זה מה שמשאיר אותך עני: בטלה מביאה לידי שעמום

1. בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא. שטח ריק ביומן הוא המקום שבו מתקבלות ההחלטות הגרועות.
2. אושר במילה אחת הוא התקדמות. אדם שהפסיק להתקדם מת במקום, גם אם קוברים אותו רק בגיל 80.
3. "אין לי זמן" הוא שקר עצמי. לכולם יש 168 שעות בשבוע, והשאלה היא רק מה נמצא בסדר העדיפויות.
4. כסף הוא תוצאה של מי שאתה, לא של מה שאתה עושה. האופי שהביא אותך ל-10,000 לעולם לא יביא אותך ל-20,000.
5. מטרה טובה צריכה להפחיד אותך. מטרה קטנה והגיונית לא מרגשת, ומהר מאוד לוקחים אותה כמובן מאליו.

"עָצֵל... מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?" תקשיבו טוב, כי פה מתחילה נקודה שאנשים מפספסים כל החיים שלהם: שעמום הוא סם מסוכן. זה הסם שאתם חייבים להתרחק ממנו כמו מאש, כי בדיוק במקום הזה אנשים מתחילים לקבל החלטות גרועות.

"בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא" (מסכת בבא קמא, דף צז ע"א).

כשהמוח של האדם נמצא בפעולה באופן קבוע, האדם נמצא בהתקדמות. כשהאדם נמצא בהתקדמות, הוא מתחיל לראות תוצאות. כשיש תוצאות, יש אושר, וכשיש אושר, יש מוטיבציה להמשיך ולהתקדם.

פירוש המילה אושר במילה אחת? התקדמות. כשיש התקדמות, האדם מאושר. כשאין התקדמות, יש עצב, ועצב ברמה גבוהה זה דיכאון.

כשאדם לא חי את החיים שלו ברמת ביצועים גבוהה באופן קבוע, והמוח שלו לא נמצא בפעולה באופן שוטף, הוא משאיר לעצמו הרבה מאוד פתחים לשעמום להיכנס לחיים שלו. וכשהשעמום נכנס לחיים שלו, שלא יתפלא שהחיים שלו מלאים בצרות ובייסורים.

אנשים שהחיים שלהם מלאים בשעמום לא בהכרח הופכים להיות מכורים לסמים, למרות שזו נקודת ההתחלה. הם פשוט הופכים למכורים לזבל. כי רק כשהמוח פנוי מהתקדמות ופנוי מלעשות את הדברים הנכונים שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות, אז יש מקום למחשבות מטופשות להיכנס, וכשיש מחשבות מטופשות, מתחילים לעשות שטויות.

תבינו חברים: שטח ריק ביומן שלכם הוא הבית של השטן!

בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא. כי מה קורה אצל אנשים שלא באמת עושים את מה שהם יודעים שהם צריכים לעשות? מה קורה בחיים שלהם כשהם מתבטלים ולא מכריחים ודוחפים את עצמם חזק?

הם משתעממים. וכדי למלא את השעמום הזה שיש להם בחיים, הם מתחילים לצרוך שטויות ברשת, לבזבז זמן, לבזבז כסף על דברים שלא מקדמים אותם לשום מקום. יש להם מספיק זמן כדי להתאמן ולהפוך למאסטרים בלמצוא לעצמם תירוצים עלובים שתוקעים אותם בחיים, כי יש להם מספיק זמן בטלה לחשוב עליהם. הם מומחים בלהאכיל את עצמם בסיפורים של "למה אי אפשר", "למה זה קשה מדי" או "למה זה לא יצליח", ואז החיים שלהם נראים איך שהם נראים.

לכולנו יש 168 שעות בשבוע, וזה עניין של בחירה בכמה מהן להשתמש.

יש אחד שממלא את הזמן שלו בדברים חיוניים שמקדמים אותו בחיים, עוזרים לו, מחזקים ומפתחים את מי שהוא. ויש אחד ש"יש לו זמן", והוא מורח את עצמו בשקרים של "מחר אני אתחיל", "שבוע הבא אני אעשה", "כשיהיה לי מספיק כסף נצא לדרך". ואז אותו אחד מוצא את עצמו בגיל 40 תקוע באותו המצב שהיה בו בגיל 20.

אין דבר כזה "אין לי זמן". זה שקר עצמי גרוע מאוד! אחד שאומר "אין לי זמן" אומר במילים אחרות "זה לא בסדר העדיפויות שלי". כי מצד שני, יש לא מעט אנשים שב-168 השעות השבועיות שלהם עושים דברים מטורפים!

אלו שנכשלים וייכשלו כל החיים שלהם, שיסתכלו על 168 השעות האלו ויראו כמה זמנים מתים וכמה זמנים של שעמום יש להם בשבוע.

אדם לא עושה חשבון פשוט של כמה זמן הוא חי בפועל. הוא לא רואה את יום המוות שלו מול העיניים באופן קבוע, והוא חי בדמיונות ש"יש לי עוד זמן". כשבפועל, הוא לא רק במינוס בחשבון הבנק, הוא גם במינוס ובחובות על הזמן שלו!

אני ממליץ לכם להתחיל להגיד לעצמכם בדיוק את מה שאני אומר לעצמי כל שנייה: "כל עוד אני נושם, אני עושה את המקסימום שאני יכול בכל רגע שאני חי". ואני אומר את זה לעצמי מסיבה פשוטה: אדם שהפסיק את ההתפתחות שלו ואת ההתקדמות שלו הוא אדם מת. ברגע שהוא הפסיק להתקדם, הוא מת במקום!

הגוף שלו עדיין נושם, אבל הוא מת! וזו הסיבה שיש אנשים שמתים בגיל 30, ורק קוברים אותם בגיל 80.

אם בן אדם מסתכל עכשיו על החיים שלו והוא שונא את החיים שלו, לא אוהב את החיים שלו, או אפילו רק לא מרוצה מהתוצאות שהוא משיג, זה בן אדם מת. וזה בידיים שלו לשנות את זה!

אנשים מחכים לאיזה אירוע חיצוני שיגיע וישנה להם את כל החיים, וזה בלוף. אף אחד לא יציל אתכם, ולאף אחד לא אכפת מכם!

אני מסתכל על כל דקה שיש לי, ואני מנצל אותה במקסימום. בגלל זה כל כך הרבה פעמים בתורה כתובה המילה "היום"!

"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים..." "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם..." "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם." "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ."

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע." למה היום? כי אין מחר! מחר זה בלוף! מחר זה שקר! מחר זה תירוץ שאנשים משתמשים בו!

אנשים חיים מחר, ולא מבינים למה היום שלהם דפוק. מי הבטיח לך שתישאר חי מחר? מי הבטיח לך שתישאר חי עוד חצי שעה?!

בגלל שאדם לא חושב על רגע המוות שלו, שיכול להגיע בכל שנייה, באופן אוטומטי הוא חי בסרט ש"יש לי עוד זמן", ואז הוא מבזבז את הזמן שלו על שטויות.

אני עושה את כל מה שאני יכול כדי לא לבזבז דקה מהיום שלי. דקה!

יש לי דקה? אני יכול לראות סרטון מוטיבציה. יש לי דקה? אני יכול לקרוא עוד כמה משפטים מספר. יש לי דקה? אני יכול לכתוב עוד כמה שורות שיחזקו אנשים אחרים. יש לי דקה? אני יכול לצפות בעוד כמה מילים מהרצאה. יש לי דקה? אני יכול להקשיב לעוד כמה מילים בקורס שהצטרפתי אליו.

דקה, ועוד דקה, ועוד דקה, ועוד דקה, ועוד דקה, זה מצטרף בסוף להרצאות שלמות, לספרים שלמים, לקורסים שלמים! לכתוב משפט, ועוד משפט, ועוד משפט, ועוד משפט, ובסוף יש לכם ספר ביד. כתבתם ספר!

אבל מה קורה עם רוב האנשים? יש להם דקה, הם פותחים טיקטוק. יש להם דקה? הם מדברים עם חברים שלהם על שטויות. יש להם דקה? הם צופים בעוד אדם גאון שרודף אחרי כדור ומכניס אותו לשער (ותכף תבינו למה אני קורא לשחקני כדורגל גאונים). ואני שואל: אם הקב"ה יבוא לאותו אחד שמבזבז שעות מול המסך בלראות כדורגל, ויגיד לו "נשאר לך יום אחד לחיות", האם אותו אחד יבזבז שעה מהיום הזה בלצפות במשחק כדורגל?!

אתם מבינים את הטמטום!

שחקני הכדורגל הם אנשים גאונים. אתם יודעים למה? כי הם אגואיסטים, והם אגואיסטים במובן הכי חיובי של המילה. הם מפתחים את עצמם, הם דואגים רק לעצמם, הם עושים רק את מה שהם רוצים ואוהבים לעשות, והם מרוויחים מזה טונות של כסף. למה? למה הם מרוויחים מזה טונות של כסף?

משתי סיבות. הראשונה: כי הם מממשים את התכלית שלהם בעולם, וכשאדם מממש את התכלית שלו בעולם, זה מה שיכניס לו הכי הרבה כסף, עם הכי פחות מאמץ והכי הרבה הנאה.

והסיבה השנייה שהם מרוויחים מזה טונות של כסף: כי יש מספיק טמבלים שישבו מול המסך עם גרעינים ויצפו בהם עושים את מה שהם אוהבים לעשות. אם לא היו מספיק טמבלים שיושבים עם גרעינים מול המסך, הם לא היו מרוויחים מזה הרבה כסף!

אם אלו שצופים בכדורגל היו מספיק חכמים, הם בעצמם היו משחקים כדורגל. ואם הם לא יכולים לשחק כדורגל בגלל פציעה או סיבה אחרת, אז הם היו לפחות עוסקים בתחום. אבל לא! מה פתאום! אני אלך לעבוד כמו חמור בעבודה שאני שונא, אקרע את עצמי 10 או 12 שעות ביום, אגיע סחוט הביתה, ואשב לשרוף לעצמי את הכלום שנשאר לי מהחיים הקטנים שלי מול מסך הטלוויזיה.

תבינו חברים, אני ממש לא בא להעליב אף אחד ולא בא לרדת על אף אחד. אני בא להעיר את אלו שרוצים להתעורר על החיים שלהם.

שחקני הכדורגל פשוט דואגים לעצמם, מפתחים את עצמם, מתמקדים רק בעצמם ובמה שהם אוהבים לעשות, וזהו. שום דבר אחר לא מעניין אותם. וככה גם אתם צריכים להתנהג. זו גם אחת הסיבות לכך שהמטרה שלכם צריכה להיות קודם כל אתם, ואחר כך המטרות שלכם צריכות להיות כמה שיותר גדולות.

אל תציבו לעצמכם מטרות קטנות, מנומסות ועלובות כמו שהחברים או ההורים שלכם אמרו לכם. כי בדרך כלל אלו שמורידים אתכם למטה הם החברים הקרובים שלכם, ההורים שלכם, האחים שלכם וכל מי שנמצא סביבכם. הם לא עושים את זה מתוך רוע. הם חושבים שבזה שהם אומרים לכם להיזהר הם דואגים לכם, אבל זה מה שמשאיר אתכם קטנים.

"תהיה ריאלי, תציב מטרות הגיוניות, תציב מטרה שתוכל להשיג". ושם בדיוק מתחילה הבעיה: כשהמטרה קטנה, עלובה וניתנת להשגה בקלות, היא לא מרגשת. מטרה טובה צריכה לרגש אתכם, להפחיד אתכם, לגרום לכם לפקפק בעצמכם, ואולי אפילו לגרום לכם לחוסר אמונה בעצמכם. כי רק כשמטרה היא מספיק גדולה ומספיק מפחידה, היא הופכת להיות מגנט מאוד חזק שמושך אתכם כשאתם נופלים. אם הצבתם מטרה קטנה מדי, מהר מאוד תגיעו למצב שאתם לוקחים אותה כמובן מאליו.

אני יכול לעשות הכל נכון, הכל כמו שצריך, הכל ישר והכל מושלם, ועדיין חצי מהאנשים שיראו אותי או ישמעו אותי יגידו: "הוא יהיר מדי... הוא חי בסרט... מי הוא חושב שהוא?... הוא כזה, הוא כזה". ותקשיבו טוב: אני בן 43, ואני יכול להגיד בכיף ש-30 שנה מהחיים שלי בזבזתי ושרפתי בלנסות לרצות אנשים.

לרצות את זה, לרצות את ההוא, לרצות את אמא, לרצות את אבא, לרצות את כולם. ומה יצא לי מזה? כלום! שום דבר! עד שיום אחד אמרתי לעצמי: "חלאס! מספיק! אני סיימתי עם השטות הזאת, ואני מתחיל להיות אגואיסט! אני מתחיל לדאוג רק לעצמי!" למה?

כי לא משנה מה תעשו, תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. תמיד אנשים יגידו לכם מה הם חושבים שאתם צריכים לעשות, ולא משנה מה תעשו, אנשים לא יהיו מרוצים ממכם. אז לפחות שאני אהיה מרוצה מעצמי.

לא משנה כמה אנרגיות תשקיעו בלנסות לשמח את כולם, זה לא יקרה. ומה שיפה כאן, זה שבשורה התחתונה, האדם היחיד שאני צריך לשמח כדי לשמח את כל מי שסביבי, זה רק את עצמי.

אני הולך ליצור לעצמי את החיים שאני רוצה לעצמי, ומי שרוצה להצטרף אליי בתנאים שלי, תפאדל! לא רוצה את התנאים שלי? תפוס ממני מרחק, ולא משנה מי זה. כי אם זה לא מוצא חן בעיניך ואתה מנסה לשנות אנשים אחרים כדי שיתאימו לחיים העלובים שלך, אז כנראה שאתה בעצמך שונא את החיים שלך. האנשים שמבקרים אותי ושיבקרו אתכם הכי הרבה הם בדרך כלל אנשים שלא עושים כלום ולא מרוצים מהחיים שלהם.

אנשים מצליחים יעודדו אתכם להמשיך ולדחוף קדימה. סמרטוטי רצפה ימשיכו למשוך אתכם לרצפה, כי שם הם נועדו להיות.

אני שומע הרבה אנשים אומרים: "אני לא עושה דברים שאני לא רוצה לעשות, אני עושה רק מה שאני רוצה". ואני מסכים עם האמירה הזאת, אבל רק בתנאי אחד: אחרי שהגעת למצב שאתה חי את החיים שאתה באמת רוצה לחיות, והשליטה על החיים שלך נמצאת אצלך. לא כשאתה חי בסרט שאתה חופשי, אבל בפועל אתה עבד שעובד 10 שעות ביום בשביל לבנות חברה מצליחה למישהו אחר.

תבינו, אם אתם קמים כל בוקר ולא אתם אלו שבוחרים מה לעשות, איך לעשות, כמה לעשות ומתי לעשות, אז אתם ממש לא שולטים על החיים שלכם. וב-100% אני אומר לכם שמישהו אחר שולט עליהם.

אם אתם לא שולטים על החיים שלכם, מישהו אחר שולט עליכם בוודאות. וכל זה רק בגלל שדואגים לפוצץ לנו את המוח בזבל מהבוקר עד הערב, ואנשים מאמינים לכל מה שהם רואים. כל ילד בן 14 מעלה תכנים לרשת בלי סוף, ובמקום שאנשים יקבעו לעצמם את מה שהם רוצים, הם מקשיבים לכל מי שסביבם, נותנים לאנשים אחרים לשתול להם רעיונות במוח, ונותנים להם לקבוע איך לנהל להם את החיים. אנשים אוספים רעיונות מאנשים אחרים, והם חיים לפיהם.

תפתחו טלוויזיה: כל מה שתשמעו זה חדשות רעות. ואם אין לחדשות דברים רעים לחדש לכם מהארץ, הם יביאו לכם חדשות רעות מחו"ל. הכל חדשות רעות, חדשות רעות, חדשות רעות, ואז אחר כך מגיעות הפרסומות: "כואבות לך הרגליים? יש לך סחרחורת? אתה מרגיש דפיקות לב חזקות? זה סימן להתקף לב... קנה את התרופה שלנו..."

פרסומת אחרי פרסומת אחרי פרסומת, וכל הפרסומות משכנעות אתכם שמשהו דפוק אצלכם. וזה רק אחד מהדברים שגורמים לכם לחלום בקטן, לראות את כל העולם בקטן, ולהיות בטוחים שהכל אצלכם דפוק ואי אפשר להתקדם בעולם הזה. וזו טעות.

"מה, אני יכול להכניס 50,000 שקל בחודש? אני?" והוא צודק! הוא רואה שהוא לא עובר את ה-8,000, 10,000, 15,000 שקל בחודש. במקביל הוא שומע את כל הפרסומות והאמירות המטופשות האלו שבגיל 40 עוברים משבר, והוא בעצמו עובר את המשבר המדומיין הזה שגורם לו בגיל 40 להרגיש כמו בן 80. ואז ברור למה הוא בטוח שאין לו סיכוי בכלל להגיע ל-50,000 שקל. ואני כאן להגיד לכם שברור שזה אפשרי, וזה גם הרבה יותר פשוט ממה שנראה לכם.

כל 20 השנים הראשונות שלי לא הצלחתי לעבור את ה-10,000 שקל בחודש. הייתי בטוח שזו התקרה שלי ואין לי אפשרות לעבור אותה. למה? כי נתתי לאחרים לפוצץ לי את המוח בשטויות שהם בוחרים, במקום שאני אבחר במה למלא לעצמי את המוח. ובמקביל, למרות שמאוד רציתי לעלות לשלב הבא בחיים שלי, היה לי מאוד קשה לוותר על המצב שהייתי בו. כי למרות שהוא לא היה המצב שרציתי, הייתי רגיל אליו, ולאנשים קשה לוותר על הדברים שהם מכירים, גם אם הם קשים ולא נעימים.

אנשים לא רוצים להרגיש את התחושה של האובדן. אבל מה שרוב האנשים לא מבינים, זה שאם הם רוצים לעבור מהרמה שבה הם נמצאים לרמה הבאה, הם יהיו חייבים לוותר על משהו.

אם אתם רוצים לעבור מ-10,000 שקל ל-20,000 שקל, אתם תהיו חייבים לוותר על שני דברים עיקריים: גם על ה-10,000 שקל למשך תקופה מסוימת, וגם על החיים שהביאו אתכם להגיע ל-10,000 שקל.

תבינו, האופי שלכם הוא מה שהביא אתכם להרוויח 10,000 שקל. ואותו האופי שהביא אתכם להרוויח 10,000 שקל לעולם לא יביא אתכם להרוויח 20,000. אתם חייבים אופי אחר, כי כסף הוא תוצאה של מי שאתם, לא של מה שאתם עושים.

אז אם אתם רוצים לעלות מ-10 ל-20, אתם תהיו חייבים לוותר על האופי שבזכותו הצלחתם להגיע ל-10, ולהפוך לאנשים שמסוגלים להביא 20. ומה שיפה כאן, זה שאין לזה גבול!

אתם עכשיו ב-10 ואתם רוצים לעלות ל-20? תעברו תהליך שיחזק לכם את האופי ויהפוך אתכם לאנשים שיכולים להביא 20, ואתם תתחילו לראות את זה בחשבון הבנק שלכם. הגעתם ל-20 ואתם רוצים לעלות ל-40? מצוין! תעשו את התהליך הזה שוב, תחזקו את עצמכם ואת האופי שלכם, תהפכו לאנשים שיכולים להביא 40, והופ! אתם תראו שזה אפשרי!

זה סולם שלא נגמר. אתם בוחרים כמה לעלות בו!

אמרתי את המשפט הזה יחסית על הדרך, אבל מי שהבין אותו, הבין שזה אפשרי ואין לזה גבול: כסף הוא תוצאה של מי שאתם, לא של מה שאתם עושים, והשליטה תמיד בידיים שלכם.

אם יש למישהו כאן חשיבה ואופי של אדם מרושש, כל החיים שלו הוא יישאר מרושש. כסף מתחיל בראש, ואחר כך עובר לפעולות. למה מעל 70% מאלו שזוכים בלוטו מאבדים הכל ומגיעים לפשיטת רגל ולפת לחם? כי יש להם אופי וחשיבה של אדם מרושש, וחשיבה כזאת תמיד תביא אותם להיות מרוששים.

אם אתם עניים בתודעה, לא משנה כמה כסף יתנו לכם, הכסף הזה ייעלם. וזה דבר שקשה לאנשים לשמוע.

אם הם לא השיגו את כל מה שהם רוצים בגיל 30-40, זהו. הם מרגישים שנגמרו להם החיים. אבל בפועל, כשהם מגיעים לגיל 40, הם מבינים ששום דבר לא השתנה.

אני התחלתי לחיות רק בגיל 41. אתם חייבים להבין ששינוי משמעותי בחיים יכול לקרות תוך חצי שנה עד שנה מעכשיו, בתנאי אחד: שהוא מתחיל עכשיו!

מצד אחד יש לי בתוכנית צעירים בני 18-20 שכבר מגיל צעיר הבינו שהם חייבים הכוונה, והשליטה בחיים שלהם כבר נמצאת רק אצלם. ומצד שני יש כאלו בני 50-60 שהחליטו שהם עושים שינוי משמעותי בחיים שלהם, והם עושים! יש אצלי בתוכנית אישה בת 80 שעוברת אצלי תהליך! זה אף פעם לא מאוחר. והכי חשוב: לא משנה אם אתם מחליטים לקחת מישהו שיעזור לכם לעשות שינוי או שאתם עושים אותו לבד, אין דבר כזה זמן פנוי!

אין דבר כזה "משעמם לי", או "יש לי זמן פנוי". זמן פנוי = מוות. זמן פנוי = שעמום, ושעמום = ניוון וצרות.

אנשים תקועים בחיים כי יש להם מלא זמנים פנויים שבהם הם לא עושים כלום, ואחרי זה הם בוכים. זמן פנוי חייב להיות מושקע בהתקדמות. כל דקה פנויה שלכם חייבת להיות מושקעת בהתפתחות אישית!

אם אתם בגילאי ה-20 שלכם, ואתם עכשיו משקיעים בעצמכם שנה-שנתיים-שלוש חזקות מאוד בלפתח את עצמכם ואת האופי שלכם, בגיל 24-25 החיים שלכם יהיו הרבה יותר קלים.

אם אתם בגילאי ה-30 שלכם, ואתם עכשיו משקיעים בעצמכם שנה-שנתיים-שלוש חזקות מאוד בלפתח את עצמכם ואת האופי שלכם, בגיל 34-35 אתם תתחילו לחיות את החיים שאתם באמת רוצים לחיות.

אם אתם בגילאי ה-40 שלכם, או ה-50, ואפילו ה-60-70 שלכם, ועכשיו אתם משקיעים חזק בעצמכם שנה-שנתיים-שלוש חזקות מאוד בלפתח את האופי שלכם ואת מי שאתם, אתם תראו שלא בעוד הרבה זמן החיים שלכם יהיו הרבה יותר טובים. ומה שיפה כאן, זה שהגיל הזה יגיע, רוצים או לא רוצים. והשאלה היחידה היא: האם בגיל 25, 35, 45, 55, 65 או 75 אני אתחיל לחיות את החיים שאני רוצה לחיות, או שאני עדיין אישאר תקוע בדיוק באותו המקום, עם אותן הצרות, אותה המשכורת הנמוכה, אותה המחשבה שתוקעת אותי בלי סוף, ואותם החיים שאני לא רוצה לחיות?

זה תלוי רק בכם, ו"ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ"! הקב"ה נתן לכם את השליטה על החיים שלכם בידיים שלכם, אבל תקחו אותה! תקחו את השליטה!

רוב האנשים מוסרים את השליטה על החיים שלהם לאנשים אחרים, כי הם לא רוצים לקחת אחריות. הם רוצים שיהיה להם את מי להאשים ועל מי להתמרמר.

טעויות הן חלק מהדרך. מי שמפחד לטעות לא יגדל.

בתי הספר מלמדים אותנו לא לטעות, וזו הסיבה היחידה שבגללה בתי הספר מלמדים אותנו לא לצמוח. מה זה בתי ספר? בתי ספר הם חלק ממערכת שכל המוטו שלה הוא: "תישארו קטנים בתוך המסגרת שאני קבעתי, כדי שתהיה לי שליטה עליכם". זהו.

אז תבינו איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. זה מתחיל בשטח ריק ביומן, ממשיך בשעמום, ונגמר בחיים שאתם לא רוצים לחיות, עם אופי של אדם מרושש ועם שליטה שמסרתם למישהו אחר. והדרך חזרה היא בדיוק הפוכה: אתם לוקחים את השליטה, אתם ממלאים כל דקה פנויה בהתקדמות, אתם מציבים מטרה שמפחידה אתכם, ואתם מוותרים על האופי שהביא אתכם לכאן כדי להפוך לאדם שמסוגל להגיע לשלב הבא.

לא מחר. לא שבוע הבא. לא כשיהיה כסף. היום. כי "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב", והבחירה הזאת נמצאת אצלכם בכל דקה שאתם נושמים. עצל, מתי תקום משנתך? התשובה היחידה שמקבלים עליה חיים היא: עכשיו.