סעודת הודיה שהפכה לסיוט

1. מי ששופט אנשים בלי סוף הוא כסיל; החכם משבח ודן לכף זכות, כי הוא יודע שבדיעבד יתברר שטעה.
2. רוב השיפוטים שלנו לכף חובה מתבררים כטעות ברגע שמקבלים את התמונה המלאה.
3. זה שאין מי שרואה את הבושה שלנו באותה שנייה, לא הופך את השיפוט למותר.
4. את האנשים הכי קרובים לנו אסור לשפוט, ודווקא אותם הכי קל לשפוט.
5. כל צעד קטן של האישה ראוי להערכה, כי הברכה שיש לנו בבית תלויה בה.

"כָּל-רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה."

בעל אחד שהיה לו פתיל קצר, ולא כל כך אפוי בלשון המעטה, היה קשה עם אשתו. אשתו הייתה עובדת קשה בעבודה שלה ובגידול הילדים בבית, ומדי פעם היה קורה שהיא הייתה מעט מרחפת ושוכחת דברים. ולבעל היו הרבה טרוניות אליה: הרבה תלונות על האוכל, על הכביסה, על חינוך הילדים, על הניקיון, ועל כל דבר שהוא היה יכול להתלונן עליו.

ערב אחד הם החליטו לעשות סעודת הודיה על נס שקרה להם בחיים, והם הזמינו לסעודה בערך 30 חברים לשעה 20:00 בערב. באותו היום האישה התעוררה בשעה מאוד מוקדמת, כדי שהיא תספיק גם לבשל את כל האוכל לסעודה, גם לעבוד, גם לטפל בילדים וגם לתפעל את כל הבית.

באותו היום האישה עמדה 7 שעות רצופות במטבח: הכינה כמה סוגים של בשר, לחמים, סלטים, קינוחים, שטפה המון כלים, ניקתה. בקיצור, עבדה קשה מאוד, ובאמת כל מה שהיא עשתה, עשתה מכל הלב.

בסביבות השעה 20:00 לאט לאט התחילו להגיע אנשים, אבל הבעל התעכב קצת. בסביבות השעה 20:20, אחרי שכל האורחים הגיעו, הגיע הבעל מהעבודה, נכנס לבית, וחשכו עיניו: כל החברים נמצאים בתוך הבית, ועל השולחן, במקום אוכל, יש קצת חטיפים ושתייה קלה.

נדלק לבעל הפתיל הקצר, הוא קרא לאשתו, וליד כולם התחיל לצעוק עליה: "איפה כל האוכל? למה האוכל לא מוכן? מה עשית כל היום שלא הספקת להכין את האוכל?" האישה המסכנה התחילה להגיד: "בעלי היקר, אני...", והוא קטע אותה והמשיך: "מה התירוצים שלך הפעם? איפה האוכל?"

אחד החברים הרגיע את הבעל, וסוף סוף, אחרי הרבה העלבות ומילים קשות שהוא הטיח כלפי אשתו, האישה הצליחה להשחיל מילה. בעיניים דומעות, בקול חנוק ועם הרבה בושה, היא אמרה לו: "בעלי היקר, הכנתי לחמים, הכנתי סלטים, הכנתי בשר. ואחרי 7 שעות במטבח, אחרי שהכול היה מוכן, שמעתי דפיקה בדלת. פתחתי, ומולי עמד ילד קטן עם בגדים קרועים ונעליים קרועות, והוא אמר לי שיש לו היום בר מצווה, והוא וההורים שלו אוספים תרומות כדי שיהיה להם קצת כיבוד לתת לאורחים. כאב לי הלב, אז ריחמתי עליהם, ואת כל מה שהכנתי לסעודה שלנו נתתי לבר מצווה שלהם. אל תכעס עליי."

אני מאמין שכולנו מבינים שבאותו הרגע הבעל התפלל מכל הלב שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו חי.

"כָּל-רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה." הפסוק אומר שאותו אחד ששופט אנשים בלי סוף, כנראה שהוא טיפש גמור. ואדם חכם, גם אם הוא רואה בעיניים סיטואציה שלדעתו צריך לדון בה לכף חובה, ובמיוחד את אשתו, הוא ישבח אותה וידון אותה לכף זכות. כי אדם חכם יודע תמיד שברגע שהוא יסתכל בדיעבד על סיטואציה שלילית, הוא יראה שהוא טעה בשיפוט שלו.

אחים יקרים שלי, כולנו קצת לא כל כך אפויים, וכולנו נופלים בזה. כמעט בכל המקרים כולנו טועים כשאנחנו שופטים אנשים אחרים לכף חובה. אסור לנו לשפוט אחרים, ובמיוחד את האנשים שהכי קרובים והכי חשובים לנו. והעובדה שאין לידנו אנשים שיודעים שאנחנו שופטים וגורמים לנו לבושה באותה השנייה, כמו שקרה עם הבעל, לא אומרת שמותר לנו לשפוט.

אם יש משהו אחד שבעזרת השם כולנו, בלי נדר, ניקח על עצמנו לכבוד השנה החדשה, זה לדון כל אחד לכף זכות. ולגברים שכאן: תעריכו כל צעד הכי קטן של הנשים שלכם, כל עוד אתם זוכים לזה שהיא לידכם. כי בפועל לא מגיע לנו שום דבר, וכל הברכה שיש לנו בחיים תלויה רק בנשים שלנו.

שתהיה בעזרת השם הרבה הצלחה, ושנה מלאה בבשורות טובות.