למה יעקב אבינו איבד 33 שנים מחייו? השיעור על אחריות

1. יום אחד בשבוע בלי מצב רוח ובלי יכולת להתגבר שווה למעל עשר שנים מתוך חיים של שמונים.
2. מצב רוח שקופץ מיום ליום בלי שליטה הוא לא "תקין" אלא חולי נפש שצריך לטפל בו.
3. מי שיש לו מטרות ויעדים יודע מאיפה לשאוב אנרגיה כשמצב הרוח ברצפה.
4. יעקב אבינו איבד 33 שנים מחייו על תלונה אחת, כי תלונות מביאות את הצרות הקשות ביותר.
5. כשאתה מאשים מישהו אחר, אתה מוסר לו את הפתרון ואת השליטה על החיים שלך, והמוח שלך מפסיק לחפש פתרון.

קמים בבוקר בלי מצב רוח? אין לכם חשק ללכת לעבודה? מרגישים שאיבדתם שליטה על החיים שלכם? תקשיבו טוב טוב לסיבה, וכמובן, בסוף הדברים האלה, הפתרון יהיה אצלכם ביד.

"ויאמר יעקב אל פרעה - ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי..." לכולנו יש תקופות שבהן אנחנו קמים בלי חשק, בלי מצב רוח, ולא בא לנו לעשות שום דבר. וכשזה קורה, הרוב הגדול של האנשים פשוט מחכים שזה יעבור, ואז הם יכולים למצוא את עצמם יום שלם, יומיים, או במצבים יותר גרועים, לפעמים שבוע או חודש שלם בלי כוח, בלי מצב רוח ובלי חשק לקום מהמיטה.

יש אמירה מטופשת שאומרת "יום עסל, יום בסל", ואנשים קיבלו את האמירה המטופשת הזאת כעובדה. כמצב תקין! "בסדר... אז יש לי יום, יומיים או שבוע שבהם אני לא מתקדם, אין לי חשק לכלום, וזה תקין".

לא חברים! זה לא תקין. זה חולי נפש. אנשים חושבים שחולה נפש זה אחד שעטוף בחלוק לבן וסגור בחדר בלי חלונות. ממש לא חברים! כעס בלי שליטה זה חולי נפש. לקום ביום ראשון עם אנרגיות מטורפות, יום שני עם מצב רוח ברצפה, יום שלישי פרווה, חצי מיום רביעי עם אנרגיות והחצי השני ברצפה, וביום חמישי מריחים את הסופ"ש אז האנרגיות עולות. בקיצור, יום אחד הנפש כאן ויום אחר הנפש ברצפה. זה חולי נפש!

תבינו חברים, אני ממש לא אומר שלקום בלי מצב רוח זה לא תקין. אנחנו בני אדם, ויש ימים שבהם אין לנו אנרגיה. אבל יש שני סוגים של אנשים בעולם, ובואו תבינו איפה הבעיה. הסוג הראשון אלו האנשים שקמים בלי אנרגיות, אבל יש להם מטרות לחיים, יש להם יעדים ברורים, יש להם סיבה ותכלית לקום בבוקר. וכשהם קמים עם מצב רוח ברצפה, יש להם מקורות שמהם הם שואבים אנרגיות, והם יודעים לגרום למצב הרוח הירוד הזה לעבור יחסית מהר.

הסוג השני של האנשים, שלצערי זה הרוב הגדול, וכאן הבעיה, הם האנשים שקמים בלי אנרגיות ובלי חשק לכלום, ופשוט מחכים שזה יעבור. ואז מה שקורה, אם מסתכלים על החיים שלהם במבט על, יש להם לפחות יום אחד בשבוע שבו הם מוותרים לעצמם ומחכים שזה יעבור. ותקשיבו טוב חברים: בחיים של 80 שנה, יום אחד בשבוע בלי מצב רוח ובלי היכולת להתגבר על זה שווה למעל חודש וחצי בשנה, ולמעל 10 שנים בחיים שלמים! אתם שומעים?! 10 שנים של בזבוז חיים בגלל ש"אין לך חשק", ואתה לא יודע איך לטפל בזה!

"ויאמר יעקב אל פרעה, ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה - מעט ורעים היו ימי שני חיי..." יעקב אבינו היה צריך לחיות 180 שנה, אבל בפועל הקב"ה העניש אותו והוא חי 147 שנים. למה הקב"ה העניש אותו? תקשיבו טוב: כשיעקב אבינו פגש את פרעה במצרים, פרעה שאל אותו: "כמה ימי שני חייך?". במילים אחרות: "בן כמה אתה אחי?". יעקב אבינו ענה לו: "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה, מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם". במילים אחרות: "החיים לא משהו אחי". בקיצור, יעקב אבינו התלונן, וכל המפרשים אומרים שבגלל שהוא התלונן, הקב"ה הוריד לו 33 שנים מהחיים לפי מספר המילים של התלונה שלו. ואני אומר שברור שזה נכון, כי תלונות מביאות עלינו צרות, ולא סתם צרות, את הצרות הקשות ביותר!

כל הדור שיצא ממצרים לא זכה להיכנס לארץ ישראל רק בגלל שהם לא הפסיקו להתלונן. מה שאומר לנו שאפילו הקב"ה בכבודו ובעצמו לא יכול לסבול אנשים שכל הזמן מתלוננים. אבל יש כאן עוד סוד גדול מאוד: כל הצרות שלנו בחיים, כל איבוד השליטה, כל החסימות וכל הקשיים שיש לנו בחיים מתחילים מהרגע שבו אנחנו נותנים למישהו אחר שליטה מלאה על החיים שלנו ועל מצב הרוח שלנו. ואין כמעט אחד שלא נופל בזה באופן קבוע. קחו דוגמה:

נגיד ואני נוסע עם הרכב, ומישהו נכנס בי מאחורה. מי אשם? כמובן שהוא. הוא יוצא מהרכב ומודה שהוא אשם. בא שוטר, רואה את הסיטואציה, וגם הוא אומר שהוא אשם. הולכים לבית משפט, והשופט מרשיע אותו. בקיצור, לכל הדעות הוא אשם. אבל אני, בתוך תוכי, אומר לעצמי שאני אשם. למה? מה אני מזוכיסט? תקשיבו טוב חברים, שתי סיבות.

הסיבה הראשונה ללמה אני תמיד מאשים ואאשים רק את עצמי, היא כי אם אני מאשים מישהו אחר בבעיה שיש לי בחיים, אני אומר במילים אחרות שגם הפתרון לבעיה שלי נמצא אצל ההוא שכביכול גרם לי את הבעיה. ואם הוא לא יפתור לי אותה, אני אשאר תקוע עם הבעיה. במילים אחרות, אני נותן למישהו אחר שליטה מלאה על החיים שלי. ואני בחיים, אבל בחיים, לא אתן שליטה למישהו אחר על החיים שלי.

הסיבה השנייה, והלא פחות חשובה, היא שאם אני מאשים מישהו אחר בבעיה שיש לי, ובמילים אחרות אני אומר שהפתרון נמצא אצלו, אני אומר למוח שלי שהפתרון לא נמצא אצלי, כי הוא אצל ההוא שגרם לי את הבעיה. ואז המוח שלי נאטם מלחשוב על פתרון, כי הוא לא אצלי, וזה מוביל אותי להישאר תקוע עם הבעיה.

בקיצור, כבר הבנתם שהדבר שתוקע את רוב האנשים במקום, וחוסם להם את החיים מכל הכיוונים, נקרא "אחריות".

חברים, תמיד תדאגו לקחת אחריות על כל מה שקורה לכם בחיים, גם אם לכאורה אתם לא אשמים. ובחיים, אבל בחיים, אל תתלוננו ואל תאשימו מישהו אחר במצב שלכם, כי בפועל האחריות היא רק שלכם. אתם הכנסתם את עצמכם למצב שבו אתם נמצאים, ורק אתם תוציאו את עצמכם משם.

תקחו אחריות, ותתחילו לחיות את תכלית החיים שלכם.