ואשר יגורתי בא לי: למה הפחד שלך מגשים את עצמו?

1. יוסף לא היה נביא: הוא פתר את החלומות לפי הבנתו, וכאשר פתר, כן היה. הפתרון שאתה נותן לחלום שלך הוא זה שמתממש.
2. במצב של פחד וחרדה הגוף נכנס למצב חירום, היצירתיות נאטמת והדמיון נסגר. אין התקדמות מתוך פחד.
3. מתח קבוע גורם לך לאחל תת-הכרתית שהפחד יתממש, רק כדי להשתחרר ממנו. ואשר יגורתי, בא לי.
4. כשאדם מדמיין את עצמו ככישלון, הוא יהיה כישלון. אתה הבעיה, ולכן האחריות והפתרון אצלך.
5. אותו כלל עובד גם לטובה: מי שפותר לעצמו לטובה ועושה, משנה את המציאות. אף אחד לא יבוא להציל אותך.

זה צובט לראות מסביבך אנשים שמצליחים בקלות, בזמן שאתה יודע שאתה מסוגל להרבה יותר, אבל כלום לא זז, או יותר גרוע, אתה זז אחורה. והחדשות הטובות הן שאפשר לפתור את זה. כדי להבין איך, בואו נלך רגע ליוסף בבית הסוהר.

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ - כֵּן הָיָה! אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי - וְאֹתוֹ תָלָה". כולנו מכירים את הסיטואציה שיוסף פותר לשרים שנמצאים איתו בבית הסוהר את החלומות שלהם. ולמדנו גם שיוסף לא נביא. לפני שיוסף פתר להם את החלום, הוא לא ידע מראש מה בדיוק הקב"ה מתכנן לעשות. הוא קודם כל פתר להם את החלומות לפי איך שהוא חשב לנכון לפתור, ולפי איך שהוא פתר להם, זה מה שקרה במציאות. "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ - כֵּן הָיָה!". הפתרון שאדם נותן לחלום שלו, הוא זה שמתממש.

עכשיו תחשבו מה קורה כשאנחנו נמצאים במצב של חרדות ופחדים שמשהו יקרה לנו. הגוף שלנו נכנס למצב חירום, ובמצב חירום אין לנו אפשרות ליצור דברים חדשים. היצירתיות שלנו נאטמת, הדמיון שלנו נסגר, וכל מה שהמוח שלנו והגוף שלנו מנסים לעשות עכשיו זה לחשוב על דרך להגן על עצמנו.

אין דבר כזה התקדמות במצב של פחדים וחרדות. אבל מה שיותר גרוע פה, זה שכשאנחנו נמצאים במצב של פחדים וחרדות, אנחנו נמצאים גם במצב של מתח קבוע. וכשאנחנו במתח קבוע, כל מה שאנחנו רוצים זה רק להשתחרר מהמצב הזה. ואז קורה דבר מפחיד: אנחנו מתחילים לאחל לעצמנו, באופן תת-הכרתי, שהדבר שממנו אנחנו מפחדים יקרה בפועל, כדי שנוכל כבר להשתחרר מהפחדים, מהחרדות ומהמתח.

על זה אמר איוב: "ואשר יגורתי – בא לי". ועל זה אמר שלמה המלך: "חרדת אדם – יתן מוקש". האדם בעצמו פותר לעצמו את החלום לרעה, וכאשר פתר, כן היה.

בשורה התחתונה חברים, כשאדם מדמיין את עצמו ככישלון, הוא יהיה כישלון. ככה כל אחד ואחת מאיתנו מכשילים את עצמנו באופן קבוע, ומושכים על עצמנו בעיות בחיים, מבלי להיות מודעים לזה שאנחנו הבעיה, ושהאחריות נמצאת אצלנו.

כל זה נובע מחוסר ביטחון עצמי, חוסר אמונה, דימוי עצמי נמוך, ספקות עצמיים, הערכה עצמית נמוכה, תלות באנשים אחרים וחוסר מוטיבציה. בקיצור, חוסן נפשי נמוך מאוד, שמוביל אותנו לחיות חיים קשים מאוד, גם בפן הרוחני וגם בפן הגשמי.

לאדם כזה יהיה קשה מאוד עם פרנסה, עם זוגיות, עם קבלת החלטות, עם עמידה בלחצים ועם התמודדות עם שינויים. הוא לא יצליח לממש את הפוטנציאל האמיתי שלו, וכמעט כל אתגר, גם הכי קטן, יפיל אותו לרצפה ויגרום לו שוב להיתקע במקום. כשרמת הרוחניות נמוכה והחוסן הנפשי פגוע, כל אתגר נראה לו כמו הר, וכל כישלון קטן מתפרש אצלו כהוכחה לזה שהוא חסר ערך. אדם כזה מפסיד המון הזדמנויות בחיים שלו רק בגלל הפחד מלקחת סיכונים, וכנראה שהוא מוותר לעצמו באופן קבוע, עוד לפני שהוא מתחיל.

וזה בדיוק המקום שבו החדשות הטובות נכנסות. אם הפתרון שאנחנו נותנים לחלום הוא זה שמתממש, אז אותו כלל בדיוק עובד גם לטובה. אפשר להעלות את רמת הרוחניות, את רמת האמונה, את הביטחון העצמי ואת הערך העצמי. אפשר להיפטר מהספקות ומהפחדים, להשתחרר מהתלות באנשים אחרים, לקחת שליטה ולהיות אדונים של החיים שלנו. אפשר להגביר משמעותית את המוטיבציה, לאזור אומץ, ואפילו להתפרנס ממה שאנחנו באמת אוהבים לעשות, ולא מעבודה שאנחנו לא אוהבים.

חברים, אפשר לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים לחיות, וזה תלוי רק בבחירה שתעשו עכשיו. או שתישארו עם החיים הקשים, וכל החיים שלכם תחיו עם התחושה ש"אתם יודעים שאתם מסוגלים להרבה יותר, אבל משהו תקוע", או שתפתרו את זה כאן ועכשיו, וכמו אלפי אנשים ששינו לעצמם את החיים, תעשו את השינוי.

אני אומר לכם מניסיון אישי שלי ושל עוד אלפי אנשים: זה פשוט מאוד להגיע למצב שאתם כבר לא עובדים בשביל כסף, אלא מתפרנסים רק ממה שאתם אוהבים לעשות. וכדי להגיע לזה, אתם צריכים לעשות רק דבר אחד: לעשות. אף אחד לא יבוא להציל אתכם, והחיים שלכם תלויים רק בכם.

אז מוסר ההשכל פשוט: אתם הפותרים של החלום שלכם. מה שאתם מדמיינים על עצמכם, מה שאתם מאחלים לעצמכם בשקט בתוך הפחד, זה מה שקורה במציאות. תפסיקו לפתור לעצמכם לרעה, ותתחילו לפתור לעצמכם לטובה. ואל תפספסו את ההזדמנויות שהקב"ה נותן לכם, כי הוא זה שהביא אתכם עד כאן.