ביטחון עצמי זה לא להרגיש יותר טוב מאחרים. זה משהו אחר לגמרי.

1. ביטחון עצמי זה לא להרגיש יותר טוב מאחרים, זה לא להצטרך להשוות את עצמך לאף אחד.
2. חוסר ביטחון מתחיל ברגע שאתה מסתכל על מישהו אחר ושואל למה אתה לא ככה.
3. ביטחון שנשען על אנשים או מוצרים הוא שקרי: ברגע שהם נעלמים הוא נעלם איתם.
4. הביטחון העצמי שלך שווה לכמה זכות בחירה אתה מנצל. כשאתה שותק כי אתה בסביבה חדשה, אתה מרסק אותו בידיים שלך.
5. החיים הם חדר כושר: כל פעם שאתה מתנהג כמו עצמך בסביבה לא מוכרת, אתה מאמן את שריר הביטחון.

ביטחון עצמי זה לא להיכנס לחדר ולחשוב שאתה יותר טוב מכל מי שנמצא בו. ביטחון עצמי זה להיכנס לחדר ולדעת שאתה לא צריך להשוות את עצמך לאף אחד שנמצא שם.

ביטחון עצמי זה לשאוב כוחות מהמקורות הנכונים. ביטחון עצמי זה לשאוב כוחות ממקור שאין גבול לכוחות שיש בו, ושהכוחות שבו לא נגמרים לעולם.

ברוב הפעמים מה שגורם לנו לחוסר ביטחון עצמי הוא שאנחנו מסתכלים על מישהו אחר ורוצים את מה שיש לו. אנחנו רואים מישהו אחר ושואלים את עצמנו "למה אנחנו לא ככה?" השאלה הזאת גורמת לנו להרגיש שאנחנו מאחורה, שאנחנו בפיגור ושאנחנו לא מספיק טובים איך שאנחנו.

כשנגיע למצב שבו אנחנו יודעים מה הערך שלנו בעינינו, בעיניים של עצמנו, בלי שום קשר למה שאנשים אחרים חושבים עלינו; כשנדע לחיות עם עצמנו בשלום בלי להגיד לעצמנו כל הזמן שאנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק יפים, לא מספיק חכמים – בנקודה הזאת בדיוק החיות שלנו והכוחות שלנו יגיעו מהמקור הנכון, והביטחון העצמי שלנו יהיה יציב ולא יגיע ממקור לא אמיתי.

דעו שהביטחון העצמי שלנו צריך להגיע ממקור פנימי שלנו ולא ממקורות חיצוניים, כמו שלרוב קורה איתנו עכשיו. העולם מתעתע בנו וגורם לנו להרגיש שהביטחון שלנו צריך להגיע מבחוץ, וזה לא נכון. זה אפילו מסוכן.

הרבה אנשים משתנים לפי הסביבה שלהם. יש אנשים שהביטחון העצמי שלהם מאוד גבוה, אבל רק כשהם נמצאים ליד האנשים שהם אוהבים, ליד האנשים שהם רגילים אליהם. כשהסביבה שלהם משתנה, הביטחון העצמי שלהם משתנה גם כן. אותו דבר לגבי מוצרים מסוימים.

לדוגמה: יש נשים שהאיפור שלהן הוא הביטחון העצמי שלהן. מהאיפור הן שואבות ביטחון עצמי, אך הבעיה היא שהביטחון הזה הוא ביטחון שקרי. אם אותה אישה תיסע לחופשה עם בעלה, ובמהלך החופשה היא תאבד את תיק האיפור שלה – החופשה שלה ושל בעלה תיהרס, כי היא איבדה את מקור הביטחון העצמי שלה.

השאלה היא: האם הביטחון העצמי של אותם האנשים תלוי במי שנמצא מסביבם, במוצרים מסוימים, או שהוא תלוי בפעולות שהם עושים?

התשובה היא שהביטחון העצמי שלהם תלוי אך ורק בפעולות שהם עושים. כשהם יתנהגו איך שהם רוצים, יגידו את מה שהם רוצים וירגישו חופשיים ליד האנשים שהם אוהבים – הביטחון שלהם יעלה בהדרגה. וזה הולך יד ביד עם הנקודה הבאה: הדבר היחיד שמבדיל אותנו מבעלי החיים הוא זכות הבחירה.

לנו בתור בני אדם יש זכות בחירה, וכשאדם לא מתנהג איך שהוא רוצה להתנהג בסביבה שלא מוכרת לו – הוא בידיים שלו לוקח מעצמו את זכות הבחירה. הביטחון העצמי שלי יהיה שווה לכמה זכות בחירה אני מנצל.

כשיש לאדם את האפשרות לבחור במה שהוא רוצה ולעשות את מה שהוא רוצה, הביטחון העצמי שלו יעלה. אך ברגע שנלקחת ממנו זכות הבחירה – בין אם הוא בחר לוותר עליה ובין אם הסביבה שלו גרמה לו לוותר עליה, ובשני המקרים הוא זה שבחר, במודע או שלא במודע, לוותר על זכות הבחירה – כאן ירד לו הביטחון העצמי, כי הוא ירגיש חוסר שליטה, ירגיש "אני לא מספיק טוב בזכות מי שאני".

זוהי נקודה מאוד מאוד חשובה לכל שטחי החיים. לדעתי עלינו לשים דגש על הנקודה הזאת במיוחד אצל אלו שמתעסקים בחינוך ילדים – הורים או מחנכים במוסדות חינוכיים.

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בחינוך ילדים היא שימוש בכוחניות: "אם לא תרים את הגרביים שלך מהרצפה – לא תקבל גלידה!" פקודה כזאת גורמת לילד לפעול עכשיו ולהרים את הגרביים, כי אמירה כזאת גורמת לו להבין שעכשיו אין לו ברירה. הוא חייב להרים את הגרביים, כי אם לא – אין גלידה, והוא רוצה את הגלידה. אבל אם היה לו מספיק כוח ויכולת לקנות גלידה לעצמו, סביר להניח שהוא לא היה מרים את הגרביים.

הפעולה הכוחנית הזאת גרמה לילד, בלא מודע, באותו הרגע להרגיש חסר אונים – ללא זכות בחירה. ההורה הוא שנטל בידיו את זכות הבחירה מהילד, שזוהי המהות שלו וזה מה שהופך אותו להיות בן אדם. ההורה הזה ריסק לילד במידה מסוימת את הביטחון העצמי בידיים שלו, כי זה לא הוא שבחר בעצמו להרים את הגרביים – אלא ההורה הכריח אותו.

כדי שהביטחון העצמי שלנו ייבנה ויהיה יציב וחזק, עלינו לדאוג לשמור על זכות הבחירה שלנו בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, ולהיות אנחנו – איך ומי שאנחנו באמת. ולהגיד לעצמך כשאתה בסביבה חדשה: "אני בוחר שלא לדבר או שלא להתנהג איך שהייתי רוצה" – זו ממש לא בחירה. זה להעמיד את עצמך במצב שאין לך ברירה אחרת. כי אם יש לך מה להגיד ואתה לא אומר – נטלת מעצמך את זכות הבחירה ואימנת את עצמך לחוסר ביטחון עצמי.

שימו לב: כל החיים הם חדר כושר אחד גדול, וגודל השרירים שלנו תלוי בכמות הפעמים שחזרנו על אותה הפעולה. כמו שאמרנו בפוסט הקודם: הצלחה זה לא יותר מכמה הרגלים עם משמעת עצמית גבוהה שמתורגלים כל יום.

כשאנחנו נמצאים בסביבה חדשה ואנחנו לא מתנהגים איך שאנחנו רוצים להתנהג, או איך שהיינו מתנהגים בסביבה שאנחנו רגילים אליה, אנחנו עושים בדיוק את אותה הפעולה של ההורה שהכריח את הילד לבצע פעולה מסוימת. אנחנו נוטלים מעצמנו את זכות הבחירה, ואנחנו במודע מרסקים בידיים שלנו את הביטחון העצמי שלנו.

אנחנו חייבים להבין שמי שאנחנו, ואיך שאנחנו מתנהגים או איך שנתנהג במצבים מסוימים בחיים – לא קשור ולא צריך להיות קשור לסביבה שלנו בשום מקרה. אנחנו מיוחדים בדרך שלנו, ויש לנו תכונות ויכולות שרק אנחנו קיבלנו, ואסור לנו בשום פנים ואופן להסתיר אותן בגלל סביבה שאנחנו נמצאים בה או בגלל אנשים שנמצאים מסביבנו. כי זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו, וזה מה שגורם לנו להיות מיוחדים בדרך שלנו.

אנחנו יכולים לבנות את הביטחון העצמי שלנו רק אם במודע אנחנו בוחרים לשמור לעצמנו את זכות הבחירה, ובמודע בוחרים להתנהג איך שאנחנו רוצים להתנהג, בלי שום קשר לאיפה שאנחנו נמצאים או מי נמצא מסביבנו.

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". אומר הקב"ה: כמו שאני קדוש (נבדל), וכביכול אותנטי בזכות מי שאני, כך גם כל אחד ואחת מכם.

תהיו אותנטיים, ואל תאבדו את עצמכם – לא בגלל ולא בשביל אף אחד.