פרשת בראשית

פעם אחת ישבתי אצל משפחה עשירה ומכובדת שהאבא אדם מצליחן כזה, עשיר, איש עסקים ממולח שיודע להנהיג, ומספיק שאתם עומדים לידו – אתם מרגישים שאתם צריכים להיות BEST. מכירים את האנשים האלו?

בזמן שאני והאבא מדברים, התינוק שלהם זחל מחדר השינה לסלון, והוא היה בדיוק בשלב שבין הזחילה להליכה. באותו הרגע התינוק התיישב, החזיק במשהו, ניסה לעמוד ונפל, ניסה שוב ונפל – וככה כמה פעמים. באיזה שהוא שלב האבא אמר לתינוק: "דיי מספיק. אתה כבר כמה ימים מנסה ללכת וזה לא הולך לך. דיי. זה לא בשבילך." סיפור מטופש נכון? אז בואו תקשיבו איך זה קשור אלינו.

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ; והארץ היתה תהו ובהו, וחשך, על פני תהום; ורוח אלהים מרחפת על פני המים." שני הפסוקים הראשונים שפותחים את התורה שלנו, מלמדים אותנו על התחלות חדשות, על איך מתמודדים עם כישלונות, איך מתגברים על פחדים ואפילו על החשיבות של הצבת מטרות – וכל זה מהצד החזק ביותר שקיים: מחשבה ואמונה.

רובנו מפחדים לעשות את הצעד הראשון לעבר הגשמת החלומות שלנו, בין אם זה הצעד הראשון לפתיחת העסק שאנחנו רוצים, בין אם זה לגשת לשידוך, בין אם זה לדבר עם האדם שאתם סוברים שהוא בן או בת הזוג שלכם, ובין אם זה פשוט לעשות משהו שאנחנו ממש רוצים נראה קצת גדול עלינו.

תפסו ראש: הבורא מופיע בתורה בשני שמות: בשם "אלהים" ובשם "הוויה". מה הפירוש המילולי של המילה "אלהים"? "אלהים" זה רבים של המילה "אל", והפירוש של המילה "אל" זה "כוח". "אין לאל ידי" = אין לי כוח. פעם כדי לפרוץ דלת היו משתמשים באלי ניגוח, אז כשאנחנו נפגשים במילה "אלהים" (אל ברבים), הפירוש שלה זה כל הכוחות כולם. איזה כוחות? כל הכוחות שאנחנו מכירים: כוח המשיכה, כוח הכבידה וכד', והכוחות האלו הם כביכול פועלים ע"פ חוק קבוע - דין. אז כשאנחנו רואים בתורה שהבורא מופיע בשם "אלהים" – זה אומר שזוהי מידת הדין (מידת הכוח – החוק). מהצד השני, כשאנחנו רואים שהבורא מופיע בשם "הוויה" – זוהי מידת הרחמים. (נקודה למחשבה: "ה' הוא האלהים").

נקדים ונאמר שבפסוק הראשון (ובכל הפרק הראשון), הקב"ה מתגלה רק במידת הדין: "ויקרא אלהים לאור יום \ ויעש אלהים את הרקיע \ ויאמר אלהים יקוו המים \ ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" וכו'.

"בראשית ברא אלהים את השמיים..." – הדבר הראשון שהפסוק אומר לנו, זה שקודם כל השמיים הם הראשונים שנבראו, ומבחינתנו זה הגבול. במילים אחרות אין גבול. המטרות שאנחנו צריכים להציב לעצמנו הן מטרות גדולות, חלומות גדולים – אבל מה כתוב מיד לאחר מכן? "...ואת הארץ". בריאת הארץ באה מיד לאחר השמיים, מה שאומר לנו שגם את המטרות הכי גדולות ואת החלומות שנראים לנו הכי רחוקים גבוה בשמיים אפשר להשיג. הם נמצאים פה בארץ. עכשיו בואו נסתכל על שני הפסוקים:

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ; והארץ היתה תהו ובהו, וחשך, על פני תהום; ורוח אלהים מרחפת על פני המים". "בראשית" - זה אומר הצעד הראשון. מה היה בצעד הראשון? "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" – בלגן, חושך, תהום, פחד: "מה יהיה איתי? האם אני אצליח עם העסק? האם אני אצליח בחיים? האם אני יעבור בשלום את השידוך?"

שימו לב שהפחד הזה נמצא בדיוק בבראשית - בדיוק בצעד הראשון, אבל גם את זה אפשר לדייק ולהגיד שהפחד הזה נמצא רק בצעד הראשון – רק בבראשית. אנחנו מפחדים להיכנס לחושך, למשהו שהוא לא נודע כי בחושך קשה לנו לדעת מה מחכה לנו, ואנחנו מוסיפים לעצמנו את הפחד שאולי אנחנו ניפול לתהום ולא נצליח – כמו שכתוב: "חושך על פני תהום". אבל שוב שימו לב טוב שזה רק בצעד הראשון כי מה כתוב בהמשך? "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"! מים זה שפע. הקב"ה שמתגלה בפסוק הזה במידת הדין אומר לנו בפירוש: "ממה אתה מפחד? מהצעד הראשון? בוא! תעשה את הצעד הראשון! תגשים את החלום הכי גדול שלך שנראה לך שהוא בשמיים, ואל תפחד מהחושך, כי מיד אחרי החושך אני כאן. אני מחכה לך בדיוק אחרי הצעד הראשון: "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". התוהו ובוהו, החושך והתהום שאתה רואה - הם רק דמיון כי אני כאן, אני בדיוק אחרי הדמיון שאתה מפחד ממנו, וזה הטיפ שלי אליכם: הפחד של כולנו לעשות דברים שאנחנו באמת רוצים הוא בדר"כ רק בצעד הראשון כי לאחר שנתגבר עליו ונעשה את הצעד הראשון, יהיה לנו סיכוי להצליח ולהגיע לאן שאנחנו רוצים. נכון שלפעמים נכשלים והקב"ה אומר לנו כביכול: "תשנה כיוון – זה לא בשבילך", אבל בעשיית הצעד הראשון לפחות יש לנו סיכוי להצליח, כל שכן, בלי הצעד הראשון אנחנו סוגרים לעצמנו את הסיכויים לגמרי.

תזכרו שהפחד הזה הוא בסך הכל מחיצת גבס שמפרידה בנינו לבין הגשמת החלומות שלנו, ביננו לבין השגת היעדים שלנו וביננו לבין עולם שלם של אינספור אפשרויות חדשות, והקב"ה בכבודו ובעצמו ממתין לנו שם, ותזכרו משפט: הרבה אנשים אומרים: אם אני רואה – אני מאמין.

אך המשפט הזה לא תקף לגבינו כי אנחנו אומרים שאם אנחנו מאמינים בזה – אנחנו נראה את זה.