לא משנה אם אתה חילוני או חרדי — אתה עובד ה'. גם עכשיו.

חילונים, דתיים, חרדים, ציונים? זה ממש לא משנה מי אנחנו ואיזה מגזר אנחנו מייצגים. רוצים או לא רוצים, הגענו לעולם בעל כורחנו, נעזוב אותו באותה הדרך, ואיך שלא נסובב את זה - כולם נחשבים לעובדי ה'.

העובד שבסופר הוא עובד ה'.

המתדלק בתחנת הדלק הוא עובד ה'.

תקליטן שמשמח חתן וכלה הוא עובד ה'.

כל אחד הוא עובד ה' וזה לא משנה אם הוא ישן, אוכל, שוחה או מנקה את הבית.

כל הפעולות האלו נקראות עבודת ה' כי ה' שם אותנו איפה שאנחנו נמצאים עכשיו, וזה מה שהוא רוצה שנעשה.

מיד עולה שאלה:

אנחנו הרי יודעים שהקב"ה משלם שכר על העבודה שלנו כמו שכתוב: "אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל מפרותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הם: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, וביקור חולים, והכנסת אורחים, והשכמת בית הכנסת, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאישתו ותלמוד תורה כנגד כולם".

ואין מצב שמישהו לא עושה משהו מהרשימה הזאת.

אז אם כולנו עובדי ה' והוא משלם שכר בעולם הזה, זה אומר שכולנו צריכים לקבל שכר על העבודה שלנו – והרבה!

אז למה אנחנו לא מקבלים שכר כאן בעולם הזה?

למה יש מציאות שאדם עובד קשה מאוד, משקיע מאוד על כל פרט ופרט, שופך הרבה כספים מתכנן הרבה תכנונים – אבל בסוף לא מצליח להשיג כמעט שום דבר.

לפעמים הוא אפילו לא רואה התקדמות. אפילו הדתיים שבנינו.

אפילו אלו ששומרים תורה ומצוות.

בן אדם מקיים מצוות: מניח תפילין, שומר שבת, גומל חסדים – אבל בפועל – הוא לא מקבל כלום, החיים שלו אפילו קשים, ויותר מזה - בסוף הוא יגיע למעלה ואפילו יגידו לו שהוא לא עשה שום דבר.

איך זה יכול להיות?

הזוהר בפרשת ויקרא אומר: "דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא – בעי בחדוותא ברעותא דלבא".

תרגום: "כי כל עבודת השם של האדם צריכה להיות בשמחה וברצון הלב".

האדם חייב להיות שמח במה שהוא עושה ואיפה שהוא נמצא.

"לית פולחנא לגו קודשא בריך הוא אלא מגו שמחה".

תרגום: "אי אפשר לתת לבורא עולם שום דבר - אם לא היה מצורף לזה שמחה".

מה כבר אנחנו יכולים לתת לבורא עולם? תפילה שאנחנו מתפללים? אישה מדליקה נרות שבת? גבר שמניח תפילין? חסד שעשינו לאדם אחר?

פתחתם עסק חדש – אתם שמחים או שאתם בלחץ ומרמור מה יהיה?

כותב הסבא של הרב אלישיב זצ"ל, בעל ה"לשם שבו ואחלמה" הקדוש בספר הדעה:

"אין אדם יודע על איזו מלאכה נשלח לעולמו".

אף אחד לא יודע מהי התכלית האמיתית שלו ומה באמת בורא עולם רוצה ממנו בחיים שהוא חי.

ממשיך הרב בספרו וכותב:

"אחד (בורא עולם) שלח אותו לגרוף ביבין ולטהר אותם ולנקותם מכל חלאה וזוהמה, ואחד שלח אותו לקשט את היכלי המלך ולעשות עטרה על ראש המלך, ומתענג על ידי זה בסגולת מלכים, ואין לאדם להתרעם על מצבו ומדרגתו אלא רק לבקש רחמים, ולמסור את עצמו אליו שמו יתברך תמיד!"

"אתה לא יודע למה שלחתי אותך לפה" – אומר בורא עולם.

זה לא משנה איפה אתה ומה אתה עושה. אתה צריך תמיד להיות שמח במצב שלך ולא להסתכל על מה שחסר לך ויש לאחרים.

בורא עולם אומר: "מה שאני רוצה ממך זה שאתה תנקה את הרחוב ותהיה שמח בזה!" ואני מזכיר: כל פעולה שאנחנו עושים נופלת בגדר של עבודת השם.

אומר הזוהר הקדוש שאין באמת משמעות לכל הפעולות שאדם עושה אם לא היה מצורף לזה שמחה: "לית פולחנא לגו קודשא בריך הוא אלא מגו שמחה". "עבדו את ה' בשמחה!".

כשעזרת לאדם אחר, עשית את זה בשמחה או שעשית את זה כדי להרגיע את המצפון שלך? כששילמת לספק שהביא לך סחורה, עשית את זה בשמחה או שמרוב באסה אפילו הפרצופים שעל השטרות שנתת היו מבואסים?

כשהתפללת – שמחת או שפשוט דיקלמת את המילים כדי לסיים כמה שיותר מהר?

רוח הקודש הסתלקה מיעקב אבינו למשך 22 שנים, ורק כשהוא ראה את יוסף בעיניים - והוא שמח – "ותחי רוח יעקב"! חזרה אליו רוח הקודש.

הרוח שיש בנו היא רוח השמחה. זו אותה הרוח.

שמעתי את הרב אייל עמרמי אומר שכשאדם נכנס לבית החולים ומודדים לו מדדים, אחד הדברים הראשונים שבודקים זה את רמת החימצון שיש לו בדם. כמה חמצן יש לו בדם? מה זה החמצן הזה? החמצן הזה זו הרוח. ככל שאנחנו שמחים יותר – רמת החמצן בדם עולה.

כשיוסף מגלה לאחים שלו שהוא זה שעומד מולם, מה המילים הראשונות שהוא אומר להם? "ועתה אל תעצבו!" – אל תהיו עצובים – זה הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות – יותר מזה שמכרתם אותי!

הכל התחיל מהקנאה של האחים ביוסף. למה הם קנאו בו? למה האחים מקנאים ביוסף?

אומרים חז"ל שהסיבה שהאחים קינאו ביוסף היא: "למה אתה שמח גם אחרי שאתה עושה עברות?"

"איך אתה נשאר שמח? למה אתה לא נופל אחרי שאתה נכשל?" "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר, פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם" (ספר שמות, פרק יג' פסוק יט').

מצרים זה האבטיספוס שלנו למקום צר. לתקופות לא נעימות בחיים.

אומרים חז"ל: "לעולם לא תצאו ממצרים בלי הארון של יוסף".

בלי שמחה אין חיים.

השמחה יכולה להוציא את האדם מהמקומות הכי נמוכים והכי קשים, ובלעדיה אי אפשר לצאת ממצרים.

נשאלת השאלה: מאיפה אני מביא שמחה?

התשובה די פשוטה אבל היא מצריכה השקעה.

כשאדם רוצה להיות טוב בעסקים, הוא צריך ללמוד עסקים.

כשאדם רוצה להיות עורך דין, הוא צריך ללמוד משפטים.

כשאדם רוצה להרוויח הרבה כסף, הוא צריך ללמוד על כסף.

כשאדם רוצה להיות מאושר, הוא חייב ללמוד על אושר ואותו דבר על שמחה.

בכל בוקר שאני מתעורר אני אומר לעצמי ובקול: "היום יהיה יום שמח! היום אני מאושר ורואה הכל בעין טובה" – וזה עובד.

השליליות טבועה בטבע שלנו ולכן העצבות היא ששולטת.

מי ששמח באופן קבוע הוא יחסית עוף מוזר.

עוברים ברחוב ומישהו מחייך אלינו, ישר אנחנו אומרים: "מה יש לו זה?"

בעל נכנס הביתה עם חיוך: "אהלן אשתי היקרה...מה שלומך? איך היה היום?" - ישר היא תשאל אותו: "הכל בסדר?" יש אנשים שנמצאים במקום יותר נמוך מזה, ולפעמים כשהם רואים מישהו שמח – הם סולדים ואפילו במצב הקיצוני – שונאים אותו.

כותב רבי נתן מברסלב: "זאת המידה של העצבות – מזקת לעבודת השם יותר מהכל!".

מה זה "יותר מהכל?"

אם חס ושלום נאכל חזיר, זה לא יזיק לנו כמו העצבות.

שמעתי את הרב אייל עמרמי אומר, שאם היו אומרים לאדם דתי: "תאכל בשר וחלב?"

מן הסתם התגבה שלו תהיה: "לא! מה פתאום! טרף!".

אז דע לך שכשאתה דקה אחת עצוב כי אישתך לא הקשיבה לך, כי הילדים לא סופרים אותך, כי הפקח נתן לך דוח ואתה מדוכדך וממורמר – זה יותר גרוע מכל העברות שבתורה (!), ואין עבירה בתורה שתזיק לך כמו שהעצבות מזיקה לך.

ואפילו יותר מזה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב", זה בא עליך בגלל שהיית קודם עצוב.

אומר הנכד של הבעל שם טוב – רבי אפרים מסדילקוב:

"קיבלתי מסבי הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, ששום עונש לא יבוא לאדם אם לא יפול לפני כן במרה שחורה". קולטים?

לא משנה איזו עוון אדם עשה, הוא לא יקבל עונש ולא תבוא עליו שום צרה אם הוא לא ייפול קודם בעצבות.

ברגע שאדם נכנס לעצבות הוא פותח את הדלת. אחרי שהוא פתח את הדלת – צרות יכולות להיכנס.

הגמרא במסכת ברכות אומרת: "בכל עצב יהיה מותר".

מה זה "בכל עצב יהיה מותר"?

כשאדם נכנס לעצבות – הוא מותר. הוא משוחרר. עכשיו אפשר להביא עליו צרות.

עניין העצבות זה עניין קשה שמוריד את האדם לשאול תחתית.

יש שתי רוחות (מלאכים) בשמים שנקראות אף וחמה ויש להן תפקיד אחד:

להוריד עצבות לעולם, וכך כתוב בזוהר הקדוש:

"מאף וחמה, נפקין כמה אלפין וכמה ריבבן (יוצאים מהרוחות האלו כמה אלפים וכמה רבבות מלאכים), וכולהו נפקי ושארן עליהו דבני נשא, אינון דמשתדלין באורייתא (והם יוצאים ומחפשים את אלו שלומדים תורה), או דמשתדלי במלי דמצוה

(ומחפשים את אלו שעושים מצוות – את כולנו בקיצור. הרי מה זה מצווה?

חייכת היום למישהו ברחוב – זה חסד. קיימת מצווה).

למה הם מחפשים אותנו? "בגין דיתעצבון" (רק להכניס בנו עצב. למה כל כך חשוב להם להכניס בנו עצב? כי הם יודעים שברגע שהם יצליחו להכניס עצב באדם – זהו, לא צריך יותר מזה כלום. מכאן העבודה קלה מאוד.

משה רבינו, גדול הנביאים, דיבר עם ה' פנים בפנים ומה הוא אומר לקב"ה?

"כי יגורתי מפני האף והחמה" (ספר דברים, פרק ט' פסוק יט').

ממה רעד משה רבינו? ממה הוא פחד? רק מהרוחות - אף וחמה.

הוא לא פחד משום דבר - רק מהעצבות.

"בורא עולם, אני מפחד רק מזה שיבואו המלאכים האלו ויעשו את העם עצובים.

רק מזה אני מפחד" אומר משה רבינו.