מהי אמונה? השולחן שעומד על ארבע רגליים – פרשת שלח

1. אמונה היא תחושת ודאות לגבי רעיון, ולכן השורש שלה הוא אימון: היא נבנית בתרגול יומי.
2. אמונה היא שולחן: הפלטה היא הרעיון, והרגליים הן ההוכחות שאספת. בלי רגליים הפלטה נופלת.
3. אותו מנגנון בונה גם אמונות שליליות. מי שחושב שהוא לא מוצלח ימצא לזה הוכחות באופן אוטומטי.
4. כל העצות שאתה מחפש כבר נמצאות בתוכך. אם לא מצאת תשובה, פשוט לא חפרת מספיק עמוק.
5. הרוב יכול לטעות. כלב בן יפונה לא הלך אחרי העדר, האמין בעצמו, ונכנס לארץ.

הרבה אנשים מתייחסים לאמונה כאילו היא "משהו", אבל אמונה היא בסך הכל תחושת ודאות לגבי רעיון מסוים. ככל שתחושת הוודאות הזאת חזקה יותר, אנחנו יכולים להגיד שהאמונה שלנו חזקה יותר. זו הסיבה שהשורש של המילה "אמונה" הוא "אימון".

כדי לחזק אמונה אנחנו צריכים להתאמן: לספח לרעיון שאנחנו מאמינים בו כמה שיותר הוכחות, לחזק אותו עוד ועוד, עד שהאמונה הופכת מבחינתנו לתחושת ודאות שאין עליה עוררין.

כשמישהו אומר לעצמו "אני מאמין שאני נראה טוב", מה שהוא בעצם אומר זה שהוא מרגיש אחוז מסוים של ודאות לגבי זה שהוא נראה טוב. בעזרת הכוח שנוצר מתוך תחושת הוודאות הזאת, הוא יוכל לבצע פעולות שהתוצאה שלהן תהיה שהוא ייראה עוד יותר טוב.

יש פסוק במשלי שאומר: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". מה שהפסוק אומר בקצרה הוא שכל העצות וכל הרעיונות שאדם מחפש נמצאים כבר אצלו. כדי למצוא אותם, יש כאלה שיצטרכו לחפור עמוק מאוד ויש כאלה שיצטרכו לחפש רק מעט, אבל הנקודה העיקרית היא שכל העצות הכי חכמות בעולם כבר נמצאות בתוכנו ויש לנו גישה אליהן.

הבעיה היא שחסרה לנו אמונה בעצמנו. הגורם לזה הוא כנראה שהיו כמה וכמה פעמים שניסינו לחשוב על עצות ולא הצלחנו להגיע לתשובות נכונות, וזה יצר אצלנו חוסר ודאות שגרם לאמונה שלנו בעצמנו להתערער. אני יכול להגיד לכם בוודאות: אם אנחנו לא מוצאים תשובה לשאלה שיש לנו, פשוט לא חפרנו בעצמנו מספיק.

אמונה היא רעיון שהצלחנו למצוא לו מספיק "הוכחות" שהוא נכון. אתן דוגמה מהספר "Awaken Giant Within" של טוני רובינס. טוני ממליץ שנסתכל על אמונה כמו על שולחן שמורכב מפלטה של עץ וארבע רגליים. הפלטה של השולחן לא יכולה לעמוד בלי הרגליים שיחזיקו אותה. הפלטה היא הרעיון שבו אנחנו מאמינים, וארבע הרגליים הן ההוכחות שהצלחנו למצוא כדי לבסס את האמונה.

לצורך העניין: "אני מאמין שאני נראה טוב". איך אני יודע שאני נראה טוב? "אמרו לי בעבודה שאני נראה טוב", "יש אדם שלדעת הרבה אנשים נראה טוב ואני דומה לו", "אתמול חנות בגדים הציעה לי בגדים בחינם בתמורה לזה שאפרסם אותם". כל אחת מההוכחות האלה היא רגל אחת בשולחן, וההוכחות האלה יצרו אצלי תחושת ודאות לגבי האמונה שלי שאני נראה טוב.

סיכום קל: הפלטה של השולחן היא הרעיון שבו אני מאמין, והרגליים של השולחן הן כל ההוכחות שגייסתי כדי לבסס את האמונה. שני אלה ביחד יוצרים אצלנו את האמונה.

אבל יש משהו מאוד חשוב שאנחנו צריכים לדעת: ברגע שאנחנו מבססים אמונה באופן גורף, חזק ויציב, באיזשהו שלב אנחנו מקבעים אותה בתוכנו ויותר לא מפקפקים בה. המצב הזה יכול לבנות בן אדם, ויכול גם להרוס אותו.

אם אדם חושב על עצמו שהוא לא מוצלח, בהתחלה הוא יראה, ואפילו יחפש בעצמו מבלי לשים לב, כל מיני הוכחות שמגבות את המחשבה הזאת. באופן אוטומטי הוא יחפש וימצא את הגיבויים לאמונה הזאת. במצב כזה, לאט ובהדרגה, האמונה שהוא לא מוצלח תתבסס אצלו. בהתחלה הוא ינסה להתנגד למחשבה הזאת, כי אף אחד לא רוצה להיות לא מוצלח, אבל ככל שהוא ימצא יותר ויותר סיבות למה הוא לא מוצלח, האמונה הזאת תשתרש אצלו עמוק יותר ויותר, עד שתהפוך לרעיון ודאי. ברגע שהאמונה הזאת תתבסס מספיק חזק, הוא יותר לא יחפש דרכים להתנגד לה ולשפר את המצב. הוא יקבל את ה"עובדה" שהוא כזה ויותר לא יפקפק בה.

כמו כל דבר בחיים, גם אמונה זקוקה לתחזוקה יום-יומית, גם בצד השלילי וגם בצד החיובי. החדשות הטובות הן שאנחנו אלה ששולטים בזה. אז תשאל את עצמך: האם אתה מאמין בעצמך? אילו פעולות יומיות אתה מבצע כדי לחזק את האמונה הזאת?

כל מה שצריך כדי לבנות אמונה זה לבסס אותה ולמצוא לה כמה שיותר רגליים שייצבו אותה חזק. וכל מה שצריך כדי להפיל אמונה זה למצוא הוכחות שסותרות אותה, שמערערות אותה ואת היציבות שלה, עד שמפרקים את כל הרגליים. טיפ קטן: מספיק לפרק רגל אחת או שתיים כדי לערער יציבות של שולחן.

כדאי מאוד שנמצא לעצמנו רעיונות שמחזקים אותנו ונמצא את הדרכים הנכונות לתמוך בהם, כי רק ככה נוכל להתקדם בחיים. ומצד שני, כדאי מאוד שנתעלם מהרעיונות שמחלישים אותנו, כי כולנו יודעים בסוף לאן נגיע אם נחזק אותם. האדם הראשון שבו אנחנו צריכים להאמין הוא אנחנו, כל אחד בעצמו.

אסור לנו ללכת עיוורים אחרי העדר, כי יש מציאות שבה הרוב הגדול של העדר טועה. ככה היה אצל המרגלים בפרשה שלנו, וככה היה אצל נוח והמבול. על כלב בן יפונה נאמר: "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה". בזכות זה שכלב החליט שהוא לא הולך אחרי העדר אלא בוחר בעצמו את הדרך ומאמין בעצמו ללא ספק, הוא כביכול מילא את בקשתו של הקב"ה ("וימלא אחרי") והוא זכה למה שזכה.

לעשות את הצעד הזה זה לא הכי פשוט, אבל אני ממליץ בחום. תעצרו את הכל, תעמדו מול המראה ותגידו לעצמכם: "אני זה שמחליט על החיים שלי. אני זה שקובע מה יהיה איתי. אני לא הולך עיוור אחרי מה שאומרים לי, אלא הקב"ה נתן בי רוח, נתן בי נשמה, נתן בי חכמה ושכל, ואני אמור לחשוב עם עצמי מה נכון לי ומה לא".

זה כל הסיפור של אמונה: שולחן שאתה בונה במו ידיך, רגל אחרי רגל, כל יום מחדש. תבחר בעצמך איזו פלטה אתה רוצה להחזיק, תאסוף לה הוכחות, ואל תיתן לאף עדר להחליט בשבילך. מי שמאמין בעצמו, כמו כלב, הוא זה שבסוף נכנס לארץ.