למה הנגעים מגיעים דווקא מבפנים?

1. הנגע מתחיל בתוך הבשר ורק אחר כך נראה על העור. הבעיות שלנו מתחילות בפנים.
2. רובנו משקיעים מהצוואר ומטה ומזניחים את החלק הכי חשוב, המוח.
3. לקב"ה שתי דרכים לעורר אדם: דיבור דרך מקרי היום יום, ואם לא מבינים, נגעים וייסורים.
4. גסות הרוח נובעת מהמחשבה שמגיע לי. התיקון הוא להשפיל את עצמך.
5. אלישע יכול היה לרפא מרחוק ובכל זאת אמר "יבוא נא אלי": הריפוי עובר דרך ענווה.

בפרשת תזריע, כשנגעים פוגעים באדם, התורה רומזת לנו שהנגעים באו גם על העור וגם בתוך בשרו. כלומר, הנגע לא מתחיל בחוץ. הוא מתחיל בפנים, ורק אחר כך הוא נראה בחוץ.

רובנו כבני אדם נוטים להשקיע בגוף החיצוני שלנו ולא בפנימיות שלנו, ששם הכל מתחיל והכל נגמר. אם לדייק מעט, רובנו משקיעים בעצמנו מהצוואר ומטה, ואת החלק הכי חשוב אנחנו מזניחים – המוח שלנו.

העולם נברא על ידי דיבור ("ויאמר" וכו'), ובכל רגע ורגע הקב"ה מחדש את עולמו על ידי אותו הדיבור ("המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית").

מכאן, שלקב"ה אין אלא שתי דרכים לעורר את האדם כדי להביא אותו להכרה ולהחזיר אותו למסלול חיים נכון. הדרך האחת היא על ידי דיבור אל האדם מתוך כל המקרים שקורים בשבילנו (ולא לנו) ביום יום. הדרך השנייה מגיעה כשהאדם אינו מבין את הדיבור – על ידי נגעים וייסורים.

"ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף על גסות הרוח נגעים באים".

לרוב גסות הרוח מגיעה מתוך כך שאדם חושב שמגיע לו. לכן, כדי לתקן זאת, על האדם להשפיל את עצמו.

לפיכך, למרות שיכול היה לרפא מרחוק, ציווה אלישע: "יבוא נא אלי". השפל את עצמך ובוא אל אדם גדול ממך ("וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ").

אומר הקב"ה: מכיוון שהתרחקתם ממני רק מחמת הגאווה, אז "שובו אלי בנים שובבים וארפא משובותיכם".

מוסר ההשכל פשוט. כשמשהו מתחיל לכאוב לך בחיים, בגוף, בפרנסה, בבית, אל תרוץ רק לטפל בחוץ. תעצור ותשאל: מה הקב"ה מנסה לומר לי? איפה אני חושב שמגיע לי? מי שמקשיב לדיבור לא צריך להגיע לנגע. ומי שכבר הגיע לנגע, יש לו דרך חזרה: להנמיך את הראש, לבוא אל מי שגדול ממך, ולשוב. הריפוי מתחיל בפנים, בדיוק במקום שבו הנגע התחיל.