ביאור ההגדה של פסח - הרב זמיר כהן

ביאור ההגדה של פסח

הרב זמיר כהן עיקר מצוות ליל הסדר היא מצוות ו"היגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים",

כלומר, עיקר המצווה היא להעביר לדור הבא את סיפור יציאת מצרים, וזו הסיבה שההגדה נקראת "הגדה" – מלשון הגדה – להגיד.

ביאור ה"מגיד" כדי שבע"ה נבין מעט מה זאת אומרת "מגיד" ומה זה אומר: המגיד מתחיל ב"הא לחמא עניא" שבו נוהגים להגביה את המצה ולומר:

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים

כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח

השתא הכא – לשנה הבאה בארעא דישראל

השתא עבדי – לשנה הבאה בני חורין".

את ההגדה אנחנו מתחילים בהגבהת המצה ובהכרזה שאומרת:

"הא לחמא ענייה" וכו' – זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.

בתקופת השעבוד של אבותינו במצרים, המצרים היו מאכילים אותם לחם שלא תפח בגלל שזהו לחם שאינו מתעכל מהר, והיו רוצים שיאכלו קצת ויעבדו הרבה.

"כל דכפין ייתי וייכול" – כל מי שרעב יבוא ויאכל.

"כל דצריך ייתי ויפסח" – כל מי שצריך, יבוא ויאכל עמנו מהכבש של קרבן הפסח שהיו מקריבים, אך נשאלת שאלה: הרי כשהיו מקריבים את קורבן הפסח, מי שהיה אוכל ממנו – היה אוכל רק כזית (27 גרם), ולא נראה לי שמישהו יכול לשבוע מכמות כזאת...

זאת הסיבה שכתוב בהתחלה – "כל דכפין..." – כל מי שרעב – "ייתי וייכול" – יבוא ויאכל אתנו את הסעודה,

"וכל דצריך" – וכל מי שצריך לצאת ידי חובת קורבן הפסח – דהיינו שהיה צריך להביא קורבן לבית המקדש אך אין לו את האמצעים להביא – "ייתי ויפסח" – יבוא ויאכל כזית כדי לצאת ידי חובת הקורבן.

מה עניין ההכרזה הזאת שבהתחלה אמרנו "זה לחם העוני" ואז מיד לאחר מכן מזמינים את כולם לאכול?

הביאור הראשון הוא שזהו מידת ישראל – מכנסי אורחים, גומלי חסדים וכדומה,

אבל מלבד זאת – כל עניין ליל הסדר הוא להראות חירות ולכן אנחנו משקיעים בכלים נאים, ביין ובאוכל משובח, וכמובן עניין ההסבה שזוהי מצווה שאנחנו חייבים בה – ואם מישהו לא קיים אותה – לא ייצא ידי חובת חג הפסח – שההסבה היא דרך חירות.

"השתא הכא – לשנה הבאה בארעא דישראל" – השנה הזאת אנחנו כאן (במצרים), ולשנה הבאה בארץ ישראל (זה מה שהיו מאחלים לעצמם).

"השתא עבדי – לשנה הבאה בני חורין" – השנה אנחנו עבדים.

מה זה אומר עבד? אדם שאינו משוחרר.

אפילו שהיום יש לנו מדינה – אי אפשר להגדיר את המצב הזה "שחרור", כי עצם זה שהממשלה לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה כי היא כפופה לדעות של אומות העולם ולתקציבים שלהם, עצם זה שיהודי לא יכול להסתובב איפה שבא לו בין בארץ ובין בחו"ל – המצב הזה הוא אינו שחרור אלא סוג של עבדות -

ולכן אנחנו אומרים – "לשנה הבאה – בני חורין".

כולנו מתפללים ששנה הבאה נהיה משוחררים – כלומר שיבוא משיח, שיבנה בית המקדש ואז תהיה לנו חירות אמיתית.

אם נשים לב, כל המילים נאמרו בארמית חוץ משתי מילים: "לשנה הבאה".

אבל שאלה נוספת נשאלת: בהתחלה כתוב "השתא הכא" – השנה הזאת – ומיד אחר כך בעברית "לשנה הבאה"...

למה לא המשיך בארמית או למה זה בכלל נאמר בארמית?

ע"פ הפשט:

בזמנם, רוב העם היו מדברים בארמית, ורובו לא היה מבין עברית.

הסבר מעט יותר לעומק:

את הקדיש אומרים בארמית וחייב שיהיה מניין של עשרה יהודים, ומכיוון שיש עשרה יהודים במקום אחד – שכינה שורה במקום, שנאמר במסכת ברכות דף ו עמוד א: "מניין לעשרה ששכינה עמהם, שנאמר אלהים ניצב בעדת אל".

כשאדם מתפלל תפילת יחיד ולא במניין הוא לא יכול להגיד קדיש (או כל דבר בארמית) מכיוון שהוא זקוק למלאך (שליח) שייקח את התפילה שלו ויעלה אותה לקב"ה – והמלאכים אינם מבינים ארמית אלא רק את לשון הקודש, ולכן אם הוא יגיד קדיש או כל דבר בארמית – המלאך לא יבין ולא יעלה את התפילה שלו.

זו הסיבה שאת ליל הסדר מתחילים בארמית – כדי להודיע לכולם – שכינה שורה במקום – הקב"ה נמצא פה עמנו.

הזוהר הקדוש אומר, שהקב"ה קורא למלאכים ואומר להם "בואו תשמעו את בני שמשבחים ומודים..." וכו'.

אז מדוע את שתי המילים "לשנה הבאה" אומרים בעברית?

היהודים בזמנם, פחדו שהגויים שגם הם הבינו ארמית, ישמעו שהם אומרים "השתא הכא" – השנה הזאת – ואז מיד אחר כך "השנה הבאה" (בארמית) נהיה בארץ ישראל – הם יחשבו שהיהודים רוצים למרוד בהם \ לברוח וכדומה.

(יש לשים לב שלא אומרים "הלילה הזה כולו מרור" אלא "הלילה הזה מרור".) לאחר מכן הילדים (או המבוגרים), שואלים "מה נשתנה הלילה הזה"?

וממשיכים בהגדה את התשובה: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה..." וכו'.

הרב זמיר כהן - ביאור על הגדה של פסח - חלק א – דקה 29