הילד עם הפרעות הקשב והריכוז

אופק היה תלמיד בכיתה ג' והחיים שלו בבית הספר היו לא פשוטים בכלל. היה לו מאוד קשה בגלל העובדה שהמערכת מתגעה אותו כילד עם הפרעות קשב וריכוז. בשבילו לשבת בכיתה הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית וזה היה מוביל אותו לדבר הרבה בשיעורים. למשוך את תשומת הלב של שר הילדים ולא מעט המורים היו מאבדים מולו את הסבלנות, צועקים עליו, מענישים אותו והנהלה היו מזמינים אותו ואת ההורים שלו לשיחות איומים על בסיס יומי. כשאבא שלו היה מגיע לשיחות, כל מה שהוא היה שומע מהמורים זה שהילד שלו מופרע, לא מצליח לשבת בשקט, מפריע לשאר התלמידים בשיעורים שלהם והם היו ממליצים לו בלי סוף לרסן את הילד וכמובן גם לתת לו כדורים כי הוא מדרדר את שאר הילדים ולא פעם הם המליצו לו להעביר את הילד למסגרת מיוחדת.

מכל שיחה כזאת האבא יוצא פגוע ומרוסק אבל מהשיחה האחרונה כשאופק ואבא שלו יצאו לו כיוון הרכב עבר מולם המורה לספורט. המורה הסתכל על האבא ושאל אותו, "אתה אבא של אופק?" האבא עצר שנייה, הסתכל על המורה לספורט וחשב לעצמו, "עף, הנה עוד אחד שבא להגיד לי עד כמה הילד שלי דפוק." "כנה, אבא, אני אבא של אופק. תקשיב טוב, אמר המורה לספורט, יש לך את הילד הכי טוב בעולם. אין דברים כאלה. איזה ילד מתוק. כל שיעור הוא מגיע ראשון, תמיד מחפש לעזור, תמיד מחייך לכולם, ותמיד הוא משקיע את כל כולו גם בשביל השיעור וגם בשביל כל הכיתה.

האבא עמד מול המורה בשוק, חיבק את המורה לספורט והתחיל לבכות. אתה לא מבין מה עשית לי? כל פעם שאני בא לכאן, כולם לכלכים ויורדים על הילד שלי. ואני שומע בלי סוף עד כמה שהילד שלי ועד כמה שהוא הורס לאחרים. ורק אתה, רק אתה באת, חיזקת אותי ואמרת על אופק שלי רק דברים טובים. חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. חברים, זה לא סיפור מומצא, זה סיפור אמיתי לגמרי שקורה כל יום. ויש כאן שתי מסקנות מטלטלות מאוד. הראשונה, אנחנו אלו שממתגים ואנחנו אלו שחיים על פי המיתוגים האלו.

ולדעתי, ילד שקשה לו לשבת ולהישאר מרוכז במשהו שהוא לא בחר בעצמו, זו ממש לא הפרעה. ובאופן אישי, אם כבר אני המלך של הפרעות הקשב והריכוז, ואני אומר לכם, זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לי וזה הדבר הכי טוב שקר לי בחיים. ואגב, רוב אלו שהובחנו ומוותגו עם הפרעות קשב וריכוז הם האנשים הכי מצליחים בעולם, כי זה מה שהוביל אותם לצאת מהעדר. תחפשו מה טוב בילד שלכם, מה הוא אוהב ולמה הוא מתחבר ושם תשקיעו את כל הכוח שלכם. חנוך לנער על פי דרכו, לא על פי הדרך של בית הספר.

המסקנה השנייה, חברים, כשאנחנו אומרים מילה שלילית על יהודי אחר, אנחנו בידיים שלנו מצערים את הקדוש ברוך הוא בלי סוף. אין אבא ואין אמא בעולם שהיו רוצים לשמוע שהילד שלהם ומשהו אחרון, בפעם הבאה שהמורים מתלוננים שהילד שלכם מפריע בשיעור, כנראה שהוא הולך להיות אחד האנשים הכי מצליחים בסביבה שלו ואתם אל תתנו לו כדורים ותקברו את מי שהוא תצטרפו דחוף לשיפט בעזרת השם הרבה הצלחה