פרשת וארא - ואני שואל

"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין" וא"ש: מדוע כתוב "תנו לכם מופת? הרי צריך להיות כתוב: "תנו לי \ הראו לי \ עשו לי מופת".

* "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" "כבד לב פרעה" - מנ"ל, שהכבד שלו – דהיינו התאוות והגאווה שלו, הם שהשפיעו על הלב שלו (הרגשות שלו), ולאחר שהשפיעו על הרגשות שלו – זה אומר שלא הייתה לו שליטה על הרגשות, ולמרות שלא צווה – נפל ב"ולא תתורו אחרי לבבכם".

מנ"ל, שאם האדם אינו שליט על הכבד שלו (תאוות וגאווה), הוא פותח את הצוהר שיכול להוביל אותו ליפול ב"ולא תתורו אחרי לבבכם".

* "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" "הָיְתָה הָרְוָחָה..." - בן אדם רואה ומבין שיש דרך מסויימת שבה הוא צריך ללכת, אז כן – הוא עושה את הצעד הראשון – והצעד הראשון - זה מה שמרגיע אותו.

דוגמה: אדם מבין שכדי להיות בריא, הוא צריך ללכת לעשות ספורט. עצם ההרשמה לחדר הכושר כבר מרגיעה אותו, הוא חש הרוחה – ובעצם ההרשמה - מסתיים המסע שלו לעשות ספורט.

"הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ" - מנ"ל, שכשאדם מזהה דרך שהיא נכונה לו, אחד המכשולים העיקריים אם לא העיקרי ביותר – אלו הרגשות שלו – "והכבד את ליבו" (שוב – ולא תתורו אחרי לבבכם), ולכן כשהוא מזהה דרך שהיא נכונה לו – עליו להתעלם מהרגש, לזרוק את השכל – לראות מול העיניים רק את הציווי האלוקי - ופשוט לפעול מתוכו (בדוגמת הבריאות – "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם").

לע"ד ענ"ל, שהנפילה של האדם מגיעה כתוצאה ממשא ומתן עצמי בינו לבין עצמו, ולכן ברגע שאדם מבין שמשהו צריך להתבצע – עליו פשוט לבצע מבלי לחשוב, כי החשיבה היתרה מובילה אותו להכנס למשא ומתן עם עצמו ("נכון לי \ לא נכון לי \ מתאים לי עכשיו \ אולי אחר כך \ אין לי זמן לזה וכו'), והיא זו שלבסוף מובילה אותו לחוסר פעולה.

"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" - ענ"ל, שהשליטה על הרגשות ניתנה ונמצאת רק אצל האדם, ולכן כתוב: "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם..." – פעם ראשונה – "וכבד פרעה" – הוא זה שהכביד, פעם שנייה – "גם הפעם" – מוכיח בוודאות שזה הוא זה שהכביד, ומנ"ל - שכל הבעיות של האדם, מתחילות מחוסר שליטה עצמית ברגשות.

* "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" "ולא יכלו" – אומר רש"י במקום: "שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה".

מנ"ל, שכשאדם נופל למיטת חוליו מחמת חיידק, אין לו אלא רק הקב"ה גרם לו ורק הקב"ה יוציא, כי אין שד שולט על בריה פחותה מכשעורה, ולכן על כורחך אתה מוכרח להודות שהקב"ה - מלך מלכי המלכים, שר ומושל, תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות ושליט על כל העולמות.