למה הקב"ה יושב? הסוד של העשיר והעני

1. עצבות היא תוצאה ישירה של תחושת חוסר, ושמחה היא המילוי של אותו חוסר. זה לא מקרי ולא תלוי בנסיבות.
2. עשיר ועני לא נמדדים בחשבון הבנק: עני הוא מי שחי בתחושת חוסר, עשיר הוא מי שאין בו חוסר, לא משנה מה יש לו.
3. רוב האנשים משקיעים על עצמם במקום בעצמם, ויוצא שמהצוואר ומטה הם שווים אלפים ומהצוואר ומעלה כמעט כלום.
4. הקב"ה יושב כי "מלוא כל הארץ כבודו": מי שמלא אין לו לאן לרוץ. הישיבה היא תיאור של מלאות, לא של תנוחה.
5. ההשקעה בעצמך היא המשתלמת ביותר והיא היחידה שממלאת את החוסר מבפנים, כך שבסוף גם אתה תוכל פשוט לשבת.

"אל מלך יושב על כיסא רחמים", "יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם", "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל".

לא הבנתי. מה הקב"ה יושב? מה העניין של הישיבה, ומה העניין של הכיסא אצל הקב"ה? תפסו ראש, כי התשובה קשורה ישירות לפירוש של המילים עשיר ועני, וביחד עם זה היא קשורה ישירות גם לשורש העיקרי שגורם לאדם עצבות בחיים.

הרבה אנשים חושבים שעצבות ושמחה הן תכונות אקראיות שמגיעות כתוצאה ממה שקורה להם בחיים, אבל זה ממש לא נכון. עצבות היא תוצאה ישירה של תחושת חוסר. כשבן אדם מרגיש או חושב שחסר לו משהו בחיים, תחושת החוסר היא מה שגורם לו להיות עצוב. ומהצד השני, שמחה היא המילוי של הרגשת החוסר.

אדם שחסר לו כסף נמצא כרגע בעצבות. אבל אם הוא יעבוד קשה, או יזכה במכה אחת בסכום כסף גדול, תחושת החוסר תתמלא, ומן הסתם הוא ירגיש שמח.

עשיר ועני? ממש לא קשור לחשבון הבנק, וזה בדיוק אותו הדבר כמו עצב ושמחה. יכול להיות בן אדם שיש לו מיליארדים בחשבון הבנק, אבל אם במקום לנצל את רוב הזמן שלו בלהיות עם המשפחה שלו, ליהנות עם הילדים שלו ולהשקיע בעצמו, הוא כל היום רץ ורודף אחרי עוד ועוד כסף, זה אומר שהוא עדיין חי בתחושת חוסר. ואם הוא עדיין חי בתחושת חוסר, זה עני מרוד, למרות כל המיליארדים.

מצד שני, יכול להיות בן אדם שאין לו הרבה כסף בחשבון הבנק, אבל הוא לא מבזבז את כל החיים שלו במרדף, כי אין בו תחושת חוסר. ואחד כזה נקרא עשיר מופלג. אז עני זה אחד שחי בתחושת חוסר, וממש לא משנה מה יש לו. ועשיר זה אחד שאין בו תחושת חוסר, וממש לא משנה מה נראה לנו שאין לו.

אדם שמרגיש חסר זה אדם שקם כל יום מחדש, הולך לעבודה שהוא לא רוצה ללכת אליה, ומהבוקר עד הערב, במילים אחרות כל החיים שלו, מושקעים בלרוץ בלי הפסקה אחרי מילוי תחושת החוסר שיש בו. רק הבעיה היא שאנשים כל היום רצים ומשקיעים את כל החיים שלהם ואת כל מה שיש להם בכיוון הלא נכון.

במקום לפתח את עצמם, ללמוד, לרכוש ספרים, ללכת להרצאות, לקנות קורסים ולהשקיע את כל מה שיש להם בעצמם, כי זו ההשקעה המשתלמת ביותר שתחזיר את עצמה הכי מהר, הם משקיעים על עצמם. ואז מה שיוצא מזה, זה שאם מסתכלים על האדם מהצוואר ומטה, הוא שווה כמה אלפי שקלים טובים, ומהצוואר ומעלה, אולי חמישה עשר שקל.

אז איך כל זה קשור ל"אל מלך יושב על כיסא רחמים"? תחושת חוסר נמצאת רק אצל בני האדם. אדם שחי כל היום בתחושת חוסר זה אדם לא רגוע, אדם לחוץ, עצבני, שנמצא כל היום במרדף אחרי מילוי של תחושת החוסר. ומצד שני, אצל הקב"ה לא שייך תחושת חוסר.

הקב"ה לא קם ורץ אחרי דברים, כי אצל הקב"ה לא שייך תחושת חוסר, כי "מלוא כל הארץ כבודו". הקב"ה כביכול מלא, אין בו תחושת חוסר, וזו בדיוק הסיבה לדימויים שהקב"ה יושב. "וישב ה' מלך לעולם". מי שאין בו חוסר, אין לו לאן לרוץ. הוא יושב.

אדם שאין בו תחושת חוסר הוא רגוע, שלו, ואין לו לאן לרוץ. במילים אחרות, הוא יושב. וזו בדיוק הנקודה. הישיבה של הקב"ה היא לא תיאור של תנוחה, היא תיאור של מלאות. ואנחנו, שנבראנו בצלם, מסוגלים להידמות לו דווקא בזה: להפסיק לרוץ מתוך חוסר, ולהתחיל לחיות מתוך מלאות.

אז תשאל את עצמך שאלה פשוטה: אחרי מה אתה רץ כל היום, ומה באמת חסר לך? כי אם המרוץ שלך הוא אחרי מילוי חוסר, אף סכום לא יספיק, ותמיד תישאר עני. אבל אם תשקיע בעצמך, בראש שלך, בנפש שלך, במשפחה שלך, תגלה שהחוסר מתמלא מבפנים, ולא מבחוץ. ואז, לראשונה, תוכל פשוט לשבת. עשיר אמיתי הוא לא מי שיש לו הכי הרבה, אלא מי שלא חסר לו כלום.