הסיבה שכלום לא הולך לך בחיים - ונכרתה הנפש ההיא

1. בכל פעם שהתורה מזכירה כרת, הנפש נכרתת מהעם: האדם מנתק את עצמו מהכלל, ולא מישהו מבחוץ.
2. לכל נברא יש תכלית אישית ותפקיד ספציפי, ובעל הסולם מסביר שהתפקיד הוא להשפיע לאחרים עם הכלים שקיבלת.
3. מי שלא מסתכל על התכלית, כדברי רבי נחמן, חי בלי סיבה: נפש כבויה, עצבות וריקנות.
4. ריקנות בחיים היא לא גזירה. היא סימן שהנפש לא ממלאת את התפקיד שלה.
5. פרנסה, זיווג ובריאות מתחילים מדאגה לנפש ומחזרה לדרך של משמעות ונתינה.

יש מילה אחת בתורה שהרבה מאוד אנשים מפחדים ממנה פחד מוות. אחרי שתבינו מה היא באמת אומרת, יש כאלו שיפסיקו לפחד, כי הם יבינו שהם חייבים שינוי משמעותי בחיים ויתחילו לפעול. מצד שני, אלו שלא יפעלו, כנראה שהפחד שלהם רק יתעצם. תקשיבו טוב. הפסוק הראשון אומר: "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ", והפסוק השני אומר: "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשׂוֹת מִקֶּרֶב עַמָּם".

כמו שאולי כבר הבנתם, המילה היא "כרת". אבל שימו לב למשהו מעניין. כל פעם שכתוב בתורה משהו על כרת, זה כתוב בסגנון של "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", "ונכרתה הנפש ההיא מישראל", "ונכרת מעמיו", "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם". למה בכל הפעמים כתוב שהנפש נכרתת מהעם? למה לא כתוב פשוט "ונכרתה הנפש ההיא" וזהו?

לקב"ה לא משעמם. הוא ברא את העולם הזה בשביל תכלית ספציפית, ובתוך העולם הזה הוא שם ברואים כמוני וכמוכם, ולכל נברא ונברא יש תכלית אישית ותפקיד ספציפי שהוא חייב למלא. תקשיבו טוב למה שבעל הסולם אומר בהקדמה לספר הזוהר, אות יד': "...שצריכים לבער מקרבם - כל בחינת הקבלה לעצמם...ולהשאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד...". במילים אחרות אומר בעל הסולם, שכל התפקיד של כל אדם בעולם הוא לעזור לאנשים אחרים בעזרת הכלים והכשרונות שכל אחד ואחת מאיתנו קיבלנו.

ומה שזה עוד אומר, זה שאם בן אדם לא ממלא את התפקיד שלו, לא משתמש ביכולות שלו ובכשרונות שהקב"ה נתן רק לו, ולא עושה הכל כדי לעזור לאנשים אחרים, החיים שלו יהיו ריקים, קשים, ובלי משמעות ותכלית. על זה אומר רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן אות רס״ח: "כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים".

במילים אחרות, הבן אדם הזה סתם חי. הוא מיותר. כי אם הוא לא מממש את התכלית שבשבילה הקב"ה שם אותו כאן, והוא אפילו לא מנסה להבין מה התכלית שלו, אז מן הסתם הוא לא עוזר לאנשים אחרים בשום צורה, כי המוח שלו כל היום עסוק באיך לעשות יותר כסף לעצמו. וכשהוא לא מנסה לעזור לאנשים אחרים והוא לא מממש את התכלית שלו, הנפש שלו כבויה. הוא מרגיש עצבות בכל מה שהוא עושה, אין לו משמעות לפעולות, יש בו תחושת ריקנות קשה. וכל זה רק בגלל שהנפש לא מממשת את התפקיד שלה כאן בעולם.

ואז מה קורה? כרת. הנפש נכרתת מהעם, וכנראה שמה שיקרה עם אותו אחד הוא שהחיים שלו יהיו קשים מאוד. הוא יעבוד קשה כמו חמור בעבודה שהוא שונא עד היום האחרון שלו, ישלם חשבונות וימות.

אז למה בן אדם מגיע למצב של כרת? בפשטות, חברים: האדם עצמו הוא זה שמוציא את עצמו מכלל ישראל. הוא בעצמו מנתק את עצמו מהעם, ברגע שהוא מפסיק לתת מעצמו לאנשים אחרים ומתעסק רק בעצמו. וזו לדעתי הסיבה שבכל פעם שמוזכר בתורה עניין הכרת, זה מגיע ביחד עם "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה", "ונכרתה הנפש ההיא מישראל", "ונכרת מעמיו". הכרת הוא לא עונש שמגיע מבחוץ. הוא התוצאה הטבעית של נפש שניתקה את עצמה מהתפקיד שלה ומהאנשים שהיא אמורה להשפיע עליהם.

חברים, אם הייתם שמחים שתהיה לכם יותר פרנסה, הייתם רוצים למצוא זיווג, הייתם רוצים יותר בריאות בחיים, אז אתם חייבים לדאוג לנפש שלכם. וכדי לדאוג לנפש שלכם, אתם חייבים לעשות הכל כדי לעלות על הדרך שתכניס משמעות לחיים שלכם, תחזק ותמלא לכם את הנפש, ותוביל אתכם למימוש התפקיד והתכלית שבשבילה הקב"ה שם אתכם כאן. המילה "כרת" לא אמורה להפחיד אתכם. היא אמורה להעיר אתכם. כי ברגע שאתם מתחילים לשאול מה התכלית שלכם ולמי אתם יכולים לעזור עם מה שקיבלתם, הנפש חוזרת להתחבר, ואיתה מתחילים לזוז גם כל שאר הדברים בחיים.