מוסרי או מטומטם? על פיגוע הדריסה והמחבל שהצלנו

1. "שור נגח" שחוזר על הפגיעה לא מחזירים לשדה; מי שמציל רוצח ומחזיר אותו לפעילות, שותף לרצח הבא.
2. מי שחונך מגיל קטן להשמיד את כל מי שלא הולך בדרכו, לא ישתנה בזכות ניתוח מציל חיים.
3. הדם הבא שהמחבל ישפוך לא יהיה רק שלנו; היום זה אנחנו, מחר כל מי שלא מוצא חן בעיניו.
4. החיילים שלנו הם המוסריים בעולם; השאלה היא מי שולח אותם ולמה.
5. לא הכל זה כסף, ולא כל פקודה חייבים לבצע. מותר להגיד לא.

האם באמת צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם? ואיך קשור פיגוע הדריסה הנוראי למעצר של החיילים בשדה תימן? מי שמכיר אותי יודע שאני לא מדבר על נושאים כאלה, אבל העניין הזה ממש בער בי.

אני באמת לא מאחל את זה לאף אחד, אבל בואו נתחיל בסיפור הזוי, ואמיתי לגמרי: מנתח בכיר אחד, שעובד בבית החולים הדסה עין כרם, טייל עם המשפחה שלו בשוק מחנה יהודה. פתאום, לא עלינו, מאחורי המשפחה של אותו מנתח מגיע מחבל עם סכין. הוא דוקר את אשתו של המנתח, דוקר את הילדה של המנתח, ושנייה לפני שהוא דוקר את המנתח עצמו, המנתח מצליח לשלוף נשק, יורה בו ופוצע אותו קשה.

מיד אחר כך אותו מנתח מניח את הנשק שלו על הרצפה, רץ לרכב שלו, מוציא תיק עזרה ראשונה ומתחיל לטפל במחבל שהוא בעצמו פצע. אבל חכו רגע, זה לא נגמר. המנתח מכניס את המחבל לרכב שלו, וביחד הם נוסעים לבית החולים. שם אותו מנתח מכניס את המחבל לחדר ניתוח, ומתחיל לבצע בו ניתוח מציל חיים. הגיוני, נכון? אז ככה:

"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם... הַשּׁוֹר יִסָּקֵל – וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת".

לא מזמן חייל נרצח בדם קר, אחרי שמשאית נכנסה בעוצמה בבוטקה שלו, שכנראה היה עשוי מקרטון. זו לבדה הפקרה נוראית של החייל, ואם היו שם עוד אנשים, היה לי קשה מאוד להאמין שגם הם היו שורדים. נוראי.

אחרי הפיגוע, החבר'ה "הנאורים" שלא מטפלים בעצמם לקחו את המחבל, שמו אותו בבית החולים הדסה עין כרם, ושם צוות בית החולים טיפל בו, הכניס אותו לניתוח והציל לו את החיים על חשבוננו. ואחר כך קראו לזה "מוסריות". לא, לא, לא. זה נקרא "טמטום", וזה ממש לא בשביל להעליב. אני מסביר:

"הקם להורגך – השכם להורגו" זה כבר פרימיטיבי בשבילנו, אני מבין. אבל "אִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, הַשּׁוֹר יִסָּקֵל – וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" – גם כן פרימיטיבי? בואו נבדוק. הפסוק אומר שאם שור חוזר על אותה הטעות, לא רק שהורגים את השור עצמו, אלא הורגים גם את הבעלים שלו. ואנחנו? נציל את סינוואר ממחלת הסרטן, ניתן לו כספים, נעזור לו עם כוח עבודה, נשלח לו טנדרים, דלק, חשמל ומים, ונכשיר אותו כדי שיוכל לחזור לפעילות מבצעית. וכל זה כדי שהוא יוכל להכשיר את המחבלים שלו, כדי שיבואו לדקור את המנתח. ט-י-מ-ט-ו-ם. אההה, סליחה, "מוסריות". אז למה זה לא מוסרי בעיניי?

אין לי ספק שכולנו מסכימים שלמחבל הזה יש מטרה אחת, והוא מקדיש את כל החיים שלו בשביל המטרה הזאת: להשמיד את כל מי שלא הולך בדרך שלו. על זה הם מתחנכים וגדלים מגיל קטן מאוד, זו המנטליות שלהם, ואי אפשר לשנות את זה. אחרי שבבית החולים יסיימו לטפל באותו המחבל, כמובן שהוא יחזור ויעשה הכל כדי לרצוח כל אחד ואחת מאיתנו. ואם כבר בתוך בית החולים יזדמן לו ליד חפץ חד תוך כדי הניתוח, כבר שם הוא יעשה את העבודה.

כנראה שכל זה עדיין לא מספיק לנו כדי להבין, אז בואו נוסיף עוד שכבה. אותו מחבל נאצי שהצילו לו את החיים, ואנחנו שילמנו על זה בכספי המיסים, אחרי שהוא יחזור לעמוד על הרגליים שלו, בוודאות, אבל בוודאות, יהרוג עוד אנשים. ולא רק אותנו. היום זה אנחנו, מחר זה אמריקאים, אחר כך צרפתים, ואחר כך כל מי שלא מוצא חן בעיניו או לא הולך בדרך שלו.

אז בואו נבין מה בעצם אנחנו עושים פה. אנחנו מטפלים במפלצות אדם, שכל המהות וכל הקיום שלהם תלויים בכמות הדם שהם מצליחים לשפוך במהלך החיים שלהם, בלי שום קשר לגזע, דת או מין. ואנחנו אלו שמכשירים אותם, מצילים אותם אם צריך, מחזירים אותם לפעילות מלאה ושוטפת, נותנים להם כלים לעשות את זה, והורסים בידיים שלנו לא רק את המדינה שלנו, אלא את כל העולם כולו.

אז כן, בכל מקום יש גרעינים שחורים, אבל ללא ספק החיילים שלנו הם החיילים הכי מוסריים בעולם. לגבי הדרג הצבאי והממשל, אני לא סגור על זה.

לסיום, אני פונה למנתח הנחמד, לנהג האמבולנס המתוק, לפרמדיקים שישבו בתוך האמבולנס בדרך לבית החולים, ועל אותו המשקל, אל החיילים הנחמדים מהמשטרה הצבאית שבאו לעצור את החברים השותפים שלהם למלחמה בשדה תימן: לא כל הוראה חייבים לבצע. לא הכל זה כסף בחיים, ומותר לכם גם להגיד לא.

כי מוסר אמיתי הוא לא לעשות מה שאומרים לך ולקרוא לזה "נאורות". מוסר אמיתי הוא לדעת להבחין בין מי שמגן על החיים לבין מי שחי כדי לקחת אותם, ולשמור קודם כל על מי שעומד לצידך. התורה כבר אמרה את זה לפנינו: שור שנגח פעם אחר פעם, לא מחזירים אותו לשדה. מי שמבין את זה, הוא המוסרי. מי שלא, סליחה, אבל זה לא מוסר.