והדרת פני זקן – הסיפור על הסבא שחיכה על הספסל

1. מראה חיצוני לא מספר את הסיפור. חולצה קרועה ושקית ביד יכולות להסתיר אבל ואהבה שאין לה מילים.
2. הפסוקים שמסתיימים ב"אני ה'" מסמנים מצוות יסוד, ו"והדרת פני זקן" הוא אחד מהם. כיבוד מבוגרים הוא חובה, לא נימוס.
3. זהירות על הילדים היא לגיטימית, אבל היא לא מתירה להשפיל אדם בלי לברר מי הוא באמת.
4. ככל שאדם מבוגר יותר, כך הוא צריך אותנו יותר. אל תשאיר את המבוגרים מאחורה.
5. סליחה אחרי שהנזק נעשה היא חשובה, אבל הרבה יותר טוב לעצור ולברר לפני שפוגעים.

אדם מבוגר מאוד, לבוש בחולצה ישנה וקרועה, התיישב על ספסל בכניסה לבית ספר יסודי, עם שקית ביד, והסתכל על השער בזמן שהילדים יצאו הביתה. ההורים שהיו באים לאסוף את הילדים מבית הספר היו מסתכלים עליו מדי פעם, אבל לא ייחסו אליו חשיבות.

אמא אחת שבאה לאסוף את הבת שלה ראתה אותו, התחילה לאכול עליו סרטים, ושאלה את חברה שלה: "תגידי, מי זה האיש הזה?". ענתה לה החברה: "וואלה, לא יודעת... הוא יושב פה כבר כמה ימים...". "זה נראה לי חשוד, אני חייבת לבדוק את העניין", אמרה האמא, תפסה את הבת שלה ביד ואמרה לה: "תיזהרי ממנו, ותיזהרי לעבור לידו!".

האיש הזקן ראה את הסיטואציה וחייך לכיוון הילדה. האמא התעצבנה, ניגשה אליו וצעקה עליו: "תקשיב לי טוב טוב, אם אי פעם אתה תתקרב לבת שלי או לאחד הילדים כאן – אני מזמינה לך משטרה! תתרחק מכאן!". האיש הזקן הכניס את היד שלו לשקית. האמא נבהלה, לקחה צעד אחורה ואמרה לו: "תתרחק מכאן – אתה שומע אותי?!", לקחה את הבת שלה ונסעו הביתה. האיש הזקן הוציא את היד מהשקית, וביד שלו היה דף מקופל.

למחרת, בדיוק באותה השעה, האיש הזקן הגיע והתיישב על הספסל. האמא שבאה שוב לאסוף את הילדה ראתה אותו שוב על הספסל, ושוב פעם מחייך לכיוון הילדה. האמא באה אליו בעצבים ואמרה לו: "זהו! הגזמת! אני מזמינה לך משטרה!". היא הוציאה את הטלפון שלה מהתיק, ובדיוק כשהיא מחייגת הגיעה אישה צעירה, שמה יד על הכתף של האיש הזקן ואמרה לו: "אבא, בוא. הגיע הזמן ללכת הביתה".

האיש הזקן הסתכל עליה ולא אמר כלום. האישה הצעירה החזיקה לו את היד והרימה אותו מהספסל. האמא שקלטה את כל הסיטואציה שאלה אותה: "סליחה... את מכירה את הבן אדם הזה? הוא כל יום יושב כאן, מחזיק שקית ביד, מסתכל על ילדים שיוצאים מבית הספר ולא אומר כלום! אף פעם לא ראיתי אותו יוצא מכאן עם ילד!".

הסתכלה עליה האישה ואמרה לה: "כן. אני מכירה אותו. זה אבא שלי. הוא לא שומע – הוא חירש, ולפני כמה ימים התפתחה אצלו דמנציה קשה מאוד. הסיבה שהוא יושב כאן היא שהבן שלי תום, שזה הנכד שלו, למד כאן לפני שנתיים. מאז שהוא נהרג בתאונה, הוא לא מוכן לקבל את העובדה שהילד כבר לא כאן, ובגלל זה כל יום בשעה שהילדים יוצאים מבית הספר הוא מתיישב על הספסל עם השקית ומחכה לתום שייצא מבית הספר. בהתחלה ניסיתי לעצור אותו, אבל כל יום הוא מתעקש, אז שחררתי, ואני פשוט באה לקחת אותו כל יום מחדש. תדעי לך שזה הזמן היחיד ביום שהוא נראה שמח".

האמא השתתקה במקום. האישה לקחה את השקית מאבא שלה, פתחה אותה כדי לבדוק שהכול בפנים, ובטעות הדף המקופל נפל ונפתח על הרצפה. האמא של הילדה התכופפה כדי להרים לה את הדף, והיא קולטת שעל הדף יש ציור של ילד קטן מחזיק יד של סבא, ולמטה כתוב בעיפרון: "סבא, תחכה לי אחרי בית הספר. אני תמיד יוצא ראשון". האמא הורידה את הראש בבכי, ביקשה סליחה והלכה מהמקום.

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן - וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה".

כל המצוות חשובות, אבל חברים, שימו לב שהפסוקים שבהם הקב"ה אומר "אני ה'" הם פסוקים שמופיעות בהם המצוות שכביכול נחשבות למצוות העיקריות שעליהן עומדת כל התורה: "לא תישבעו בשמי לשקר... אני ה'", "...את שבתותי תשמורו... אני ה'", "והדרת פני זקן... אני ה'". משמע, לכבד אנשים מבוגרים זה ממש לא נימוס. זו חובה מוסרית שיש על כל אחד ואחת מאיתנו.

אז חברים, לא כל זקן עם חולצה מלוכלכת הוא פדופיל, ולא כל אדם מבוגר עם נעליים קרועות הוא נרקומן. אל תשכחו את האנשים המבוגרים מאחורה, תשתדלו לכבד אותם ולעזור להם כמה שאפשר, ותזכרו שככל שהם יותר מבוגרים, ככה הם צריכים אותנו יותר.