כל הכוחות כולם – האם באמת אין גבול למה שאתה יכול להשיג?

1. "אלהים" פירושו כל הכוחות כולם, ו"אלהים אתם" אומר שהכוחות האלו כבר נמצאים בך בפוטנציאל – גם כוח של בריאה.
2. סוף מעשה במחשבה תחילה: לפי רבי נחמן, מי שמחזק את מחשבתו על דבר ומבטל את הרגשות חוסר האמונה – יכול לפעול שיהיה כך.
3. המוח הוא מחשב-על: ברגע שמכניסים לו יעד ברור, הוא מוצא את הדרך – גם כשיש בכיס רק חמישים שקל.
4. הזיכרון והדמיון הם שני המכשולים הגדולים, אבל רק כי לא למדנו לתפעל אותם; כשיודעים, הם הופכים לכוחות שעובדים בשבילך.
5. יש שני סוגי אנשים: אלו שרואים את מה שהם רוצים להשיג, ואלו שרואים את מה שמפריע להם – תבחר לראות את הסופגנייה ולא את החור.

האם אנחנו מסוגלים לפעול פעולות משמעותיות ולשנות את החיים שלנו מקצה לקצה? אני רוצה לטעון שכן, ולא מהבטן – מהפסוקים עצמם.

הכוחות של הקב"ה נמצאים בכל אחד ואחת מאיתנו, ועלינו רק לדעת כיצד לנצל אותם כמו שצריך. כך כתוב על הנחש שאמר: "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע". אני מבין מזה קודם כול "והייתם כאלהים". ועוד כתוב: "ואני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם". אין גבול למה שבן אדם יכול להשיג בחיים שלו – בין רוחני ובין גשמי – והכול תלוי במחשבות שלו ולאן הוא רוצה להגיע.

אבל קודם כול נבין מה פירוש המילה "אלוהים". אלוהים זה שם דין, ודין זה כוח. "אל" פירושו כוח, ו"אלהים" הוא ריבוי של "אל" – משמע שהפירוש של המילה אלוהים הוא כל הכוחות כולם. כשאנחנו מברכים ברכות, אם נסתכל בסידורים עם כוונות הלב, נראה שכתוב שצריך לכוון על המילה "אלוהים" או "אלוהינו": "שר ומושל, תקיף – בעל היכולת ובעל הכוחות כולם". משמע שכשאני קורא את הפסוק "ואני אמרתי אלהים אתם", אני מבין מזה שיש בנו בפוטנציאל, כביכול, את כל הכוחות שיש בקב"ה, ואפילו כוח של בריאה – למרות שאנחנו לא יודעים להשתמש בהם. ואת כוח הבריאה אנחנו רואים בדבר הכי פשוט: כשאנחנו אוכלים מאכל שהיה קודם בדרגת צומח, אנחנו על ידי האכילה מעלים אותו לדרגה אחרת, ולזה אני קורא סוג של בריאה.

אז איך מוציאים לפועל את כל הכוחות האלו? איך באמת משיגים את היכולת להגשים את המטרות, החלומות והיעדים שלנו בחיים? התשובה נמצאת בשיר שאנחנו שרים בבית הכנסת בכל קבלת שבת, לכה דודי: "סוף מעשה במחשבה תחילה". אומר רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן, תורה קצ"ג: "דַּע שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל, וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם - יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָך וַאֲפִילּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ, וְכֵן בְּכָל דָּבָר, רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִּיטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת וְהַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כָּל כָּך עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַמָּשׁ דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ." ועוד הוא אומר את האמירה המפורסמת, שאדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות, וכדאי שהוא יוודא שהמחשבות שלו נמצאות במקום שבו הוא רוצה להיות.

במילים אחרות, אומר רבי נחמן שאם אדם רוצה להשיג משהו בחיים, הדבר היחיד שהוא צריך לעשות הוא לסדר את המחשבה שלו לאותו כיוון שאליו הוא רוצה להגיע, ולבטל מעליו את כל ההרגשות של חוסר האמונה שבאות בעקבות המחשבה. ניקח את הדוגמה של הממון, כי אותה הכי קל להבין: נגיד שאדם רוצה להשיג משהו יקר מאוד בחיים שלו, שעולה חצי מיליון שקל, אבל בפועל הוא רואה שיש לו בכיס חמישים שקל. אם אותו אדם יתחיל לחשוב בכיוון של להשיג את הסכום שאותו הוא רוצה, המוח שלו – ושל כולנו – יתנהג כמו מחשב-על. ברגע שמכניסים לתוכנה שאנחנו מעוניינים להגיע למקום מסוים או למצב מסוים, הוא ימצא לנו את הדרך ויכוון אותנו איך להגיע. ואני יכול להעיד על עצמי שזה בדוק ומנוסה במאה אחוז.

אבל יש שני מכשולים שעוצרים אותנו בחיים, והסיבה שהם עוצרים אותנו היא רק בגלל שלא למדנו איך לשלוט בהם ואיך להשתמש בהם לטובתנו. אם נלמד להשתמש בשני הכוחות האלו לטובתנו, החיים שלנו יהיו הרבה יותר קלים. למה הזיכרון והדמיון הם שני המכשולים הכי גדולים שיש לנו? כי הם אלו שגורמים לנו לפקפק ביכולות ובכוחות שיש לנו, מה שבסוף מוביל אותנו לא להשתמש בהם כמו שצריך. שני הכוחות האלו גורמים לנו סבל עכשיו, למרות שהם שני כוחות מאוד חיוביים אם רק נדע לתפעל אותם.

הזיכרון שלנו גורם לנו לפקפק בעתיד בגלל דבר שאולי ניסינו בעבר לעשות כמה פעמים ולא הצלחנו, ואז יש סיכוי גדול שלא ננסה שוב. דוגמה קיצונית: אם אגיד לאדם מבוגר שיושב על כיסא "קום מהכיסא ותתחיל לרחף", מה הוא יענה? "אני לא יכול", "זה בלתי אפשרי". אבל אם אגיד לו שיקום ויתחיל ללכת, הוא יגיד שאין בעיה. למה? כי בזיכרון שלו, בתוכנה שלו, בתת-מודע שלו, מוטבעת הידיעה שאי אפשר לעוף, ובזה זה נגמר – למרות שבתור ילד היה לו הרצון לעוף, והוא גם האמין באותו זמן שזה אפשרי.

בקיצור, הפואנטה היא שאנחנו פועלים את רוב הפעולות שלנו, ומעיזים ולוקחים או לא לוקחים את רוב הסיכונים שלנו בחיים, על פי הזיכרון שיש לנו מאותה נישה, וזה ברוב המקרים גם מה שתוקע את האדם מלעשות צעדים קדימה. אם בזיכרון מופיע לי שפעם אחת הצלחתי לעשות משהו, רוב הסיכויים שאנסה לעשות אותו שוב. אבל אם מופיע לי שניסיתי פעם אחת ולא כל כך הלך, סביר להניח שלא אנסה שוב – וחבל, כי כמו שאמרנו, אין גבול ליכולות שיש לנו.

מצד שני יש את הדמיון, שמראה לנו את הקושי שיש בדבר ואת הסיכונים הגדולים שכרוכים בדרך להגשמת היעדים. ואתם בטח זוכרים את מוסר ההשכל מהסיפור על הסופגנייה, שילווה אתכם בחיים שלכם: יש שני סוגים של אנשים בעולם – אלו שרואים את מה שהם רוצים להשיג, ואלו שרואים את מה שמפריע להם מלהשיג את מה שהם רוצים להשיג. הדמיון שלנו, כשהוא לא מתופעל, מצייר לנו את החור שבאמצע במקום את הסופגנייה. הוא מגדיל את המכשול ומקטין את היעד, ואז אנחנו עוצרים עוד לפני שיצאנו לדרך.

אז מה המסקנה? הכוחות כבר בפנים – "אלהים אתם" – הקב"ה לא חסך מאיתנו כלום. מה שקובע אם נשתמש בהם זה איפה המחשבה שלנו יושבת: בזיכרון של הכישלון הקודם ובדמיון של הקושי שבדרך, או ביעד עצמו. ברגע שאתה מסדר את המחשבה על מה שאתה רוצה להשיג, ומבטל את הרגשות חוסר האמונה שצצות מיד אחריה, הזיכרון והדמיון הופכים מכוחות שעוצרים אותך לכוחות שעובדים בשבילך: הזיכרון מזכיר לך מה כבר הצלחת, והדמיון מצייר לך את הסופגנייה ולא את החור.

אז אל תחכה שהכיס יתמלא כדי להתחיל לחשוב בגדול. תחליט לאן אתה רוצה להגיע, תשים שם את המחשבה, ותן למחשב-העל שקיבלת למצוא את הדרך. סוף מעשה במחשבה תחילה – וכל הכוחות כולם כבר אצלך.