות עבודה. השמיים באמת היו הגבול.

ואז חזרתי חזרה לקרית שמונה – ופה נפל לי האסימון.

איך שנכנסתי לקרית שמונה, מיד עלתה שוב המחשבה: "אני בן 27, כישורים ככה וככה, גר בקרית שמונה – איזו עבודה אני כבר יכול להשיג? כמה כבר אני יכול להרוויח? 10,000 ש"ח?" הקב"ה אומר: "נכון. אם זה מה שאתה מאמין שאתה יכול להרוויח – זה מה שאתה יכול להרוויח" – ושוב, כך היה.

מה הייתה הטעות הגדולה שלי שמנעה מהשפע מלהגיע אלי? כשהתחלתי לעשות חשבונות. במילים אחרות, כשהתחלתי לחשוב על ה"איך".

ברגע שאנחנו משתפים את ההיגיון שלנו ביחד עם האמונה, נוצר קצר והקצר גורם לניתוק.

היגיון ואמונה לא הולכים ביחד. אנחנו מוגבלים בכל החושים שלנו במיוחד בראיה לעתיד למרות שלפעמים אנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים לצפות מה הולך לקרות.

כמה פעמים קרה לכם שתכננתם משהו לפרטי פרטים ובסוף הוא לא יצא לפועל, או שיצא לפועל בכלל מכיוון אחר לגמרי שלא חשבתם עליו בכלל?

אסור לנו לחשוב על "איך" כי זה לא תלוי בנו. ברגע שאנחנו חושבים על "איך" אנחנו מפילים את כל האמונה ואנחנו כובלים את הקב"ה עם אזיקים.

העולם מלא בשפע אין סופי שיכול להגיע לכולם, והקב"ה רוצה להביא את השפע הזה גם לנו, אבל אסור לנו לעשות חשבונות של "איך" זה הולך לקרות.

אני רוצה לשתף אתכם בנקודה שחיזקה לי מאוד את האמונה.

ישנם שני מימדים בעולם: טבע, ומעל לטבע.

אנחנו יכולים לחיות במימד הטבע שנקרא "השגחת הטבע", ואנחנו יכולים לחיות במימד שנקרא "השגחה מעל לטבע". אנחנו אלו שבוחרים באיזה מהמימדים אנחנו מעוניינים לחיות.

לדוגמא: נגיד לצורך העניין שאני בדרך לפגישה ממש חשובה, מישהו נכנס בי עם הרכב ואני מאשים אותו שבגללו הפסדתי את הפגישה.

אם זאת צורת המחשבה שלי, זה אומר שבהבנה שלי אני מאמין שמה שגרם לי לקבל את העבודה הזאת זה המאמץ שאני השקעתי או העזרה של פלוני.

צורת המחשבה הזאת אומרת עלי שאני מאמין שמקרי הטבע הם אלו שגרמו למקרים לקרות ואני חי במימד של "השגחת הטבע".

במצב כזה הקב"ה אומר: "או קיי. אם אתה מאמין שמקרי הטבע הם אלו שגרמו לך לאחר לפגישה או לקבל את התפקיד שרצית – אתה צודק".

ברגע שאדם חי את חייו במחשבה ובאמונה שמקרי הטבע הם אלו שמובילים אותו, אז הקב"ה משאיר אותו בהשגחת הטבע כמו שאומר רבינו בחיי בשער הביטחון בחובת הלבבות, שכל אדם בעולם חייב לבטוח במשהו אחד: או במקרי הטבע או בקב"ה (מעל לטבע), ואם הוא בוטח במקרי הטבע – הקב"ה משאיר אותו למקרי הטבע.

חובת הלבבות, שער הביטחון (פירוש לב טוב):

"...מפני שאם הוא לא בוטח בא-להים, הוא בוטח במשהו אחר – או בבני אדם, או בעשרו או בחכמתו וכחו, ומי שבוטח במשהו אחר חוץ מהקב"ה, הא-לוהים מסיר השגחתו ממנו ועוזב אותו ביד מי שבטח עליו".

אך מצד שני, אם אנחנו מאמינים שכל מה שקורה איתנו מושגח, מפוקח והכל קורה לטובתנו, זה נקרא שאנחנו חיים מעל לטבע.

"ה' צילך על יד ימינך" כתוב בספר תהלים, והפירוש הפשוט הוא שהקב"ה מתנהג איתנו כמו הצל של האדם. אם אני עומד בחושך מתחת למנורה ומרים את היד, גם הצל שלי ירים את היד. אם אני יוריד את היד – גם הצל שלי יוריד את היד.

בדיוק ככה הקב"ה מתנהג איתנו.

אם אנחנו רוצים לחיות במימד של אמונה מעל לטבע ואנחנו מאמינים בלב שלם שזה אפשרי – אז הקב"ה אומר: "או קיי. אתה יכול לחיות מעל לטבע". ה' צילך על יד ימינך.

אין לקב"ה בעיה לקחת מישהו ולהעשיר אותו לא משנה איפה הוא נמצא, וזה לא משנה אם הוא טיפש, חכם, כישרוני, מבריק, גאון או נעל בית.

אבל יש כאן קטצ' שיכול להפיל הכל. שימו לב: הכל תלוי באמונה שלנו, ואם אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים אז אנחנו יכולים, אבל ביחד אם זה אנחנו מנסים להיות חכמים ומתחילים לחשוב על "איך זה יקרה", אנחנו מפילים את האמונה, כובלים את הקב"ה ומוסרים את עצמנו להנהגה הטבעית.

אמונה חזקה מביאה את האדם לידי הצלחה, ובנוסף היא מביאה את הקב"ה לעזרו לרמה כזאת שהקב"ה אומר לאדם המאמין: "אני יעשה לך את העבודה ("ה' ילחם לכם ואתם תחרישון").

מכירים את הפסוק הראשון במזמור קכא' מספר תהלים, "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי"?

אין אחד שלא מכיר, אבל אני בטוח שרובנו קוראים ומבינים את הפסוק הזה בצורה לא נכונה.

איך כולם קוראים ומבינים אותו?

"שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עזרי?" (סימן שאלה בסוף הפסוק נכון?!).

זו טעות באמונה כי הדרך הנכונה לקרוא את הפסוק הזה הוא כך: "שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עזרי!" – העזרה שלי תבוא מהאין! מהמקום שאני הכי לא מצפה לו! אני לא יודע איך זה יקרה – אבל אני יודע שהעזרה תגיע אלי!