תקוע בצומת ולא יודע לאן? יש שתי סיבות בלבד, וזו הראשונה

1. כשמשהו לא הולך יש רק שתי סיבות: או שאתה לא מודע לסיבה האמיתית, או שאתה מודע לה ומעדיף להתעלם.
2. כתם בגב החולצה לא מתנקה מעצמו. קודם מכירים בו, משלימים שהוא קיים, ורק אז מנקים.
3. להודות בטעות זו בגרות ואצילות, לא חולשה. מי שלא מודה, סגור למידע חדש שיכול לקדם אותו.
4. ברשימת הסיבות שלך למה לא הולך חסר שם אחד: אתה. אתה הסיבה העיקרית, ולכן גם הפתרון.
5. אם אתה לא תשתנה, כלום לא ישתנה בשבילך. מה שעצר אותי ברוב הפעמים היה אגו.

כמה פעמים בחיים מצאתי את עצמי בצומת דרכים? אני חושב שאין טעם לספור. אבל בעקבות כל הצמתים שחציתי בחיים שמתי לב לדפוס אחד עיקרי שחזר על עצמו, והוא זה שכיוון, ועדיין מכוון, אותי לבחור בדרך הנכונה.

כשמשהו לא הולך לנו בחיים הפרטיים או בחיים העסקיים, יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה: אנחנו לא מודעים לסיבה האמיתית, ועלינו לגלות מהי. השנייה: אנחנו יכולים להיות מודעים לסיבה האמיתית, אבל מסיבות כאלו ואחרות אנחנו מעדיפים להתעלם ממנה, או לא מכירים בעובדה שמונעת מאיתנו את ההתקדמות.

אם אני אומר לאדם שנמצא ברחוב שיש לו כתם בגב החולצה והוא לא מאמין לי, יש סיכוי שהכתם הזה יתנקה מעצמו? לא. הוא חייב קודם כל להכיר בכתם, להשלים עם זה שהוא קיים, ורק אז לגשת לנקות.

הצעד הראשון שעלינו לעשות כדי להתקדם בחיים הוא להודות בטעויות שלנו ולהשלים עם זה שטעינו. להודות בטעות זה אפילו מורה על בגרות ואצילות, למרות שהרבה מפרשים בטעות שהודאה היא חולשה. כשאדם אינו מודה בטעויות הוא אינו פתוח לקבל מידע חדש שיעזור לו להתקדם. ויתרה מכך: כשהוא אינו מודה באמת, אז מבחינתו הכל תקין, ואין סיבה לתקן את מה שתקין.

לרוב אנחנו שומעים הרבה אנשים שמאשימים בכישלונות שלהם או בחוסר ההתקדמות שלהם את כל מי ואת כל מה שנמצא מסביבם, חוץ מאת עצמם.

יש מאמן אחד שקוראים לו ג'ים רון, והוא פעם סיפר את זה על עצמו: "אני אישית הייתי נוהג להחזיק רשימה של סיבות למה לא הולך לי בחיים. כי כולנו, כבני אדם, חייבים לתרץ את הכישלונות שלנו. אם לא נתרץ אותם בסיבה חיצונית, אנחנו נראה לא טוב בעיני הסביבה. הייתי נוהג להאשים את כולם: את החברים שלי שלא עוזרים לי, את מזג האוויר שלא מתאים לי היום, את הבנק שלא רוצה לתת לי הלוואה, את משרד האוצר שלא מעלה את שכר המינימום, את הממשלה שלוקחת לי מיסים. הרי איך הם רוצים שנצליח אם הם לוקחים כל כך הרבה מיסים?

באחת מהפגישות שלי עם המאמן האישי שלי, הוא שאל אותי: ג'ים, למה אתה חושב שאתה לא מצליח? חייכתי חיוך של אחד שיש לו את כל התשובות הנכונות, ומיד שלפתי את הרשימה. הוא עובר על הרשימה במין מבט מתעניין כזה, מסתכל עליי ואומר: ג'ים, אני רואה שבאמת יש לך את כל הסיבות למה אתה לא מצליח בחיים. אבל יש בעיה אחת ברשימה הזאת. אתה לא מופיע בה."

מאחד שלא רוצה באמת להשקיע אנחנו תמיד נשמע לפחות שלושה תירוצים למה הוא לא מצליח. רק חבל על המאמץ, כי בתכל'ס צריך רק תירוץ אחד. אנחנו נוהגים תמיד לחפש מה לא בסדר מסביבנו, ובעזרת מה שאנחנו מוצאים אנחנו מתרצים את העובדה שלא הולך לנו.

אנחנו חייבים להבין שאנחנו הסיבה היחידה והעיקרית לכך שאנחנו לא מצליחים. כדי לשנות לעצמנו את החיים אנחנו חייבים להשתנות. כדי להצליח בעסק ולהפוך אותו לעסק מוצלח, אנחנו חייבים להשתנות. כדי להפוך לעצמנו את החיים ולחיות אותם כמו שאנחנו רוצים, אנחנו חייבים להשתנות. ואם אנחנו לא נשתנה, כלום לא ישתנה בשבילנו.

הדבר היחיד שעזר לי בכל צומת בחיים הוא האמת. לחפש טוב טוב מהי הטעות ומהו הגורם שמעכב אותי, להודות בטעות, ומכאן הדרך קדימה פתוחה. לא נוכל להתקדם לפני שאנחנו משחררים מעלינו את המעמסה.

ואם אתה שואל אותי מה המעמסה הזאת בדרך כלל, אז הנה נקודה למחשבה: מה שמנע ממני התקדמות ברוב הגדול של הפעמים היה אגו. האגו הוא זה שכותב את הרשימה, והאגו הוא זה שדואג שהשם שלך לא יופיע בה.

אז בפעם הבאה שאתה עומד בצומת ולא הולך לך, אל תתחיל מהחברים, מהבנק או מהממשלה. תתחיל ממך. תמצא את הכתם, תודה שהוא שם, ותנקה אותו. זה לא חולשה, זו הבגרות שפותחת לך את הדרך קדימה.