מחר נתחיל לחיות? אף אחד לא הבטיח לנו את המחר

1. הרגע המושלם, שבו תרגיש מוכן והכוכבים יסתדרו, לעולם לא מגיע. מה שיש לך זה היום.
2. ריב של בוקר יכול להפוך למילה האחרונה. אל תשאיר את האהבה והסליחה לפתק שייקרא מאוחר מדי.
3. המחיר על הרהור של שנייה אחת הוא הרבה מאוד שנים של חרטה.
4. "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה": תשקיע בדברים החשובים ותסמוך על עצמך שאתה יכול.
5. אף אחד לא הבטיח לנו שה"מחר" יגיע. לכן מתחילים לחיות עכשיו.

עומרי היה נער בן 17 – קצת מעופף, ואהב לעשות דווקא לכולם. כל בוקר הוא היה מאחר לבית הספר, שוכח בכוונה את השיעורים בבית – ואפילו נכנס לכיתות לא נכונות כדי להרגיז את המורים.

כל המורים היו תמיד כועסים עליו ומענישים אותו כי הוא היה מפוזר, ואפילו ההורים שלו בבית היו כועסים עליו, בגלל שהוא היה מתריס נגדם בכוונה.

בבוקר אחד, שבו לאמא שלו הייתה נסיעת עסקים חשובה – השעון המעורר לא צלצל בזמן, והיא התעוררה באיחור ובלחץ אסטרונומי.

איך שהיא פתחה את העיניים, היא רצה מהר לחדר של עומרי, וניסתה יפה בהתחלה: "עומרי, יש לי היום פגישה קריטית – אני חייבת שתקום, תתלבש ונצא זריז!".

עומרי מהצד שלו – לא מעניין אותו. לוקח את הזמן, נמרח, משחק עם הטלפון – בקיצור, עושה בכוונה. האמא קלטה את הסיטואציה, ובתוך הלחץ המטורף הרימה לו צעקה: "חלאס כבר! די! כמה פעמים אני צריכה להגיד לך?! כל היום אתה נמרח, כל דבר אני צריכה להגיד 200 פעם – וכל בוקר מחדש אני מאחרת בגללך!".

"עזבי אותי בשקט! שחררי אותי! למה כל הזמן את צורחת?!" – ענה הבחור.

תוך כמה שניות התחילו להיזרק מילים לאוויר, הטון עלה, המתח בבית היה על סף פיצוץ. שנייה לפני שהיא יצאה, היא עצרה על האי במטבח, לקחה פתק, כתבה עליו כמה מילים והכניסה אותו לכיס הצדדי בתיק של עומרי. אחר כך אספה את הדברים שלה ויצאה מהבית בכעס – והוא טרק אחריה את הדלת בעצבים.

אחרי כמה שעות בבית הספר, עומרי קיבל טלפון מזעזע. מהצד השני של הקו – אח שלו הגדול: "עומרי, אמא נפצעה קשה מאוד בתאונת דרכים בדרך לעבודה – תגיע מהר לבית החולים!".

כמובן שהוא עזב את הכול, נסע לבית החולים ונכנס לחדר של אמא שלו. הוא רואה אותה מפורקת על המיטה, מחוברת למכשירי הנשמה, וצוות של רופאים עושה הכול כדי להציל אותה. אחד הרופאים פנה אל הילדים וביקש מהם לצאת החוצה.

לאחר כמה דקות, אחד הרופאים ניגש לאחים והודיע להם את הנורא מכול: "אמא שלכם לא שרדה".

שני האחים שבורים לחתיכות, לא יודעים איך לעכל את מה שקרה עכשיו, ועומרי זרק את התיק, ירד על הברכיים במכה אחת – וצעק את הנשמה שלו החוצה.

דקה אחרי זה, עומרי מסתכל – וקולט על הרצפה את הפתק שאמא שלו השאירה לו, מונח ליד התיק. הוא הרים את הפתק, פתח אותו – והתמוטט במקום. אח שלו קרא לרופאים שיעזרו לו, ובמקביל הרים את הפתק ופתח אותו. בפתק היה כתוב: "אני אוהבת אותך מאוד, סליחה על הכעס, ונפתור את הכול מחר. אמא".

"כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת - בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה." אם אתם מאלו שמחכים לרגע המושלם, להרגיש מוכנים, ושהכוכבים בשמיים יסתדרו כדי לעשות את מה שאתם יודעים שאתם חייבים לעשות – תסמכו עליי שהרגע הזה לעולם לא יגיע. ותזכרו טוב טוב את המשפט: "המחיר על הרהור של שנייה אחת, הוא הרבה מאוד שנים של חרטה".

חברים, תשקיעו בדברים החשובים בחיים, אל תדחו דברים, תסמכו על עצמכם שאתם יכולים – כי אתם יכולים. ופשוט תצאו לדרך, כי אף אחד לא הבטיח לנו שה"מחר" הזה יגיע.